בסוף החודש (26-22 בינואר) יתקיים בתיאטרון הבימה פסטיבל לאדינו, שבמסגרתו יועלו שלל מופעי מוסיקה ותיאטרון שעוסקים בתרבות הלאדינו ובשפה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בהצגות בפסטיבל יש אירוע תיאטרלי ייחודי, שנולד בפסטיבל עכו ושנושא את השם "קרקירה". המחזה נולד לפני ארבע שנים על ידי שמוליק רפאל על פי הספר של אלבר כהן, "הספר אשר לאמי". הספר הוא למעשה שיר הלל שכותב הגיבור לאמו מתוך רגשות אשמה כבדים. הבמאית והיוצרת רקפת לוי החליטה להעניק ליצירה עיבוד יוצא דופן. מלבד הסופר ואמו המתה - שמשתמשת בשפת הלאדינו ובציטטות מ"ספר המוסר" של רבנים ספרדים - עומדת על הבמה שפית שמבשלת במהלך ההצגה. היא מבשלת אוכל מהבית שבו גדלה ומספרת על הדרך שבה חיזק האוכל את הקשר לאמה. לצידה יש גם סו־שפית, שמדברת בשיריה של המשוררת המנוחה ויסלבה שימבורסקה. השפית והסו־שפית הן יהלומה לוי והילה אלפרט, שמתחלפות בתפקיד לסירוגין. בתפקיד אמו של הסופר, לואיזה, משחקת נטלי עטיה.
"לאדינו זו שפה שדוברה בבית שלי", מספרת עטיה (40), "סבתא שלי נולדה ביוון ואז היגרה לטורקיה, ושם הכירה את סבא שלי. בשלב מאוחר יותר הם עלו לארץ. אני מכירה את השפה מילדות. סבתא שלי גרה איתנו בילדות שלי. עד היום אמא שלי מדברת עם קרובי משפחה בלאדינו. כל המילים והמנהגים שיש בהצגה לא זרים לי בכלל. לפני כל הצגה, כשהקהל נכנס ואנחנו כבר ישובים על הבמה, יש לי חיוך על הפנים ואני אומרת בלב, 'סבתא, זה בשבילך'".
מה לך ולתיאטרון?
"האמת היא שכבר בתיכון למדתי במגמת תיאטרון בתלמה ילין. שיחקתי פה ושם בהפקות עצמאיות, וב־2005 הצטרפתי לאנסמבל של עודד קוטלר בגבעתיים. העלינו הפקה שלא שרדה מטעמים כלכליים. בשנה שעברה קוטלר הזמין אותי לשחק בתפקיד ראשי בהצגה באנסמבל הרצליה ששמה 'צרים', לצד גיל פרנק. ההצגה רצה כמה חודשים, היה מדהים, ואז נסגר התיאטרון. כרגע אני משחקת במקביל בהצגה 'גבול', שרצה כבר ארבע שנים עם דן תורג'מן ומרינה שויף, שמתעסקת בהטרדות מיניות בעבודה. אני גם עובדת עכשיו על משהו שהוא שילוב של תיאטרון וג'אז, מופע שבו אשיר ואשחק".
את רואה את עצמך בתיאטראות הרפרטואריים הגדולים?
"אני לא יודעת מה יהיה הלאה, אני חיה כאן ועכשיו. התיאטראות הרפרטואריים בדרך כלל מאוד סגורים ולא עושים אודישנים פתוחים. עשיתי אודישן אחד בלבד, לפני כמה חודשים, לתפקיד ראשי אצל עדנה מזי"א למחזה 'חולה אהבה בשיכון ג'' שיעלה בקאמרי על בסיס הסרט הישראלי. נבחנתי לתפקיד שחנה אזולאי עשתה בסרט. היה אודישן מעולה, אבל עדנה אמרה שאני יפה מדי (צוחקת) ושזה ייראה לא אמין".
בכל זאת, הגעת מעולם הדוגמנות. את חושבת שזה מכשול בדרך לתיאטרון ממסדי?
"כל התפקידים שעשיתי בתיאטרון הם תפקידים של חרקירי. אני לא לוקחת תפקיד קל או לייט או מרחף. אני לא יפה על הבמה, יש המון רגעים של סבל וכיעור. אף פעם לא הייתי מהשחקניות האלה שחשוב להן הפן. אני חושבת שזה תלוי בבמאי.
"אבל אני אגיד לך איפה כן יש קאץ'. זה לא עניין של יפה או לא יפה, זו המחשבה של הבמאי שקהל שרואה את השם נטלי עטיה בתוכנייה - יחשוב שזה מוזר. זה מין מיתוג שהגיע בגלל הדוגמנות, אבל אני כן מאמינה שיש המון במאים שייתנו צ'אנס".