"אני השחקן הטוב ביותר בישראל"

ברייסי רייט הוא איש שממעט במילים. על המגרש הוא מודע לכך שהוא נראה אדיש, אולי אפילו אפאתי, אבל רגע לפני שיוביל הערב (ב') את הפועל ירושלים לחצי גמר גביע המדינה מול הפועל אילת, כשמאתגרים אותו בשאלה אם הוא השחקן הטוב ביותר בישראל, משהו בעיניו נדלק והוא מכריז: "אין כיום בישראל שחקן טוב יותר ממני".

במקרה של רייט, לא מדובר ביוהרה או בשחצנות. האמריקני המנוסה, שלראשונה בקריירה שלו שחתם בקיץ האחרון על חוזה לשלוש שנים בבירה, הוא אחת מנקודות האור הבודדות בעונה המאכזבת עד כה של הקבוצה מהבירה. הפורוורד היה השחקן היחידי שהופיע לקמפיין האירופי הכושל (17.6 נקודות למשחק ו-46 אחוזים משלוש) ובליגה (14.5 נקודות למשחק) קלע בפחות מדאבל פיגרס בשלושה משחקים בלבד.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

רייט מדבר בגלוי על העובדה שהוא לא מרוצה מהרבה דברים העונה בירושלים, אבל מבהיר שהוא כאן כדי להישאר. ככה זה כשבדירה בהולילנד מחכים לך שלושה ילדים, פריבילגיה שלא הרבה זרים זוכים לה במסעותיהם באירופה, וכשאתה מרוויח יפה בקבוצה שמסתכלת קדימה. וכן, כשאתה מאמין שאתה הטוב ביותר.

"יש לא מעט שחקנים מוכשרים בישראל, אבל אני מאמין שאני הכי טוב. אני אוהב את סגנון המשחק של ג'רמי פארגו, הוא גארד קשוח ויצירתי, אבל אני חושב שאני מביא דברים שאין לאף שחקן בליגה הזאת".

אז איך זה מסתדר עם זה שאתה עדיין לא שחקן חמישייה?

"זה לא מצב פשוט. אני חושב שאני צריך לפתוח בכל משחק אבל אני יודע שיש את החוק הרוסי ושזו בעיה. הכי חשוב זה שאני משפיע על המשחק ומקבל כמות דקות שבה אני יכול לעזור לקבוצה".

ירושלים היא הקבוצה השמינית שלך באירופה, אבל לראשונה חתמת על חוזה ארוך טווח. מה מצאת כאן שגרם לך לרצות להישאר?

"כבר חתמתי בקבוצות עם חוזים ליותר מעונה אחת, אבל זה נכון שרק העונה נוצרה עבורי סיטואציה טובה באמת להישאר לטווח ארוך. חשוב לי מאוד לדעת שלקבוצה יש ביטחון כלכלי. אני אוהב מאוד את העיר, אוהב את המוטיבציה של הבעלים כאן ואת הרצון לעשות משהו גדול ומצליח, ורציתי להמשיך להיות חלק מזה".

רייט. "בכל קבוצה שבה שיחקתי הזרים היו קרובים יותר זה לזה מאשר לשחקנים המקומיים" // צילום: אלן שיבר

"מצפה שהחברים שלך ישחקו באותה רמה"

כשהוא נשאל על הקמפיין האירופי ועל שרשרת ההפסדים הרצופים בליגה, רייט לוקח נשימה עמוקה. ניכר שהכישלון עדיין צרוב בזיכרונו. "בגלל שהופענו במוקדמות היורוליג היינו חייבים להעלות את רמת המשחק בשלב הכי מוקדם בעונה ולכן היה לנו יתרון על פני קבוצות ליגה אחרות שלקח להן יותר זמן להתחבר. לצערי, ככל שהעונה התקדמה הקבוצות סגרו את הפער ואנחנו נשארנו תקועים. הכישלון באירופה מאוד אכזב אותנו, רוב המשחקים שהפסדנו היו צמודים, וזה השפיע עלינו בצורה הרבה יותר שלילית ממה שזה היה צריך. ממשחק למשחק, במקום להשתפר רק הצגנו כדורסל פחות טוב. אין ספק שזו אכזבה גדולה מאוד".

באופן אישי, נהנית מיכולת מצוינת באירופה. איך אתה מרגיש עם זה שבזמן שאתה סיפקת תפוקת שיא, הקבוצה פשוט לא תיפקדה? זה גורם לך לחשוב לגבי עתידך כאן?

"זה מאוד תסכל אותי. אני לא נוהג להסתכל רק על עצמי, אבל כשאתה נותן מעצמך מאה אחוז ומצליח לשחק טוב, אתה מצפה ורוצה שהחברים שלך ישחקו באותה רמה, וכשזה לא קורה זה מתסכל. אני חלק מהקבוצה ואנחנו רק באמצע העונה ואין בי שום רצון לעזוב, אבל זה ספורט, זה עסק, ואף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה בקיץ הקרוב".

מקצועית, מה אתה חושב שחסר לקבוצה כדי להיות קבוצה מנצחת?

"יש לנו בסיס טוב וזה הכי חשוב, אבל אין ספק שחסר לנו עומק ונקודות משחקני הפנים שלנו. זה לא בגלל שמי שנמצא כאן לא טוב, אלא בעיקר בגלל הפציעה של יניב גרין, שהותירה אותנו רק עם ליאור אליהו כגבוה הישראלי היחיד. הייתי אומר שטוב היה אם הקבוצה הייתה מחתימה עוד גבוה ישראלי אבל כולנו יודעים שפשוט אין כאלה בשוק".

אפרופו שחקני הפנים, מה חשבת על כך שג'וש דאנקן וארט פרחובסקי לא הוחתמו העונה? ארט עושה עונה חלומית ביורוליג.

"מאוד התאכזבתי ששניהם לא נשארו. אחרי שהארכתי את החוזה שלי בקיץ ממש ציפיתי ששניהם ימשיכו, או לפחות אחד מהם כי כולנו ראינו בשנה שעברה למה הם מסוגלים והייתה לנו עונה נהדרת איתם. ארט עשה השנה פריצה נהדרת ביורוליג, ואני לא חושב שיש הרבה פורוורדים באירופה שקולעים מבחוץ כמו ג'וש, אבל אי אפשר להסתכל על מה שהם עושים ומזה להסיק שהם היו עושים את אותו הדבר כאן. בשורה התחתונה, העובדה שהם לא כאן היא אכזבה גדולה מאוד".

"דונטה ואני לא רובוטים"

הרבה אוהדים מתלוננים השנה שהקבוצה נראית לא שמחה ושהכדורסל שלכם לא מהנה. אתה מסכים? 

"הם צודקים. לאורך חלק גדול מדי מהעונה עד כה, אנחנו השחקנים לא שידרנו על אותו גל, ושיחקנו כדורסל נטול השראה ואפילו מרושל, וכשרמת התיאום בין השחקנים נמוכה, אז ככה זה נראה".

דובר על מחנאות בחדר ההלבשה ומתיחות בין הישראלים לזרים. זה מורגש?

"בכל קבוצה ששיחקתי בה, הזרים היו קרובים יותר זה לזה מאשר לשחקנים המקומיים וזה מובן לגמרי. בהרבה מקרים מדובר בשחקנים ששיחקו ביחד הרבה שנים, ואפילו גדלו בסיטואציות דומות וזה מאוד טבעי שאדם יתחבר יותר לאדם שמגיע מהתרבות שלו ודובר את השפה שלו. הבעיה היא שכשמתחילים להפסיד הנושא הזה מצטייר כגורם שלילי ומלחיץ, אבל האמת היא שמעולם הזרים לא הרחיקו את עצמם מהישראלים".

 רייט עם סמית'. "אם במקרה מסוים קורה משהו שלא הייתי מרוצה ממנו, אז רואים את זה" // צילום: דני מרון

תקן אותי אם אני טועה, אבל נראה לפעמים משפת הגוף שלך שאתה לא מרוצה מאיך שהדברים נראים, אם זה באינטראקציות שלך עם דונטה סמית' בזמן משחק או בזמן שאתה יושב על הספסל.

"אני יודע שאני מצטייר אצל הרבה אנשים כאדיש, אבל ברוב המקרים זה מתפרש לא נכון. מובן שכשהיכולת של הקבוצה לא טובה אז זה משפיע גם עלי, משפיע על האוהדים ומשפיע על כל המערכת. לגבי דונטה, שנינו שחקנים דומיננטיים ואנחנו לא רובוטים, אם במקרה מסוים קרה משהו שלא הייתי מרוצה ממנו, אז רואים את זה. לא רואה בזה דבר רע".

עבור הקהל של ירושלים, לגביע יש חשיבות עצומה, אולי יותר מההצלחה באירופה. אתם השחקנים מרגישים את זה? מדברים איתך על זה ברחוב?

"אני לא מרגיש שום לחץ. עבורי זו הזדמנות לעמוד ביעד שהצבנו לעצמנו בתחילת העונה, אבל גם אם לא נצליח לעשות את זה אין סיבה לשקוע כי אחרי כמה ימים יש עוד משחק. אני בטוח שהאוהדים יהיו כאן ויתייצבו לצידנו, אבל התפקיד שלנו הוא לא להילחץ ופשוט לבוא ולעשות את העבודה".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו