לוד דוט קום

כדורי הפלאפל שמגלגל נסים פחימה באזור התעשייה שליד לוד חמים ועסיסיים, וריחם נישא למרחוק. הדוכן דחוק ורועש, אבל הדמיון חופשי, ופחימה מתעופף איתו גבוה משם, אל הכסף הגדול של ההייטק. הוא רק בן 16 וחצי, פחימה, אבל אם הכל יתקתק לפי התוכניות, אוטוטו הוא יזלול סטייקים משלו במסעדות גורמה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"אתה יודע מה הכי מדליק?" הוא מנגב שיירי עגבנייה ובצל מהדוכן, "שאומרים שאחרי אקזיט מוצלח בהייטק, אנשים מתחילים לעבוד בשבילך, לא אתה עובד בשביל אחרים". 

"מַדבֵּכָּאן", כך נקרא המיזם שמפתח פחימה, תלמיד הישיבה התיכונית צביה אלישיב בלוד, עם שלושה מחבריו, בני 16 מאורט רמלה־לוד. זו בשורת ההייטק הכי מבטיחה שעומדת לצאת מלוד, עיר ששמה לא מרבה להיקשר במיזמים כאלה. מדובר במוצר מבריק בפשטותו, שנועד להתחקות אחרי עקבותיהם של חפצים שמרבים להיעלם במרחבי הבית. שילוב של מדבקה זעירה עם חיישן ושל אפליקציה ייעודית. המדבקה תוצמד לארנק, לצרור מפתחות, לשעון, למשקפיים ובעצם לכל חפץ שעלול ללכת לאיבוד; האפליקציה תדע לאתר את מיקומו ותכוון את המחפשים בקלות ובמהירות. חסל סדר כריות הפוכות מרוב עצבים בסלון רגע לפני היציאה מהבית.

הם לא נולדו להורים הייטקיסטים ולא בילו את ילדותם עם סוני פלייסטיישן וחלומות על שירות ב־8200. אבי חזקייב גר בשכונת קריית מנחם ברמלה, לומד במגמות ערבית וביולוגיה, ובערב ממלצר באולם אירועים. מאור אהרון, תושב לוד, לומד במגמת ניהול ידע, ועדיין לא יודע "מה יעשה עם החיים כשיגדל". אבי אהרון (אין קשר משפחתי) בא ממושב אחיסמך, הסמוך ללוד, שם הוא מסייע במשק החקלאי של דוד שלו. ופחימה גר במושב זיתן, הקרוב גם הוא לעיר, ומתפרנס מהפלאפל.

אבל רעיונות טובים לא זקוקים לייחוס משפחתי או לחשבון בנק מרופד. דווקא המוצר שהגו ופיתחו, בלי שום רקורד מוקדם או בדל מומחיות, זיכה אותם במקום הראשון בתחרות ארצית ליזמים צעירים, שנערכה בקיץ בתל אביב, ובמארס הקרוב הם יטוסו איתו לניו יורק, לייצג את ישראל בתחרות היזמוּת היוקרתית לבני נוער מכל העולם.

"אתה מדמיין אותנו מול כל גורדי השחקים?" מזדקף חזקייב ומיישר עניבה דמיונית, "יש לי כותרת: ארבעת המופלאים מלוד כובשים את ניו יורק".

"ארבעת המופרעים", מתקן מאור.

אבי אהרון, 16

מגורים: מושב אחיסמך

תיכון: אורט רמלה־לוד

תפקיד: מנהל שיווק

מקצוע אהוב: מחשבים

תחביב: ספורט

מודל לחיקוי: הדוד שלי אסי, שהצליח בחיים למרות שרבים לא האמינו בו

בצבא: חולם לשרת במודיעין או בחיל האוויר

כשאהיה גדול: 

"אעבוד בהייטק"

מאור אהרון, 16

מגורים: לוד

תיכון: אורט רמלה־לוד

תפקיד: מנהל פרסום

מקצוע אהוב: מחשבים

תחביב: כדורגל

מודל לחיקוי: אחי הגדול

בצבא: רוצה לשרת ביחידת המחשבים ממר"ם

כשאהיה גדול: "אחתום קבע ואתגורר בתל אביב"

אבי חזקייב, 16

מגורים: רמלה

תיכון: אורט רמלה־לוד

תפקיד: מנכ"ל ודובר

מקצוע אהוב: מתמטיקה

תחביב: לבשל

מודל לחיקוי: יזם המובייל המצליח בן ה־19, תומר חן

בצבא: חולם לשרת ביחידת מחשבים

כשאהיה גדול: "אגיע כמה שיותר גבוה"

נסים פחימה, 16

מגורים: מושב זיתן

תיכון: ישיבת צביה אלישיב 

תפקיד: מנהל פיתוח 

מקצוע אהוב: מדעים 

תחביב: כדורסל 

מודל לחיקוי: אין לי. 

מכל אחד אפשר ללמוד

בצבא: מתלבט בין קרבי ליחידת מחשבים

כשאהיה גדול: "אתגורר בירושלים עם אישה וילד"

עם ראש העיר לוד יאיר רביבו. "היינו בטוחים שנצא פארשים, ובסוף ניצחנו" // צילום: יעקב לויתם

המטרה: צמצום פערים

הכל התחיל בתחילת שנת הלימודים שעברה, כשלכיתות שלהם נכנסה נציגה של עמותת "מחשבה טובה" והציעה לתלמידים להצטרף לפרויקט "אקו־טק" לטכנאות מחשבים ולבניית אתרים. "האמת היא שלא הבנו אף מילה, אבל זה נשמע לנו טוב", אומר חזקייב.

פרויקט אקו־טק נולד במטרה לצמצם פערים בחברה הישראלית באמצעות חינוך טכנולוגי, ומעודד בני נוער מהפריפריה לפתח רעיון עצמאי לסטארט־אפ. הקורס נמשך שנה, ובמהלכו רוכשים המשתתפים כלים בסיסיים בתחום היזמות וההייטק, נחשפים למנטורים מקצועיים ומכינים תוכנית עסקית ושיווקית. כתרומה לקהילה הם מתקנים בהתנדבות מחשבים פגומים, על פי הידע שרכשו, ואגב כך מחזקים את הקשר עם בית הספר, מה שמצמצם סכנה אפשרית לנשירה מהלימודים.

הארבעה ניגשו בחשש למבחני הקבלה, והרשימו מאוד את הבוחנים. עכשיו, שנה אחרי, הם כבר בקיאים בז'רגון המקצועי ומגלגלים על הלשון מונחים כמו "טכנולוגיה פאסיבית", "שידור בשיטת RF", "מחקרי שוק", "מרקטינג" ו"רישום פטנט ראשוני". רק חזקייב מוֹעד עדיין מדי פעם עם המילה "פרזנטציה", אבל חבריו התרגלו לתקן אותו בחיוך. "אני לא יודע מה יש לי עם המילה הזאת", הוא מסמיק, "היא מתפרקת לי בפה".

מה משך אתכם דווקא להייטק? זאת לא בחירה מובנת מאליה.

חזקייב: "רוצה תשובה במילה אחת? אתגר. בהרבה מילים? רצינו להרגיש שווים לכל אחד אחר".

ההתאקלמות שלהם בקורס התובעני היתה איטית. הם לא הכירו לפני כן את עולם המחשבים, מלבד פייסבוק. אבי אהרון נבהל כליל ונטש לזמן מה. "לא השתלבתי, הרגשתי שכל העניין גדול עלי. אבל כולם מסביב אמרו לי שחבל לוותר, כי יש לי דיבור וכושר שכנוע, ואני יכול להצליח בתחום הזה. חזקייב ממש עשה לי שיחות מוטיבציה. בסוף השתכנעתי וחזרתי, ומאז אי אפשר להפריד בינינו".

בתחילת הקורס הפריחו ללא סינון רעיונות לסטארט־אפים. חזקייב חשב על "סוללה עם מאווררים פנימיים, שתקרר את הסמארטפון". מאור הציע עט חכם שיכתוב על דף כימי ויעביר את הכתוב ישירות למחשב, "כולל רשמקול פנימי ומצלמה". אבי אהרון הציע עט עם מכלי טיפקס צמודים משני הקצוות, "שלא יהיה צריך לחפש כשרוצים למחוק". 

את רעיון המדבקה הביא פחימה, אחרי שהתייעץ עם בני משפחתו בארוחת השבת. "שאלתי אם למישהו יש רעיון, ואז אחותי, שיש לה שני ילדים קטנים שמאבדים כל הזמן את השלט של האוטו ואת המוצץ, אמרה שהיא היתה שמחה לקנות מוצר שיחסוך לה את זמן החיפושים. הבאתי את זה לקבוצה, וכולם ישר התלהבו. התחלנו לפתח את הרעיון, והמורים בקורס אמרו מייד שיש לנו קלף מנצח".

את השם הגו יחד. עכשיו הם חושבים על שם קליט גם באנגלית, לשוק הבינלאומי, אולי "Find-it". בתחילה חשבו לשלב במוצר ג'י.פי.אס, מטען וסוללה, אבל מהערות צוות ההדרכה של "מחשבה טובה" הבינו שההשקעה לא כלכלית. "כשקלטנו את זה העדפנו ללכת על טווח קליטה קטן יותר", מסביר מאור, "ואז עלינו על רעיון המדבקה הפאסיבית, שלא דורשת סוללה. משהו שיעבוד על גלי רדיו עד מרחק של עשרה מטרים, שזה מרחק ממוצע בדירה רגילה או במשרד".

איך זה אמור לעבוד?

אבי אהרון: "כל מדבקה תבוא עם קוד. המשתמש ידביק מדבקות שונות על חפצים שונים שחשובים לו, וכשחפץ מסוים ילך לאיבוד, הוא יקליד את הקוד של המדבקה הספציפית שעליו, והסמארטפון יאתר אותו. אנחנו עובדים עכשיו על צורת הממשק, כלומר איך האפליקציה תכוון את המשתמש בדיוק".

חזקייב: "חשבנו על איורים באדום וכחול של 'חם־קר', על חיצים או על צליל שיצפצף חזק יותר ככל שמתקרבים. כל הדברים האלה נמצאים בפיתוח".

כרגע עדיין אין בידיהם מדבקה פעילה להדגמה, אבל זה יגיע. מאור: "אנחנו נפגשים כל הזמן עם מומחים שמתמצאים ברכיבים טכניים, וממש בקרוב נקבל מדבקות פועלות. אני מעריך שעד שנטוס לניו יורק יהיו לנו ביד משהו שנוכל להציג. אנחנו מקבלים עצות מגורמים באינטל וב־HP. זה לא צחוק".

אבי אהרון: "אנחנו לא מעוניינים לפרט כאן יותר מדי על הטכנולוגיה. יש עדיין כמה בעיות טכניות, למשל שיטת הקריאה של גלי הרדיו. אבל הבנו מהמומחים שהכל פתיר. אנחנו עובדים בלי הפסקה עם יועצים, וכל מי שמבין בתחום אומר לנו שהרעיון שלנו בהחלט ישים".

לא המציאו משהו כזה בעולם? הרי זה ממש מתבקש.

מאור: "שמענו שעשו דברים בטכנולוגיית בלוטות', אבל לנו יש כמה יתרונות בלעדיים שעולים עליהם. קודם כל, הגודל. החיישן במדבקה הוא כולה שני מילימטרים, לא מורגש ולא מכביד. שנית, אנחנו מסתפקים בטווח בסיסי, לא רוצים תשדורות של 100 מטר. הבלוטות' גם מייקר כל מדבקה למחיר של 30-20 דולר, וצריך בשבילו משדר וסוללה, מה שאצלנו מיותר. המדבקה שלנו לא צריכה אינטרנט, לא מתקלקלת במגע עם מים ולא פולטת קרינה".

"מַדבֵּכָאן"

שנת הקמה: 2013

המוצר: מדבקת חיישן זעירה המוצמדת לחפצים, לצד אפליקציה שתאפשר איתור באמצעות גלי רדיו

ספונסרים: עמותת "מחשבה טובה", חברת HP וארגון NFTE

סכום השקעה ראשוני: כ־60 אלף שקלים (לא כולל הליכי רישום פטנט)

אומדן היקף מכירות: 2,500 חבילות של שלוש מדבקות בחודש

תאריך יעד לתחילת שיווק: מאי 2015

חוסר מזל ושלל תקלות

בפרזנטציה הראשונית, בתחילת הדרך, התמודדה החבורה עם חוסר מזל ושלל תקלות טכניות. בהמשך התמקצעו ועלו על מסלול של ניצחונות סוחפים בתחרויות במסגרת הפרויקט: הם עברו ללא קושי את שלב חצי הגמר המחוזי, זכו בגמר המחוזי ועלו לתחרות הארצית מול צוות מורחב של שמונה שופטים, תוך כדי שהם גוברים על 16 קבוצות מכל רחבי הארץ. "חישבנו שלאורך כל התחרויות ניצחנו 144 קבוצות, שזה אומר 2,500 תלמידים", מפרט מאור בסיפוק.

"כל המתחרים השקיעו פי אלף מאיתנו", הוא מוסיף, "באו עם עוגיות, בלונים, קישוטים, פלאיירים, חולצות במתנה, אבטיפוס של המוצר. לנו היה שולחן ריק, בלי כלום. רק חולצות עם לוגו שלבשנו. ובכל זאת, המון אנשים נעצרו לשמוע אותנו".

בהדרכת מנהלי הקורס הם קפצו למים העמוקים וביצעו מחקרי שוק, גם אם לא תמיד תאמו לכללי הסטטיסטיקה הנוקשים ("חילקנו 80 שאלונים לעוברי אורח בקניון בלוד"); עשו פילוח של אוכלוסיות יעד וגיל ("הסקנו שהמדבקה מתאימה לכל מי שמחזיק סמארטפון"); חקרו אפשרויות לשיווק ופרסום ("הכי טוב דרך האינטרנט והרשתות החברתיות, אבל גם שלטי חוצות וחלוקת דוגמיות בחינם זה יעיל"); ואפילו העמיקו בניתוח ההוצאות והמעבר לרווחיות ("נתחיל לעשות כסף ברגע שנמכור 2,500 חבילות של מדבקות בחודש - שזה לא יעד בשמיים").

על פי התוכנית העסקית, שאותה פיתחו בשיתוף עם מדריכי "מחשבה טובה", כל חבילה של שלוש מדבקות תימכר לצרכן במחיר של 20 שקלים. מאור: "זה סכום מאוד סביר, ולכן אנחנו מאמינים שזה יצליח".

רשמתם פטנט? עלולים לחטוף לכם את הרעיון.

מאור: "זה בדיוק נמצא עכשיו בבדיקה במשרד עורכי דין שמתמחה בנושא. הרבה מומחים המליצו לנו למהר עם זה".

חזקייב: "להגיד את האמת? אני כבר מודאג כי יותר מדי אנשים שמעו על המדבקה, ולך תדע אם לא מנסים ממש עכשיו לגנוב לנו אותה".

במצגת השיווקית של המיזם, שאותה הכינו בעצמם, פחימה הוא "מנהל הפיתוח"; חזקייב הוא "מנכ"ל ודובר"; מאור אהרון "מנהל הפרסום"; ואבי אהרון "מנהל השיווק". אבי אהרון: "כל אחד לקח על עצמו את מה שהוא מרגיש שהוא הכי טוב בו. מאור היה אחראי על הלוגו, המצגת והסלוגן. אני בדקתי אם אפשר לייצר את זה בסין. לאבא שלי, שהוא קבלן, יש חבר יבואן שעובד שם, ודרכו הגעתי לאיש קשר סיני שעשה בשבילנו את כל הבדיקות. עכשיו נשאר רק לתת לו מפרט טכני - והוא יסדר את אספקת החומרים ויטפל בעלויות".

סיסמת הפרסום כבר חוברה: "מדבקה קטנה - הצלה גדולה", ועכשיו הם מפנטזים גם על ג'ינגל "שכל המדינה תזמזם באוטו בזמן הפקקים". חזקייב מפליג בדמיונו גם ל"שלטי חוצות על כל איילון", ורק פחימה הצנוע חובש הכיפה מבקש "שלא ייקחו לצילומים את בר רפאלי".

שבע דקות בגן עדן

בחודש שעבר, בשיא המלחמה בדרום, ערכו הארבעה מצגת בפני ראש עיריית לוד, יאיר רביבו, ובכירי משרדו. אורכה של המצגת שבע דקות, הזמן המדויק שהיקצו לה החברים מראש (חזקייב: "למדנו בקורס שהריכוז מתפזר כשמותחים את ההסברים"). ראש העיר היקשה "איך יודעים שזה עובד?" ומאור לא התבלבל: "בדקנו עם מְפתח האפליקציה ועם היצרנים בסין".

אחר כך חילק רביבו לארבעה דגלונים וסיכות של העיר לוד. "לא ידענו שדברים מדהימים כאלה צומחים אצלנו בחצר", אמר. "אני גאה בכם. אני רוצה לבדוק משפטית איך העירייה יכולה לעזור למדבקה, אולי דרך החברה הכלכלית שלנו. לדעתי, בהשקעה לא גדולה אפשר להרים את זה. אנחנו מעוניינים שתרוויחו, כי ההצלחה שלכם תהיה הכבוד של לוד כולה".

בדרך להצלחה חייבים מזומנים. כעת נדרשים הארבעה לגייס סכום של 60 אלף שקלים - פעוט במונחי הייטק אבל עצום לגביהם - לכיסוי ההשקעה הראשונית בהפקת המדבקה. על פי התוכנית, כל אחד מהם יביא לקופה המשותפת את "כספי הבר מצווה ועבודות הקיץ" שלו, 7,000-5,000 שקלים, ובנוסף ייגש עם ההורים לבנק, לבקש "הלוואה של 10,000 שקלים". בנוסף הם שוקלים לפנות לאתרי גיוס כספים באינטרנט, בכפוף להשקעה שתידרש, ואולי לקבל את העזרה הנדיבה מצד העירייה. עם הסכום שיגייסו יתחילו בייצור הסדרתי בסין - ויוכלו גם לשלם למפתחי האפליקציה, אנשי החברה הישראלית "APPLI".

למה שלא תייצרו הכל בישראל? זה מוצר כחול־לבן.

אבי אהרון: "בגמר הארצי שאלו אותנו את השאלה הזאת. ענינו שאנחנו רוצים שכולם ירוויחו. גם הצרכן הישראלי, גם הצרכן הבינלאומי, וגם אנחנו, כיזמים. כדי שזה יקרה, המטרה היא לייצר במחירים נמוכים יחסית, עד שכל השווקים בעולם יכירו אותנו. ואז, אחרי שההצלחה תגיע - נעבור לייצר בארץ. אז תיכנס הגאווה הישראלית במלואה".

בתחרות בניו יורק עתידים להשתתף יזמים צעירים מ־26 מדינות. נכון לעכשיו, תקציב הנסיעה של "מחשבה טובה" מספיק רק לשיגור נציג אחד מהארץ, אבל בעמותה, בראשות המנכ"לית אורנית בן ישר, עמלים להשיג תרומה שתאפשר את הטסתם של כולם. פחימה: "עבדנו על הפרויקט במשותף, זה לא לעניין שנעשה הגרלה מי ייסע. זה או כולנו יחד - או אף אחד". 

לכולם יהיה זה ביקור ראשון על אדמת ארה"ב, והם מתכוונים להביא איתם "חוצפה ישראלית במובן הטוב". "נשהה שם בין חמישה ימים לשבוע, אבל לא נבזבז זמן יקר על טיולים ברחוב וסתם שופינג", אומר מאור, "נתמקד בשיווק המדבקה וביצירת קשרים עם כל מי שצריך, בלי פחד. אני מאמין שדווקא באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, יש לנו סיכוי מצוין. יש לנו דחף והתלהבות שלא מוצאים אצל צעירים במקומות אחרים".

חזקייב: "אם נצטרך להגיע למישהו והדלת שלו תהיה סגורה, נגיע אליו מהחלון".

ברור לכם שהתחרות בחו"ל לא תהיה משחק ילדים. 

אבי אהרון: "גם בתחרות בארץ היינו בטוחים שנצא פארשים, ושכולם מולנו יגיעו עם לייזרים ואלקטרוניקה - ובסוף ניצחנו. לניו יורק בטוח יגיעו חבר'ה תותחים עם רובוטים, אבל אנחנו כבר לא מפחדים". 

חזקייב: "צ'יק־צ'ק יבינו שם שאנחנו לא מתכוונים להפסיד".

אבי אהרון: "מי יודע, אולי בסוף נקנה מכולם את כל הרובוטים".

איך האנגלית שלכם?

פחימה: "בסיסית, אבל בעמותה הבטיחו לנו מורים מתנדבים שיעזרו לנו באנגלית. הכי חשוב שנגיע מוכנים ועם ביטחון. אסור לנו לפשל בזה".

אבי אהרון: "אנחנו שואפים לשלוט באנגלית טכנית, כדי שנוכל לענות על שאלות ולדבר על המוצר בלי שגיאות. אנחנו רוצים לתרגם את כל המצגת לאנגלית, שהיא תהיה ברמה בינלאומית".

חזקייב: "אני כבר מתכנן כרטיסי ביקור באנגלית. אם נקלוט במסדרון מנכ"ל חשוב - ניגש וניתן לו".

יש לכם מושג כמה תוכלו להרוויח אם המדבקה תצליח?

פחימה: "מישהו אמר שנגיע לאקזיט של מיליונים. אדם אחר אמר לנו, 'תסתכלו על WAZE, שהתחילו מכלום והפכו למעצמה'. אבל אנחנו נשארים עם הרגליים על הקרקע. לא עפים בינתיים. הכל קורה כל כך מהר. רק תחשוב שלפני כמה חודשים לא האמנו שנעבור אפילו את השלב המחוזי".

אבי אהרון: "אנחנו מנסים להדחיק את המחשבות על כסף, כדי לא להרוס את הכימיה בינינו. כסף הוא תמיד בעיה, גם בין אחים. אנחנו מעדיפים לחכות עד שהמדבקה תימכר. כרגע הכל בתיאוריה". 

פחימה (צוחק): "אני מקווה שלא נתבע אחד את השני על מיליונים, כמו ההם מפייסבוק".

אתם לא מפנטזים על יאכטה בקאריביים? 

חזקייב: "יש לנו חלומות גדולים יותר. להיות בכירים בהייטק ובניהול. שכל העולם יכיר אותנו".

החברים מפרגנים

לאורך כל השיחה מרחפת בחלל החדר הסטיגמה השלילית שממנה סובלים צעירים מלוד, מרמלה ומשאר יישובי הפריפריה. "אנחנו מודעים לתדמית הזאת ולסביבה שבה אנחנו חיים", אומר חזקייב. "ברור לנו שאנחנו לא מזוהים עם התעשייה הגדולה שמתפתחת במרכז, אבל אנחנו מרגישים כמו החלוצים שהולכים לפתח את האזור. אנחנו רוצים שבעוד 15-10 שנה, אנשים יגידו: 'מכירים את היזמים שהביאו את המכה עם המדבקה? הם יצאו מלוד'. כל מי שמזלזל בנו עכשיו יאכל אז את הסטיגמות שלו".

פחימה: "כל הדיבורים על הסטיגמה רק נותנים לנו יותר מוטיבציה להצליח. להראות לכולם שלא משנה מאיפה באת - כל עוד יש לך שכל ורצון, תמיד תוכל להתקדם".

איך החברים שלכם ללימודים מתייחסים להצלחה שלכם?

מאור: "דווקא מפרגנים מאוד. כל הזמן אומרים 'כל הכבוד' ושואלים אם אנחנו צריכים עזרה. בתיכון אנחנו די שקטים, בדרך כלל, אבל כששמעו על הזכיות שלנו היו דיבורים של 'היית מאמין? הם הביאו לנו את הכבוד'".

נסים: "כל הזמן זורקים לנו, 'אפשר לעבוד אצלכם? בבקשה תנו לנו רק אחוז קטן מהחברה'. דברים כאלה". 

אין דאחקות שהפכתם לחנונים?

חזקייב: "להפך. האמת היא שעכשיו כולם היו מתים להתחלף איתנו".

תגידו, מה יקרה אם הטלפון הנייד עם האפליקציה שלכם ילך בעצמו לאיבוד?

חזקייב: "גם על זה כבר חשבנו. לפי התוכנית, יהיה אפשר להיכנס לאפליקציה גם מטלפון אחר. היית בטוח שהתקלת אותנו, אה? נראה לי שלא הבנת עדיין עם מי יש לך עסק". 

yaakovl@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו