שבוע לפני חידוש פעילות הכנסת אחרי שלושה חודשים של שנת קיץ מבורכת, התעוררה המערכת הפוליטית ברוח סערה. פוליטיקאים ותיקים, לצד כאלה שנבחרו רק זה מכבר, מצאו את עצמם בתוך חלום בלהות: דיבורים על בחירות. וזה אחרי שהממשלה סיימה מערכה צבאית שנויה במחלוקת, המו"מ המדיני נראה רחוק מאי פעם, ואפילו את התקציב כבר אישרו בממשלה. אז איך עוד פעם שבה המילה הזאת לככב בכותרות? שאלו זה את זה בעיניים תוהות ובחוסר אונים בולט.
היה זה נתניהו שהתנדב להיות ראשון. אין צורך בבחירות, הכריז ודבריו התקבלו כצפירת הרגעה כללית. ראשי המפלגות יכלו לנשום שוב לרווחה. בזה אחר זה הגיעו ביום רביעי ללשכתו והתחייבו לשמור על היציבות הקואליציונית, לפחות בעתיד הנראה לעין.
אלא שיחד עם היציבות הזמנית שהוסכמה, הלך והסתמן במקביל גם הדד־ליין. איש מחברי הממשלה, מראש הממשלה ודרומה, לא מוכן בשלב הזה להמר על הסיכויים להעביר בהרכב הקואליציה הנוכחית את תקציב 2016. ובלי תקציב - הממשלה נופלת.
ההערכה הרווחת היא כי התקציב הנוכחי, לשנת 2015, שאושר בממשלה ובשבועות הקרובים יגיע לאישור הכנסת, הוא גם התקציב האחרון של ממשלת נתניהו השלישית. נתניהו חגג השבוע 65 במשרדו ואיחל לעצמו לפחות עוד שנה בתפקיד. אף אחד לא יתפלא אם את יום הולדתו ה־66 הוא כבר יחגוג במטה הבחירות של הליכוד.
האופציה החרדית
האמת היא שגם בעיצומו של המשבר השבוע היה אפשר להבחין כי כולם נזהרים מלדבר על בחירות או לאיים במשבר פוליטי משמעותי. ציפי לבני, שהתבשרה כי נתניהו לא מתכוון לקדם את חוק הגיור למרות שסוכם שכן, אמרה בתגובה שתנסה בכל זאת לקדם את החוק גם בלי ראש הממשלה. אמירה בהחלט חריפה, אבל כל כולה למעשה אומרת: רק לא בחירות. גם היא יודעת מה שכולם יודעים: מבחינה פוליטית נתניהו צדק. למה לו להטיל גט־כריתות מול החרדים - שאיתם אולי יקים את הממשלה הבאה? למה הוא צריך לשכב על הגדר - בשביל לבני?
גם הברית הפוליטית החדשה שעליה הכריזה לבני, שיחד עם יאיר לפיד תנסה לקדם מו"מ מדיני - אינה אלא עוד ניסיון להצדיק את ישיבתה בממשלה שבקיץ האחרון קברה סופית את המו"מ המדיני.
למראית עין זה אמנם נראה כמו חיבור פוליטי שעשוי לסכן את יציבות הממשלה, לפיד ולבני יחד הם 25 מנדטים - בהחלט כוח שאי אפשר להתעלם ממנו. אולם כשמתבוננים בכך שוב מבינים שמטרת החיבור היא קודם כל להישאר בקואליציה. לא חלילה ללכת לבחירות.
קולות הרעמים והברקים שנשמעו השבוע היו, אם כן, קולות נפץ של אי משבר. רעשים עזים של יציבות. הפיצוצים האלה צפויים ללוות את כל מושב החורף של הכנסת. הרבה חיכוכים, עימותים וסערות - אבל כמעט אפס תקווה לאלה המעוניינים בבחירות.
והאמת היא שאין הרבה כאלה. בקואליציה ודאי: יאיר לפיד קיבל רק לפני שבועות ספורים הכרעה סופית להישאר, הציג תקציב, ספג עליו ביקורת, העביר אותו בממשלה ועכשיו הוא לפני הקרב על התקציב בכנסת - אז ברור שכעת זה הזמן הגרוע ביותר מבחינתו לפרוש. מה עוד שהסקרים לא משהו כבר זמן ממושך.
