השבוע, ביום הפריימריז במפלגת העבודה, בפינת רחובות קפלן ואבן גבירול בתל אביב, היתה חגיגה. מוסיקה מקפיצה, בלונים, צעירים וצעירות שניסו לקדם מועמדים ליד הקלפי המרכזית בבית סוקולוב. "האווירה במפלגת העבודה נהדרת. עכשיו רק צריך לדאוג שתיווצר מפלגת שלטון ולא מפלגת אווירה", סיכם את הדברים עובר אורח מבוגר שחלף במקום. "המחנה הציוני" יודע כי המפתח כעת הוא בשיבוצים - הנחתת ביטחוניסט, עולה מרוסיה, מזרחי מהפריפריה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
תוצאות הפריימריז הובילו לניצחון של שלי יחימוביץ' ושל שרידי המחאה החברתית - סתיו שפיר, איציק שמולי ופרופ' יוסי יונה. הישגים נוספים: קידום שש נשים בשתי העשיריות הראשונות וייצוג הולם למגזר החקלאי ולמגזר המיעוטים. העבודה בחרה נבחרת שלא לוקחת מנדטים ממאגר בוחרי הליכוד או מהימין בכלל.
בשנים האחרונות יחימוביץ' והרצוג טענו כי העבודה היא מפלגת מרכז, לא שמאל. הנבחרת שלהם מהשבוע מבהירה: העבודה שברה שמאלה. לעבודה זו בשורה טובה. יש לה נבחרת לא רעה, שיכולה להפוך אותה לגוש גדול, זאת על ידי לקיחת קולות ממרצ ויש עתיד. לגוש השמאל אלו חדשות רעות.
ההערכה היא כי במאגר הבוחרים בישראל, לפי גושים, יש יותר ימנים מאנשי שמאל ומרכז גם יחד. נבחרת העבודה, שפונה לשמאל, לא ממגנטת את מי שתיכנן להצביע ל"כולנו" של משה כחלון, שמכוון לאנשי ימין, ונראה שגם לא למאוכזבי אביגדור ליברמן וישראל ביתנו.
ההערכה היא כי יש 15 מנדטים שינדדו בין מפלגות. חלקם עולים מדור ראשון ושני, אחרים הם מצביעי מפלגות אווירה. הקמפיין של העבודה ינסה להוביל אותם ל"אלטרנטיבה המרכזית", ולכן גם נבחר השם הימני יותר למפלגה, כאמור "המחנה הציוני".
המנצחת הגדולה של השבוע היא יחימוביץ'. אם מפלגת העבודה תהיה מפלגת השלטון, הדבר יסייע לה מאוד בקרב על התיקים (אראל מרגלית אמר השבוע כי הרצוג הבטיח לו תיק כלכלי בכיר, ובהתחשב בכך שכבר יש מועמד לתפקיד שר האוצר, מנואל טרכטנברג, שלי עשויה לשאוף למשרד הכלכלה ומרגלית לתחבורה). אם המפלגה תיכשל בבחירות ותאכלס שוב את ספסלי האופוזיציה, הפריימריז הבהירו כי דרכה של יחימוביץ' למלחמת ירושה סלולה.
הנשים והביטחוניסטים
כאמור, ברשימת העבודה יש ייצוג נשים מרשים: שש עד מקום 20, שחלקן הגיעו למקומן הרם ללא צורך בהקפצת מקום, שנשמרה מראש לייצוג מגדרי. אחת השאלות המרכזיות שתיבחן בבחירות היא אם הדבר משפיע על קולות הנשים ועל הצבעת הגברים למפלגה.
אחת הנשים שגרפה את כל הקופה היא סתיו שפיר, בת 29, מקום שני בפריימריז, רביעי ברשימה. ג'ינג'ית עם טמפרמנט של מירי רגב מהליכוד, אבל שונה ממנה עשרות מונים. בעבודה חייכו השבוע ותהו אם רגב איימה שתעשה הפיכה אם לא תמונה לשרה בזכות שיבוצה הגבוה בפריימריז, אז שפיר יכולה לנקוט את אותה עמדה. בכל הקשור למהפכות ולמחאות, כבר יש לה הוכחות.
המפסיד של השבוע, הוא ללא ספק, מי שצעד אבל וחפוי ראש, ח"כ איתן כבל. לנוכח הדילים שקידם ולאור העובדה שהוא נהנה כבר חודשים ארוכים מרוח גבית של מעצמת תקשורת חזקה, דחיקתו למקום העשירי בהחלט הפתיעה רבים. הוא ציפה למקום בחמישייה הראשונה.
מי שעקף את כבל הוא הביטחוניסט הנוכחי של מפלגת העבודה, ח"כ עומר בר לב, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל. העובדה שיו"ר מפלגתו המתין עם הצגת הביטחוניסט נועדה שלא לפגוע בסיכויים שלו להשתבץ במקום ריאלי במפלגה. לאחר שהתברר כי קיים חשש שהוא ייפלט מהרשימה, נרשם גיוס ספונטני ומאסיבי לטובתו.
הביטחוניסט הבכיר שצפוי לאכלס את הרשימה בשריון, הוא כאב ראש לא קטן להרצוג. יש לו דווקא שני מועמדים טובים: האלוף (מיל') עמוס ידלין ורב־אלוף (מיל') שאול מופז. ידלין רוצה הבטחה כי אם המפלגה תזכה בבחירות, הוא ימונה לתפקיד שר הביטחון. ידלין, לאחר שתמה תקופת הצינון שלו משירותו הצבאי (ראש אמ"ן לשעבר), הוא ללא ספק מוכשר וראוי.
עם זאת, הצנחה כזאת לתוך המפלגה היא בעייתית וכפולה: קודם כל, כי כדי למנות אותו לשר הביטחון (למרות שהוא חסר ניסיון פרלמנטרי ופוליטי כלשהו), לבני והרצוג יצטרכו לזכות ב־40 מנדטים ולשמור על כל התיקים המשמעותיים. הרי אם רוצים תיק בכיר ללבני, נאמר לתת לה את משרד החוץ, ואת משרד האוצר שומרים לטרכטנברג, מן הסתם השותף הקואליציוני הבכיר ייקח את הביטחון.
ידלין בא מ"בית טוב" מבחינת מפלגת העבודה, שכן אביו, אהרון ידלין, היה שר החינוך בממשלתו הראשונה של יצחק רבין. גם בשנים האחרונות ידלין נמצא במקום טוב: הוא עומד בראש מכון מכובד, המכון למחקרי ביטחון לאומי, וזוכה שם להערכה רבה.
מול ידלין ניצב כאמור מופז - שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר. מופז זוכה לתדמית של "קהלני חדש": לוחם שאינו פוליטיקאי מושלם, אבל מוערך וראוי. מופז הוא גם מזרחי והשילוב שלו ברשימה יפתור שתי בעיות בו בזמן. את מופז אפשר יהיה לפצות בתפקיד של שר חברתי אם יהיה צורך לוותר על תיק הביטחון לטובת השותפה הקואליציונית. העבודה מתהדרת בדמויות חדשות מסקרנות: טרנטנברג, שבה עם תוכנית כלכלית; פרופ' יונה, ממוצא עיראקי, מאנשי יוזמת ז'נבה ויועץ למחאת האוהלים, שמגיע עם פילוסופיה מגובשת; איתן ברושי, מזכיר התנועה הקיבוצית שהיה ראש מועצת עמק יזרעאל, מנכ"ל משרד המדע ועוזר לשר הביטחון לענייני התיישבות.
גם זוהיר בהלול, תושב עכו, שדרן רדיו, עיתונאי דעתן ומגיש תוכנית ברדיו אל־שאמס ומשתתף קבוע ב"שירים ושערים", התוכנית המיתולוגית שהעניקה לו את ההילה המוכרת. בהלול ניצח כוח מאורגן של השר הערבי ישראלי הראשון, ראלב מג'דלה.
עומר בר־לב // צילום: גדעון מרקוביץ
רוח אופטימית
התור ביום הפריימריז בכניסה לקלפי בבית סוקולוב בתל אביב היה ארוך. מפלגת העבודה, "המערך" בשמה הקודם, מפלגת השלטון של מפא"י, לא בשלטון באופן מובן מאליו כבר שנים. מי שעומד בתור להצביע זוכר אותה בעיקר כמפלגה מפולגת, כזאת שאוכלת את ראשיה. מפלגה שמנהיגה לשעבר, אהוד ברק, פילג וכיווץ אותה עד לשבעה ח"כים. לכן רבים זוכרים את יחימוביץ' לטובה, כמי שחידשה את המפלגה, החייתה אותה ונתנה לה כיוון וסיכוי מחודש. היא הפכה אותה שוב לרלוונטית בעיני הדור החדש.
פעיליה של יחימוביץ' עמדו מחוץ לבית סוקולוב וחילקו שושנים. "אני נשארת במפלגת העבודה אחרי שאני מפסידה את ראשות המפלגה, מתוך מסר ברור: בלי סכינים ובלי גרזנים ובלי סטופר ביד, אלא עם שושנים", הסבירה. הפעילים מאמצים את הקו החדש של שלי ועוטפים אותה באהבה.
לפני שנתיים היא הסתובבה ברחבי הארץ עם להקת מעודדים קבועה, שעשתה הרבה רעש. בכלי הקשה, בצעקות ובשירת "הו־הא־מי־זאת־באה, ראש הממשלה הבאה". השבוע היא ללא מלווים, אבל האהדה של ההמון טבעית הרבה יותר. "עשיתי חשבון נפש", היא מודה. "אני לא מתייחסת אל האמון כמובן מאליו".
ח"כ שפיר עמדה מחוץ לבית סוקולוב וחילקה כובעי צמר כתומים עם שמה. לצידה פעילים עם פאות בצבע ג'ינג'י ובלונים שתורמים לאווירת ההפנינג. עו"ד איילת נחמיאס ורבין, תעשיינית שעבדה עם רבין ועו"ד רויטל סוויד, פלילסטית ותיקה, מציעות למי שבא להצביע סוכריות מנטה הנושאות את שמן. איתן שוורץ בחליפה לוחץ ידיים. הפעילים של כל מועמד מסתערים על כל אחד, רוצים להופיע ברשימת המומלצים.
במדרגות עומד משה שחל, מבכירי המפלגה לשעבר. "הקושי לבחור קיים, כי זוהי באמת רשימה מגוונות וטובה מאוד", הוא אומר. לשאלה האם יש סיכוי למהפך, הוא עונה: "בביקורת הממשלה הזאת הפסידה כבר מזמן. בתוך פחות משנתיים בחירות חדשות, זה אומר שהממשלה כבר הפסידה. האופוזיציה תמיד מציעה אלטרנטיבה. נתניהו קיבל הזדמנות אחרי הזדמנות. לפי תפיסתי, הוא הביא למיאוס בכל חלקי העם ואי אפשר להצביע לו בשום נושא: לא הכלכלי, לא הביטחוני ולא החברתי".
שחל מביט במתמודדים הצעירים ונזכר שהוא נכנס לכנסת בפעם הראשונה, בשנת 1969, כשנבחר למקום ה־56. "היום אין לאף אחד מהגושים גרעין שליטה יציב", הוא מנתח. "אנחנו עם מפוצל מטבענו ויש הרבה מפלגות. תראה מה עשו למשה רבנו... הוא איחר בכמה שעות לרדת מהר סיני, ישר הקימו לו מפלגה. ההתנהלות הזאת לא תורמת ליציבות השלטון. אמנם השאיפה לחזור לימי מפא"י לא מעשית, אבל דרושה יציבות אחרת".
אראל מרגלית הירושלמי עוקף את התור הארוך ומדלג לראשיתו, כדי להצביע אל מול המצלמות בשעה שנקבעה לו. "אתה צריך לשמוח שיש כזה תור", הוא אומר לאחד החברים שמעיר על ההמתנה. התחושה של התחדשות המפלגה, של אפשרות אמת ליצור שינוי, דבקה בכולם, אומר מרגלית. "אנחנו חברי מפלגה כבר 20 שנה", אומרת נילי רק, תושבת שוהם, "הפעם יש תחושת אופטימיות וגם יש נבחרת טובה".
למחרת בערב, באודיטוריום של קיבוץ שפיים, מתכנסת הנבחרת האופטימית על הבמה. המילה "מהפך" היא הסחורה החמה בסיסמאות בפי חבריה. "נבחרת המהפך הטובה ביותר שיש", אומר ח"כ חיליק בר, מזכ"ל המפלגה, היחידי ששוריין למקום השביעי מתוקף תפקידו.
הרצוג, שהדגיש השבוע כי הוא נגד שתיקה של איש ציבור בחקירות במשטרה למרות עברו (פרשת העמותות), עולה על הבמה ומהדר את "הנבחרת נקיית הכפיים, נציגת כל המגזרים". אמרנו מהפך ולא התייחסו אלינו, הוא מוסיף. "עכשיו כולם מפנימים. המהפך הזה מתלקח בלבבות".
בשעה שעל הבמה יש חגיגה שלמה, לבני מגיעה מהכניסה הראשית. איש לא מבחין בה והיא מסתתרת ליד השירותים, מנסה לחשב את דרכה למרכז הבמה. היא מבינה שמכאן היא לא תוכל להיכנס ומבצעת איגוף מאחורי הקלעים. בעבודה היא מגיעה על תקן המושיעה, והרצוג הוא הראשון שנותן לה את כל הכבוד ככזאת.
הוא מדבר עליה כעל משנת חוקי המשחק. על זאת שהובילה את השינוי בסקרים והציבה אותו, ולא את יאיר לפיד, מול בנימין נתניהו. "אנחנו נשנה את העולם, אמרו את זה קודם, זה לא משנה. יחד נפעל ונעשה", אומר הרצוג על הבמה, ובעוד בקהל ברור שהוא כבר חצה את קו הקלישאה השחוקה, הוא עדיין נשמע אמיתי.
הקרב של הרצוג
לכולם ברור כי הרצוג נמצא בקרב חייו. הוא יודע שהוא ברגעי השיא. מבחינתו: זה עכשיו או לעולם לא. על הבמה הוא הכין נאום שמסביר כי הוא יציע ביטחון וכלכלה. "נשיב את הביטחון", "נרתום את הקהילה הבינלאומית למאבק בטרור", "נפעל בתיאום עם ארה"ב", "ניישם רפורמות אמיתיות ואת דו"ח טרכטנברג", "העם דרש צדק חברתי והעם יראה צדק חברתי", "נפעל כמדינה היהודית והדמוקרטית של עם ישראל".
הוא לא מפספס אף נקודה, רוצה לומר: יש לנו את כל מה שיש ליריב, אבל נעשה את הדברים אחרת, נעשה את זה נכון. "באתי לתקן את הליקויים הכואבים שהשאיר נתניהו", הוא מצהיר. נוקט טקטיקה שלפיה מי שמעניין אותו הוא רק "ראש הממשלה שלא סופר את אזרחי המדינה".
הרצוג בוחר להתעלם מהקמפיין שמנהלים נגדו בבית היהודי. הוא מתמקד בנתניהו ובתוצאות הפריימריז במפלגתו, אך זה לא פשוט. למחרת, בחגיגת הפריימריז בבית היהודי, יצאו אנשיו של נפתלי בנט במיני קמפיין חדש, המציג את נבחרי העבודה כאנשי שמאל רדיקליים. מזכירים לכולם את התבטאויות העבר של רשימת העבודה.
הקמפיין, בצבעי תנועת חד"ש והלוגו שלה, מציג את סתיו שפיר אומרת: "התקווה הוא שיר גזעני", את מרב מיכאלי אומרת: "לא לשלוח ילדים לצבא", את זוהיר בהלול (מקום 17) אומר: "הזהות הפלשתינית שלנו חזקה מזו הישראלית", ואת פרופ' יוסי יונה (מקום 23) אומר "אני מודה שאני לא מתחבר למילה הזאת, ציונות. היא לא מבטאת את מי שאני".
בנט, תושב רעננה, צייץ בטוויטר: "המערך - רשימת מפלגת תל אביב. בוז'י צהלה, ציפי רמת החייל, סתיו תל אביב, שלי תל אביב. בן־גוריון מתהפך בקברו בשדה בוקר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו