יריקה אגבית ברחוב. זה מה שהוביל לבסוף לפתרון תעלומת הרצח והאונס בת 16 השנים של הנערה נועה אייל בירושלים. אתמול הותר לפרסום כי המשטרה הצליחה לפענח את הרצח בזכות דגימת דנ"א שנלקחה מאותה יריקה. החשוד שנעצר הוא ד', גבר יהודי בן 38, תושב ירושלים אשר נעצר לפני כשבועיים ובזמן הרצח היה בסך הכל בן 22.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ד' שמר בחקירתו על זכות השתיקה, סירב לענות לשאלות החוקרים ורק אמר כי כלל לא הכיר את נועה אייל ומעולם לא פגש אותה. מאז נעצר הוארך מעצרו, וביום חמישי צפוי להיות מוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין רצח ואונס.
"כולנו מוצפים עכשיו בזיכרונות קשים מהימים ההם. תקופה ארוכה של תעלומה בלתי פתורה", אמרו אתמול בני משפחתה של נועה, שפירסמו הודעה מיוחדת לאור ההתפתחויות, "היום התגלמות הרוע לבשה פתאום פנים. העובדה הזאת טילטלה אותנו והיכתה אותנו בתדהמה".
בני המשפחה המשיכו ואמרו: "אנחנו יודעים שהמשטרה לא ויתרה כל השנים. זהו חוב מוסרי של המשטרה, בראש בראשונה לנועה, לנו ולציבור כולו". הם הדגישו כי "זהו הישג מרשים למשטרה ואנו רוצים לחזק את הפרקליטות ואת המשטרה".
ואיך נראים פני הרוע? ד' התחתן לפני כ־15 שנה והביא לעולם שתי בנות. כל השנים האלה הוא עבד באותו מוסך.
החוקרים טוענים כי בידיהם ראיות חותכות הקושרות אותו לאירוע הקשה ואשר כוללות, בין השאר, איכון למכשיר הפלאפון שלו אשר הצביע על נוכחותו במקום שבו נראתה אייל וכן בזירת הרצח עצמה; דנ"א שתואם לדנ"א שנמצא בזירת הרצח; רכב שמתאים לתיאור שמסר עד ראייה, וכן חפצים של אייל שנמצאו בדירתו.
נועה אייל ז"ל בת ה־17, תלמידת כיתה י"ב ותושבת שכונת רמות, נראתה לאחרונה בליל 28 בפברואר 1998. באותו ערב היא יצאה עם בן זוגה אלדד לסרט בסינמטק. לאחר מכן הם לקחו אוטובוס לתחנת הדווידקה שבמרכז העיר. השעה היתה כבר לקראת חצות. אלדד עלה על האוטובוס לביתו והספיק לראות את נועה רצה לעבר האוטובוס המגיע לרמות. זו היתה הפעם האחרונה שבה נראתה בחיים. הערכת המשטרה היא כי נועה פיספסה את האוטובוס האחרון ועלתה לטרמפ.
בהמשך המשטרה פתחה מייד בחיפושים אחרי נועה, שהיתה נערה אחראית ובוגרת, ואף כתבה חיבור על תרבות הנסיעה בטרמפים: "לאחרונה גוברים הפרסומים המלווים מקרי אונס, תקיפה ורצח הקשורים בנסיעה בטרמפ... תופעת הטרמפים היא תופעה מסוכנת אשר יש למנוע".
בשעת לילה מאוחרת נמצאה גופתה ביער רמות כשהיא כפותה, פיה חסום ועליה סימני אלימות קשים. בדיקה העלתה כי היא נאנסה באיומי סכין ונרצחה.
התפנית המשמעותית בתיק חלה לפני כשנה, עם מעצרו של קרוב משפחתו של ד' בגין עבירות אלימות. בדיקת דנ"א שנלקחה ממנו הוכנסה למאגר והעלתה התאמה חלקית לדנ"א שנמצא בזירה. החוקרים פתחו בחקירה סמויה והגיעו לד'.
לפני כשבועיים וחצי זימנו אותו חוקרי המשטרה לחקירה כדי להשיג ממנו דגימת דנ"א ללא ידיעתו. הם נתנו לו כוס מים, שממנה הפיקו דנ"א שנמצא תואם. ד' שוחרר. הוא יצא מתחנת המשטרה ופנה לבניין בית המשפט כדי לאסוף במסגרת עבודתו את רכבו של שופט. עוד הוא לוחץ את ידו של השופט, קפצו עליו החוקרים ועצרו אותו.
פרקליטו של החשוד עו"ד יהודה שושן מסר בתגובה: "מרשי לא הכיר את הנערה ולא התרועע עימה. מניסיון העבר למדנו שגם ראיה פורנזית (מדעית) יכולה להיסגר".
• • •
חברתה של נועה משחזרת:
"היינו בני טובים שאיבדו את התמימות"
הרצח של נועה אייל גרם לזעזוע ולשבר גדול בשכונה השקטה שבה גדלה. גם היום, 16 שנה אחרי, מתקשים החברים שהכירו אותה לעכל את מה שקרה, והם מספרים על ההשפעה העצומה של האירוע על חיי היום־יום שלהם.
החברים מסרבים להיחשף, אך אחת מהם, שהיתה גם בחבורת הנערות שמצאו את גופתה של נועה ביער, הסכימה לספר על אותו יום טרגי.
"זה משהו שמלווה אותנו תמיד, מין זיכרון כזה. נועה היא בחורה שחקוקה בזיכרון של כולנו. היא היתה כל כך יפה ומרשימה, עם השיער האדום הזה. היו לה המון חברות", מספרת ש' (שם בדוי), אחת מחברותיה מהצופים.
לדבריה, "נועה ואלדד היו 'הזוג' של בית הספר". על האווירה בשכונה היא מספרת כי "היתה אווירה טובה, לא הכרנו פשע. היינו ילדי שמנת. אני זוכרת ששמענו בבית הספר שהיא נעדרת. חיינו בסביבה כזאת שהיה ברור שמתגייסים לעזור בחיפושים. היינו קבוצה של ארבע-חמש בנות ואמרו לנו לחפש קרוב. הרבה חשבו ללכת למרכז העיר, לתוואי של המסלול שבו היא היתה, ולנו אמרו להתרכז באזור. פשוט יצאנו להליכה, מין טיול כזה של שעה-שעתיים. התחיל להחשיך כבר, לא באמת חשבנו שנמצא משהו".
ש' נושמת עמוק כשהיא נזכרת באותם רגעים לפני 16 שנה, וממשיכה: "אני זוכרת שפתאום ראינו אותה שוכבת שם. הכל קרה כל כך מהר. מייד הרחיקו אותנו, אמרו לנו אל תתקרבו. הגיעה משטרה והיו הרבה אורות כחולים. זה היה כמו להיות בתוך סרט. את יושבת בצד ומסתכלת על כל ההמולה ולא ממש מעכלת. קשה להיתקל ברוע כזה".
לדבריה, "כששמענו מה שקרה לה, זה השפיע עלינו. האירוע הזה פגע קשות בתחושת הביטחון שלנו כי זה קרה ליד הבית. יצאנו פחות לבילויים, התכנסנו בבתים אחד של השני, ההורים שלנו הסיעו אותנו לכל מקום, כולם פחדו. הרגשנו שהיינו בני טובים, מוגנים, שמורים ואחראיים, והדבר הזה קרה לנו פתאום באמצע החיים".
אפרת פורשרטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו