"אני הניגון שזנחת לשווא", דיבר לבבה אלתרמנית, ושניהם מילמלו "זה מה יש". אחר כך, בתנועה מנוסה, הרימה יד למלצרית, שתביא לשניהם עוד שרי יבש. "הלוואי זה היינו אתה ואני", נאנחו בה המחשבות, "אתה ואני החולקים ארון בגדים, סבון פנים לצד קצף גילוח, טרדות יומיום, טרדות גדולות, חפץ מובן מאליו שלך מוטל ליד אחד שלי. מציאות מתודית, בסיסית, נטולת רהב, סומכת על עצמה, על היותה, אתמול־היום־מחר".
כשנפרדו מיהרה לתקתק לזיכרון הנייד מילות שירה שהסתירה ממנו שעה שהפה שלה דבק בלהג מוכר: "עכשיו־אני־מבינה־זה־לא־זה־תהיה־בקשר. אני כאן. כל הזמן", ואז נזכרה שאמא תמיד אומרת שעם גברים חשוב לשמור פאסון והוסיפה, "אולי".
בראשון אחר הצהריים, כששמיים שבורים צרחו גשם, התיישבה אצלי במטבח, אמרה שמתחשק לה קציצות מנגולד במיץ סלק. וכשישבה מולי, נחנקת בדברים שלה, סיפרה לי איך בט"ו באב הכינה לאהובה שכבר אין לבבות ברוטב חריף. שכמו תמיד ביניהם היא שכחה להנמיך את האש, וכשריח שרוף הזעיק אותה אל המטבח, ראתה אותו מתקרב בחלון, איש מכונס ורזה, וחשבה לעצמה שמי ששורפת לבבות בחג האהבה סופה שיישרף הלב שלה.
"הוא לא טעם כלום", רעדו בה המילים כששלחה יד מנוסה אל המולת התיק שלה לשלוף ממנו סיגריה, "ותדעי לך שיצא לי תבשיל טעים, אפילו שהיה בו קצת טעם שחור מהשרוף שבתחתית הסיר".
לפעמים, כשהבכי מתעצל, הוא מעדיף לרדת במערות האף במקום לטפס בעלייה המייגעת אל העיניים, ויקירתי המרוסקת לא הפסיקה לקנח את האף, ותרועות הבכי שלה התערבבו עם תרועות רעמים, רחשי טיגון של קציצות וקולדפליי שמיכאל שלי שמע בקולי קולות אצלו בחדר.
קציצות המנגולד נענו לי היטב וכשאכלה מהן התחילה לחקור אותי בנוגע ליחס הנכון בין מנגולד לקמח וביצים, ובאיזה שמן הכי נכון לטגן, ואיך יוצא הכי טעים ועוד מעט ערב והיא שואלת ורושמת. כאילו שאם לרגע תניח לרשימת המצרכים, יעלה באפה המיוסר ריח סיפור אהבתה שהקדיח.
סיפרה לי איך פעם, לפני הרבה שנים, בטיול לבניאס, היא תפסה מקום ליד עמיר, הילד החדש, "שהיה לו פרופיל כמו אפולו". וכשהיא הוציאה את האוכל שלה, סנדוויץ׳ עם גבינה לבנה וזיתים, ביצה קשה ושניצל קר, הרגישה איך הלב שלה קופץ בחבל כשהציע לה לטעום משלו. ענבים שחורים, קוביות אבטיח ולחמניות עם קציצות מנגולד ובשר שבושלו במיץ סלק בטעם חמוץ־מתוק. סיפר לה שסבתא שלו מכינה אותן. "הן היו טעימות בטירוף. אני חושבת שרק בגללן הסכמתי מייד כשהוא הציע לי חברות". היו מדברים על מוסיקה ועל מילים של שירים. היא היתה משוגעת על דילן תומס וביאליק, הוא על שלונסקי ואלתרמן. "הייתי אוכלת והוא היה מדקלם. עד היום כשאני שומעת את ברי סחרוף שר עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא, הפה שלי מתמלא בטעם של קציצות מנגולד במיץ סלק".
לכבוד מחשבות על אוכל שיודעות לסלק מרורים, לכבוד אישה שאוהבת שירה ופעם אחר פעם, למרות כל האזהרות של אמא, נעמדת באמצע הכביש ולא פוחדת שתדרוס אותה האהבה, אני מביאה לפניכם מתכונים לקציצות ירק, שיעלה במטבח שלכם ריח חם ומיטיב, נטול רהב, שאפשר לסמוך עליו שיעשה נעים.
קציצות מנגולד ברימונים וסלק
הקציצות האלה, הדומות להפליא לקציצות מהזיכרון על הבניאס צמחו במטבח שלי, עברו שינויים, שיפורים, ואני, בני ובתי מתים עליהן. הן חפות מבשר ויש בהן אגוזים שאפשר להמיר בגבינת צאן במשקל זהה. הכמות מספיקה ל־4-6 אנשים. הולך מצוין עם אורז לבן.
לקציצות:
• 2 צרורות עלי סלק (מנגולד) שטופים, בערך 700 גרם כל אחד
• קליפה מגורדת מלימון
• מלח
• 4 כפות שמן זית לטיגון
• 2 ביצים
• 1/2 כוס פירורי לחם
• 30 גרם אגוזי מלך טחונים דק
• 2 שיני שום כתושות
• 1/4 כפית פלפל לבן
• 1/4 כפית זנגוויל טחון
לרוטב:
• כוס וחצי מיץ סלק שתביאו מדוכן מיצים
• 1/2 כף רכז רימונים
• חופן כוסברה קצוצה
• שן שום קצוצה דק
• מלח
חותכים את החלק הלבן מעלי המנגולד ושוטפים אותם היטב. קוצצים את עלי המנגולד ומאדים אותם במחבת גדולה ויבשה. אין צורך לשמן, המים שעליהם מספיקים לפעולת האידוי. אתם רוצים אותם רכים אבל בלי הרבה נוזלים. מוציאים את העלים מהמחבת בלי לשטוף אותה. מצננים, סוחטים היטב וקוצצים. מערבבים את עלי המנגולד עם כל החומרים לקציצות.
צרים קציצות ומשטחים אותן. מחממים שמן באותה המחבת שבה השתמשתם לאידוי ומטגנים את הקציצות עד להשחמה. מוציאים לצלחת עם נייר סופג. שופכים מהמחבת את שמן הטיגון, מנגבים עם נייר סופג ובמקומו יוצקים את מיץ הסלק ורכז הרימונים.
מנמיכים את האש ומוסיפים לבשל עוד חמש דקות. ממליחים ומוסיפים את הכוסברה ושן השום. מייד אחריהם מחזירים את הקציצות למחבת ומנערים אותה ככה שהנוזלים יכסו את הקציצות. מבשלים יחד עוד חמש דקות ומגישים.
כדורי אורז ואגוזים בקארי
כמו אהבתם, ככה גם המתכון הזה עמוס פרטים ודרכו אינו קלה, אבל כמוה הוא מלהיט ומענג, מלא בטעמים המספרים קצת אחרת.
לכדורים (ל־6 סועדים):
• 4 בצלים קצוצים דק
√•3 כוסות אורז מבושל
• 2 ביצים
• 5 כפות קמח
• 150 גרם אגוזי מלך טחונים דק
• 150 גרם שקדים טחונים דק
• קליפה מלימון אחד
• 1.5 כפיות מלח
• פלפל שחור גרוס
• 3 תמרים טריים חפים מגלעין
• כוס עלי פטרוזיליה
• 2 כפות שמן לטיגון
לרוטב הקארי:
• כפית זרעי כוסברה
• כפית זרעי כמון
• 3 פלפלים אדומים חריפים (אפשר פחות)
• 1/2 כפית כורכום
• 1 כפית זרעי פרג
• 1/3 כוס קוקוס טחון
• 2 בצלים גדולים קצוצים
• 4 כפות שמן שומשום
• 4 עגבניות מרוסקות בבלנדר
• כף סוכר
• מלח
• פחית קרם קוקוס
מעבדים במעבד מזון את כל החומרים לכדורים עד לקבלת עיסה אחידה ודביקה משהו. מניחים לה שתנוח במקרר. מעבדים במעבד מזון לעיסה חלקה את זרעי הכוסברה, הכמון, הפלפלים החריפים, הכורכום, הקוקוס והפרג. מטגנים את הבצלים בשמן השומשום עד שיזהיבו, מוסיפים את עיסת התבלינים ובוחשים על אש נמוכה עד שמתחיל להשחים. קחו את הזמן עם השלב הזה. זה פחות טעים אם ממהרים. מוסיפים עגבניות, מלח, סוכר וקרם קוקוס ומבשלים כעשר דקות על אש נמוכה. בידיים רטובות מעט צרים כדורים קטנים, משהו שבין דובדבן לשזיף ומטילים לרוטב. מבשלים בצפיפות על אש נמוכה משך כעשר דקות עד רבע שעה.
קציצות פראסה עם נענע
אני יודעת שמי שבא לפראסה עם מעבד מזון, סופו שיפתח חשבון עם אלוהי האוכל הבלקני. ועדיין, המתכון הזה מכיל יפה את הקידמה. ביס שמביא יוון, קצת בולגריה, ונענע ממטבח אחר לגמרי.
החומרים (לכ־25 קציצות):
• 5-4 כרשות, החלק הלבן בלבד
• 1 תפוח אדמה קלוף, חתוך לקוביות
• 3-2 ביצים
• 2 כפות גדושות פירורי לחם
• 1 פלפל אדום חריף פרוס לפרוסות דקיקות
• כוס עלי נענע קצוצים דק
• מלח
• שמן תירס לטיגון
שוטפים היטב את הכרשות וחותכים לטבעות. מבשלים בסיר עם 1.5 ליטר מים וכפית מלח, עד שהן מתרככות. בסיר נוסף מבשלים את תפוח האדמה במים עד שמתרכך. מסננים, ואת הכרשות סוחטים היטב. במעבד מזון, בפולסים קצרים, שניים־שלושה, לא יותר, קוצצים את תפוחי האדמה והכרשה. מעבירים לקערה, מערבבים עם הפלפל החריף, הנענע, פירורי הלחם, הביצים והמלח. יוצרים קציצות שטוחות ומטגנים בשמן תירס חם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו