הפרשה שמרחפת עתה מעל חטיבת גבעתי חמורה בהרבה מהחשדות הפליליים הכרוכים בה. היא מלמדת על משבר ערכי ומקצועי עמוק, שמחייב טיפול שורש יסודי.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
טיפול כזה אסור שיתמקד רק במישור החקירתי־משפטי. מצ"ח והפרקליטות הצבאית חייבות לעשות כמובן את עבודתן, אבל למפקדים הבכירים אין הלוקסוס לשבת בצד ולהמתין. הם חייבים תשובות - לעצמם, לצבא ולציבור. חשדות כ"כ חמורים מצריכים בדיקה מקבילה, פיקודית, שתברר מה בדיוק קרה בגדוד "צבר", אבל ככל הנראה לא רק בו; כבר עתה עולים חשדות כי אירועים חמורים התרחשו גם בגדודים אחרים בחטיבה. מצבור כזה של חשדות - הטרדות מיניות ושיבוש חקירה בפרשת המג"ד, ובמקביל טענות לשימוש לא תקין בכספי תרומות והטרדה מינית של שני חיילים בגדוד ושני מקרים של התאבדות בנסיבות מטרידות - בעייתי מכל היבט: אם במפקדת החטיבה לא ידעו מהם, נרדמו שם בשמירה; אם ידעו ולא עשו דבר (או על פי הטענות, ניסו להשקיט את העניינים) - מדובר בכשל פיקודי חמור. המג"ד סא"ל חג'בי, זכאי אמנם כל עוד לא הורשע, אבל מפקדיו טעו כאשר לא השעו אותו מוקדם יותר: העדויות יתבררו בצורה נקייה יותר כאשר פקודיו לא ירגישו מאוימים. את מה שלא עשה הצבא עשתה כרמלה מנשה, שחשפה את הפרשה וגילגלה את כדור השלג שהוביל להשעייתו מרצון של חג'בי, שספק אם תסתיים בחזרתו לגדוד. הפרשה הנוכחית תפסה את גבעתי בסיומה של תקופה טובה יחסית, ששיאה בצוק איתן. החטיבה זכתה לשבחים רבים על פעילותה, אבל גם לביקורת - סביב הפעלת כוח מופרזת בכמה מקרים וגם עקב התבטאויותיו של מפקדה, אל"מ עופר וינטר.
נראה שלעניינים האלה אין קשר לפרשה זו, אבל עם שוך הקרבות מתברר שמשהו רקוב מאוד בממלכת גבעתי. למטכ"ל ולפיקוד הדרום אין עתה ברירה אלא לפעול בנחרצות כדי להחזיר את גבעתי למסלול: זה הזמן לא לטאטא, אלא לחטא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו