ההכרזה על שובו של פוטין כמועמד לנשיאות רוסיה לא צריכה להפתיע אותנו. אם הכל ילך כשורה, יפרוש פוטין מנשיאות רוסיה בשנת 2024 כשהוא בן 71. מצב זה מתאפשר לא רק הודות לאישיותו הכריזמתית והכוחנית של פוטין, קצין הקג"ב לשעבר, אלא גם בשל תרומתו לחוסר התפתחות פוליטית נורמטיבית ברוסיה מאז נפילת הקומוניזם ופירוק בריה"מ לפני 20 שנה. אף שהסקרים מנבאים ירידה מסוימת בכוחה של מפלגת רוסיה המאוחדת - היא מפלגת השלטון - תשיג המפלגה קרוב לוודאי שני שלישים מהמושבים בבחירות שיתקיימו לבית התחתון (דומה) ותמשיך להשפיע מול אופוזיציה חלשה, לא מאוחדת ולא מאוגדת. בשלוש השנים האחרונות תהו פרשנים על מערכת היחסים האמיתית בין פוטין למדבדב, הנשיא המכהן. כעת קיבלנו אישור לספקולציות שרווחו, ולפיהן פוטין סיכם כבר לפני כמה שנים עם מדבדב את משחק הרוטציה ביניהם: על פי התחזית, פוטין יחליף את מדבדב וזה ישוב לכהן כראש ממשלה. נשאלת השאלה עד כמה נכונים הדימויים שנוצרו בשנים האחרונות, בעיקר בתקשורת המערבית, לפוטין כשמרן-אוטוריטר, לעומת מדבדב - שמוצג כפתוח יותר למערב, כמי שמתכנן להקים "עמק סיליקון" ברוסיה וכמי שמדבר בשפה "מערבית" יותר. עד כמה ההבדלים בין השניים מהותיים, או עד כמה מדובר גם כאן במשחק תפקידים שהתגבש בשנים האחרונות. רוסיה עומדת בפני בעיות רציניות מאוד בתחום הכלכלי. פוטין, המזוהה בעיני העם הרוסי עם יציבות, יצטרך להתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי ועם משברים הצפויים בכלכלה הרוסית. מאבקו באוליגרכים ובשחיתות הוא נושא מרכזי בדעת הקהל הרוסית, ויהיה אחד המבחנים הקשים הניצבים בפניו של פוטין. הכותב הוא מרצה בחוג להיסטוריה כללית במכון לחקר רוסיה ומזרח אירופה ע"ש קמינגס, אונ' ת"א
X
