לתשומת ליבו של מאיר דגו

מה נאמר בשיחה שהתקיימה השבוע בין ברק אובאמה לבין אהוד ברק וגרם לשר ההגנה ולרמטכ"ל של ארה"ב להתריע מפני סכנת גרעו-נה של איראן בתוך שנה, ולהבהיר כי אמריקה לא תניח לדבר לקרות? אצל שר ההגנה ליאון פאנטה חל מהפך ממשי. כשבוע וחצי לפני כן היתה התבטאותו בכנס סבן צמחונית, אנמית, תובענית בעיקר כלפי ישראל. לא עוד. גם הרמטכ"ל האמריקני אינו נראה עתה כנמר של נייר.

מידע ישראלי על ההתפתחות באיראן ואיום בפעילות צה"לית מילאו תפקיד מרכזי בגיבוש העמדה האמריקנית. אך ישראל אינה בלעדית. הדעת נותנת כי רבות ממדינות האזור הבהירו לוושינגטון כי אם אין בכוונתה למנוע ברצינות את גרעונו של משטר האייתוללות השכן להן, כי אז הדבר יחייב אותן להערכת מצב חדשה, לשינוי אסטרטגי שעלול להיות הרה גורל למערב.

עדיין שתי סנוניות אינן מבשרות את האביב האמריקני. הקונגרס התכוון להטיל סנקציות של ממש על איראן, והמרכזית שבהן היא הצרת צעדיו של הבנק המרכזי, אבל הבית הלבן סיכל את המהלך שעשוי להיות היעיל שבכולם. האם אחד בפה ואחד בלב? מוקדם לקבוע זאת, אבל יש לפקוח עין לאפשרות רעה כזאת, ומכל מקום הבשורה החשובה היא שאמריקה מאיימת ברמת אמינות הצוברת תאוצה.

יש שתי אפשרויות: שארה"ב וישראל (ומדינות אירופה) מתכוונות להפעיל כוח צבאי נגד הגרעון, או שהן משחקות פוקר דיפלומטי שנועד להרתיע את שליטי טהרן בלי שיהיה צורך לירות אפילו כדור עופרת אחד. שתי האפשרויות מחייבות ליצור רושם של כוונה אמינה, וזו בדיוק הטענה כלפי מאיר דגן, שדבריו עוררו זעזוע וחשדות כלפי ישראל בקהילת המודיעין במערב. גם את זעמם הראוי של בנימין נתניהו, אהוד ברק, דן מרידור ובני בגין.

לא זו בלבד שדבריו על גרעון איראן ב-2015 התגלו כתחזית ורודה בהשוואה לסבירות המציאותית, אלא שהם חיבלו ביכולתה של ישראל ליצור איום אמין על איראן. טיעונם של תומכי דגן, גבי אשכנזי ויובל דיסקין כאילו נאלצו לסיים את תפקידם על רקע מחלוקת עם נתניהו וברק בסוגיית איראן - הסבר שלא היה בו ממש - הולך ומתגלה לא רק כמזיק אלא גם כחלול.

זו שנת הכרעות. כבר לא רק על פי נתניהו וברק אלא גם בשמו של אובאמה. היא מחייבת לגבש קואליציה רחבה ככל האפשר לטובת סנקציות, ואולי יותר מהן. בנסיבות אלה תוספת בנייה סיטונית מעבר לקו הירוק על רקע פעילותם המזיקה של אנשי תג מחיר גורמת לישראל נזק. בעיקר ביחסיה עם אירופה, וגם במידה מסוימת עם ארה"ב. דווקא נוכח התעוררות המערב נגד הגרעין האיראני, ריסון זמני הוא עצה מועילה לממשלה בירושלים.

אך הצליל המרכזי של 48 השעות האחרונות הוא הפחת תקווה מעבר לאוקיינוס האטלנטי.