גם מצבה של ציפי לבני בסקרים לא מזהיר ולאחר העלאת אחוז החסימה מפלגתה בהחלט נמצאת בקבוצת סיכון להיכלל בין אלה שלא ישובו לכנסת הבאה.
אביגדור ליברמן נמצא בעיצומו של תהליך מיתוג מחדש של מפלגתו, שלא היתה קיימת בבחירות האחרונות, וגם הוא זקוק לשהות לעשות זאת.
לנפתלי בנט, שמפלגתו שומרת על יציבות בסקרים ובכמה מהם אף מגדילה את כוחה, אין עניין בבחירות בגלל סיבות אחרות. ראשית, כי הוא זקוק לניסיון. בתפקידו המיניסטריאלי הראשון בחייו שבו הוא מכהן כמעט שנתיים, הוא לא מי יודע מה הצטיין. איכשהו במהלך הקדנציה הצליח לחמוק מהמחויבות העליונה שלו בתוקף תפקידו: הורדת מחירי המזון ומחירי הצריכה. גם הורדת מחיר המילקי אגב היא באחריותו. כעת איש לא מטריד אותו בעניין, אולם במהלך מערכת בחירות ייתכן שיהיה מי שיטרח להזכיר לציבור עובדה זו.
הסיבה השנייה לכך שבנט לא פורש היא כי אין תהליך מדיני. נראה שההצדקה היחידה שסביבה יכול בנט להפיל את הממשלה וללכת לבחירות, היא הקפאת בנייה מאסיבית ביו"ש, הודעה על פינוי התנחלות או מהלך מדיני דרמטי מעין אלו. כרגע לא עומד על הפרק אף אחד מהתרחישים.
לא ברור עד כמה תרחיש של פילוג בבית היהודי מעסיק את בנט, אולם על פי סקר שפורסם השבוע על ידי גורמים בציונות הדתית, ואשר ערך פרופ' קמיל פוקס, כ־42% ממתפקדי הבית היהודי אמרו שישקלו להצביע למפלגה שתתפלג מהבית היהודי, אם תייצג ערכים "תורניים" יותר מאשר אלה המייצג בנט.
וכך, העגלה המקרטעת של הקואליציה, שנוסעת כבר כמעט שנתיים עם גלגלים עקומים וסוסים עייפים, תמשיך כנראה עוד כמה חודשים, אולי שנה, עד שתלך בדרך קודמיה ותתפרק לגורמים.
ובינתיים בליכוד
בינתיים צריך נתניהו במקביל גם להשתלט על תנועתו שלו. בעודו פועל להקדים את הפריימריז לראשות המפלגה, תוקע סגן השר המפוטר דני דנון, המשמש יו"ר מרכז המפלגה, מקלות בגלגלי המהלך ומעכב את כינוס המרכז שאמור לאשר את מועד הבחירות.
דנון טוען כי לא ייתן יד למחטף וכי לוח הזמנים שקבע נתניהו, המאפשר לדבריו למועמדים המעוניינים להצטרף לבחירות רק שבוע להחליט, אינו פרק זמן סביר. "מקובל עלי שצריך לקבוע מועד לפריימריז", אומר דנון, "אבל חייבים לוח זמנים סביר. צריך להיערך, להתארגן, לאפשר למתפקדים שנפלטו מספר הבוחרים שאפילו לא יודעים מזה, את האפשרות לחדש את חברותם. נגמרו הימים שיו"ר מרכז המפלגה הוא רק מנחה הטקס".
נתניהו יהיה מוכן להגמיש מעט את לוח הזמנים ולא לקיים את הפריימריז בסוף נובמבר. מצידו, תחילת או אפילו אמצע דצמבר זה גם טוב. העיקר שהבחירות יהיו לפני כינוס המרכז המתוכנן לסוף דצמבר.
אותו כינוס הוא בעצם חומר נפץ אמיתי. אף אחד לא שולט היום במרכז. לא נתניהו. לא דנון. לא איש משרי הממשלה. בוקה ומבולקה. תיאורטית, המרכז יכול להחליט להחזיר לידיו את הסמכות לקבוע את הרכב רשימת הליכוד לכנסת במקום 130 אלף מתפקדי הליכוד, לחייב את ראש הממשלה להביא לאישור המרכז את מינוי שרי הממשלה, ולקבוע כי מי שמתמודד לקדנציה שלישית לראשות הליכוד צריך רוב של 60% כדי לנצח.
אלה רק דוגמאות לכ־200 הצעות לשינוי חוקה שיגיעו לפתחו של המרכז בסוף דצמבר. נתניהו מצידו חייב לקיים את הפריימריז לראשות הליכוד לפני ישיבת המרכז הזאת. כי אחריה המבול.
אחרי הסערה
גדעון סער הודיע כי אחרי החגים יפרוש לביתו, אבל הוא כנראה לא ממהר לשום מקום. למרות ש"אחרי החגים" כבר כאן, סער מתכנן להגיע לטקס פתיחת מושב החורף של הכנסת בשבוע הבא, להמשיך להשתתף בכמה דיונים בממשלה ובכנסת, ורק אז, בסוף השבוע הבא או במהלך זה שאחריו, יחזיר את המפתחות.
גם לנתניהו לא מפריע שסער לוקח את הזמן. אדרבה. בזמן ההמתנה כולם ילדים טובים. כולם ממתינים בשקט להכרעתו. אחרי המינוי, על כל אחד שקיבל תפקיד, יהיו שלושה ממורמרים. נתניהו לא מעוניין להגיע לבחירות לראשות הליכוד כאשר יש ח"כים שמנסים להתנקם בו. לכן הוא החליט להקפיא את המינויים עד אחריהן. מלבד ארדן שעדיין שמורה לו הזכות להחליט ולהתמנות מיידית, השאר ייאלצו להמתין. גילה גמליאל, יריב לוין, אופיר אקוניס וציפי חוטובלי מועמדים לתפקיד שר התקשורת. אבל גם סגן שר הביטחון פנוי. אם יחליט להישאר, ארדן ישמור לעצמו גם את החברות בקבינט וגם את תיק רשות השידור.
גדעון סער // צילום: גדעון מרקוביץ
הכחלונים
זה קורה בעיקר בימי חמישי בכפר המכביה ברמת גן. זה הזמן והמקום שבו נערכות מרבית הפגישות שיביאו בסופו של דבר להקמתה של מפלגת משה כחלון החדשה.
את החיבור לשטח מכיר כחלון בעיקר דרך הליכוד, המפלגה שבה גדל, וממנה הוא מבקש בימים אלה לשאוב פעילים ואנשי שטח ולהעבירם לשורותיו. הצלחתו חלקית. רבים משיבים פניו ריקם ומבהירים לו כי למרות חיבתם האישית כלפיו, הם נשארים במפלגת האם. אבל כחלון לא רוצה להקים מפלגת ליכוד נוספת ומחפש פנים חדשות. אחד ממגייסי התמיכה שעברו אליו לאחרונה הוא שמשון ליבמן, ממובילי מחאת שחרור גלעד שליט.
השבוע אמר כחלון בכנס שבכוונתו להקים מסגרת פוליטית עצמאית, ואף הודיע על פרישה מהליכוד. אם נתניהו היה צריך עוד קצת דבק להחזיק את מרכיבי הקואליציה יחד - בא כחלון והעניק לו אותו.
משה כחלון
אור של נר בודד
היה זה לפני שלושים שנה בדיוק כשעיניהם של אלפי חסידים צפו בתימהון כיצד ניגש בעיצומן של ההקפות צעיר באמצע שנות השלושים לחייו, שרובם לא הכירו, עולה לבמה שעליה עמד הרבי מלובביץ' ופותח עימו בשיחה שנמשכה לא פחות מארבעים דקות. רק מעטים ידעו שמדובר בשגריר החדש של ישראל באו"ם ומעטים עוד יותר ידעו לנקוב בשמו: בנימין נתניהו.
עד היום מדובר באירוע חריג ביותר בתולדות חב"ד, ולא זכור מקרה נוסף שבו העדיף הרבי לשוחח במשך זמן כה רב עם אורח שבא לבקרו, רם דרג ככל שיהיה, על פני הקפות שמחת תורה. בסוף השבוע שעבר נזכרו באירוע הזה כמה מהחסידים שנכחו במעמד, שתיווכו אז בין נתניהו לרבי ושחלקם שומרים על קשר עם ראש הממשלה עד היום.
השפעתה של אותה שיחה ארוכה בזמן ההקפות על נתניהו ניכרת עד היום. בכל רגע שמזכירים לנתניהו את הרבי, עיניו בורקות. לפני שלוש שנים, במהלך נאומו באו"ם, ציטט ראש הממשלה משפט שאמר לו הרבי באותו מפגש לפני שלושים שנה. "בשנת 1984 כאשר התמניתי להיות שגריר ישראל באו"ם, ביקרתי אצל הרבי הגדול מלובביץ', והוא אמר לי דבר חשוב: אתה הולך להיות נציג בבית של שקרים רבים. ואז הוא אמר: תזכור שאפילו במקום החשוך ביותר, האור של נר בודד יכול להיראות למרחקים. היום אני מקווה שהאור של האמת יאיר אפילו אם זה רק לכמה דקות, בבית שבמשך זמן ארוך מדי הוא מקום של חושך עבור המדינה שלי".
אחרי אותה פגישה נהג נתניהו לפקוד מדי פעם את ביתו של הרבי במהלך כל שנותיו בניו יורק ואף זכה לברכתו כשנבחר לכנסת. "שם תצטרך להילחם עם 119 ח"כים", אמר לו הרבי בחיוך.
מי שהכניס את נתניהו לפגישות עם הרבי הוא הרב דוד נחשון, יו"ר ארגון טנקי המצוות של חב"ד. בערב חג סוכות הגיע הרב נחשון עם משלחת נציגי חב"ד למעון ראש הממשלה להעניק לנתניהו ולמשפחתו סט ארבעת המינים לכבוד החג. "אתם יודעים", אמר נתניהו לחברי המשלחת, "כמו שאתם מתארים לעצמכם, נפגשתי כראש ממשלה עם כל המנהיגים. עם נשיאים, מלכים, ראשי מדינות, ומי לא. אבל אף אחת מתמונות אותם מפגשים לא תמצאו אצלי בבית. אלא רק תמונה אחת: תמונת המפגש שלי עם הרבי".
מלבד ארבעת המינים העניקו חברי המשלחת לנתניהו תמונה גדולה. בתמונה שצולמה במרכז חב"ד בברוקלין, המכונה "770", על שם הכתובת שבה הוא נמצא בשכונת קראון הייטס, נראים אלפי חסידים מצטופפים ליד כיסאו של הרבי בזמן ההבדלה. התמונה לא צולמה לפני שלושים שנה, אלא השנה. במוצאי שבת שאחרי ראש השנה האחרון.
גם היום מגיעים אלפי חסידים מדי שנה לחגי תשרי לבית מדרשו של הרבי. בשנים האחרונות יצא שמו של המקום והעוצמות הרוחניות השורות בו גם בקרב ציבור גדול שאינו נמנה עם חסידי חב"ד, ואפילו לא עם הציבור החרדי או הדתי. גם אנשי ציבור שמעו על המקום שהפך לתחנת חובה בכל ביקור בניו יורק.
בשבוע שעבר, במהלך חול המועד, הגיע ל"770" השופט דוד רוזן, גיבור משפט הולילנד. במשך כמעט שעה שהה במקום ונראה אחוז התרגשות גדולה. כמה ימים אחריו הגיע לביקור גם מפקד חיל הים לשעבר, האלוף (מיל') דוד בן בעש"ט. לפני חודשיים וחצי נסע סגן השר אופיר אקוניס במיוחד כדי לבקר בביתו של הרבי.
שטף המבקרים ההולך וגובר מצריך את ארגון הכנסת האורחים במקום וטיפול באלפים רבים של מבקרים, שלכל אחד יהיה איפה לישון ומה לאכול, אבל הדבר לא מרתיע אותם מלהזמין את הציבור לבוא בהמוניו. מבחינתם זה רצונו של הרבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו