חצופים

עבר שבוע נוסף והפסקת האש נשמרת. לצערם של כמה עובדי ציבור, אפשר כבר לחזור לשיגרה. אפשר להזכיר את מעלליהם, לשאול מה קרה איתם, להציג אותם בקלונם. בחסות השקט אפשר לעסוק במי שמסרבים להכיר בכללי המשחק החדשים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

המכנה המשותף של חברי הלהקה הזאת: חוצפה. הם פשוט חצופים. החוצפה שלהם מקוממת, מרגיזה, בלתי נתפסת. אני נוקט כאן לשון המעטה.

קוראים חדי עין וזיכרון, שפנו אל עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת ונקבו בשמותיהם של כמה חברים בגילדה, לא הגזימו בדבריהם. הם ידעו היטב על מה הם מדברים. הם היו נאמנים לעובדות, כפי קרה למשל בתיק של דוד סומך, המבקר הפנימי לשעבר של קופת חולים מאוחדת.

סומך התארח כאן בשנים האחרונות, שלא בטובתו, פעמים רבות. החומרים והמסמכים שהציגו יודעי סוד בעניינו - היו מביכים: במקום לבער שחיתות ולנעוץ שיניים במי שסרחו בקופה, בחר סומך לעצום חזק עיניים. הוא כאילו שכח מה תפקידו בכוח. גרוע מכך: כאשר ניתנה לו הזדמנות לקבל טובות הנאה, הוא קיבל. בנסיבות האלה לא היה ב"מאוחדת" מבקר אמיתי. היתה שם בובה.

ואכן, מבקר המדינה קבע בדו"ח מפורט שפירסם בנובמבר 2010, כי סומך העמיד את עצמו במצב של ניגוד עניינים כאשר נהנה עם אשתו מאירוח חינם בכנסים של חברות להפצת תרופות; כי לא פצה פה כאשר הוגבל בביקורת מערך רכש התרופות; כי לא בדק חריגות חמורות מדיני מכרזים; כי לא דיווח על חריגות גם כאשר קיים בדיקות. הוא מעל בתפקידו שוב ושוב. 

מבקר המדינה כתב דברים ברורים, אבל לסומך היה קשה להיפרד מבור השומן, מהכוח, מההטבות, מהטיולים לחו"ל, מהמשכורות השמנות שקיבל בניגוד לחוק. הוא טבל בהנאה בשלולית ולא האמין כנראה שמישהו יצליח להוציא אותו משם.

בסוף, ברגע האמת, זה קרה. כאשר הודחו מהקופה המנכ"ל שמואל מועלם ובכירים אחרים בהנחיית מנכ"ל משרד הבריאות; כאשר מי שגזרו לעצמם כסף רב בטענות שווא נקראו לשלם מחיר על מעשיהם - הוזמן סומך לשימוע שלפני פיטורים. הוזמן, התגונן ולא הצליח לשכנע את מארחיו.

בקיץ 2011 הראתה לו ועדת השימוע את הדרך החוצה - לא לפני שהוא התבשר כי בנוסף יהיה עליו להחזיר לקופת החולים 1.5 מיליון שקלים.הסיבה: במשך שנים ארוכות הוא נהנה מחריגות שכר שהצטברו לסכום הזה. הוא קיבל כספים שלא הגיעו לו - ושתק. 

סומך סירב להכניס את היד לכיס הפרטי ולהחזיר את הכסף ואילץ את המדינה לעתור לבית הדין לעבודה. במקביל שבר שיא חוצפה חדש: הוא עתר לאותו בית דין וביקש להורות לקופה לשלם לו פיצויי פרישה חריגים בסך 3.4 מיליון שקלים - סכום שבו נכללו גם פדיון ימי מחלה ופדיון ימי חופשה. 

מדוע לדעתו היה זכאי לכסף הזה אף שפוטר מעבודתו? הסברו: כך היה מקובל, כך היה הנוהג.

שופטת בית הדין לעבודה, רוית צדיק, שישבה בדין בתביעה שלו נגד המדינה ולהפך, דחתה באחרונה את טענותיו אחת לאחת. 

היא הזכירה לו את ממצאי מבקר המדינה, הזכירה לו כי דבריו והסבריו נבחנו במשך ארבעה חודשים בידי ועדת השימוע ונדחו פה אחד, הזכירה לו את הפסיקה ואת לשון החוק - הזכירה לו הכל ושלחה אותו בידיים ריקות הביתה.

החצוף הזה ספג ממנה סטירה מצלצלת. סטירה כואבת. סטירה יקרה שמחירה המדויק: 1.563 מיליון שקלים. השופטת קיבלה כאמור את תביעת המדינה ועכשיו הוא ייאלץ להחזיר את הכסף.

התלמיד של לחיאני

בעוד פחות משלושה שבועות עשוי השירות הציבורי להיפרד סופית מראש עיריית בת ים המושעה, שלומי לחיאני, שהורשע לפני כשלושה חודשים במעשים פליליים חמורים. הורשע על פי הודאתו במסגרת עיסקת טיעון אחרי שנים שבהן הכחיש את המעשים המיוחסים לו.

זה יקרה ביום מתן גזר הדין במשפטו - משפט בו מבקשת התובעת, עו"ד שרון כהנא, לגזור עליו שנת מאסר בפועל ולקבוע כי דבק קלון במעשיו. באותו היום, אם וכאשר, הכיסא של לחיאני יתפנה והקרב עליו ייצא לדרך. 

מצד אחד יתמודד על הכיסא הזה עו"ד אלי יריב, 57, מוותיקי חברי מועצת העירייה - איש נעים הליכות, מנוסה, שנלחם באומץ בקומבינות, בשטיקים ובשחיתות של אנשי לחיאני. פוליטיקאי עם חזון שאחד מדגליו הוא מהפכה אמיתית בחינוך (החינוך בבת ים, בניגוד לאגדות, נמצא במקום נמוך, ממש בתחתית). 

מולו יתייצב יקירו של לחיאני, ממלא מקומו הזמני, יוסף בכר. לחיאני יילחם ודאי למענו, אבל יש לבכר בעיה: אין לו ניסיון. אין לו הקסם האישי שיש לראש העירייה המושעה. הוא לא כוכב זוהר בשמי בת ים. לא מספיק מכירים אותו. כשכיהן בשנים האחרונות כחבר מועצה, לא התבלט.

על הרקע הזה כנראה נזקק באחרונה בכר להציף את העיר בתמונותיו. איך בדיוק עושים זאת? התלמיד של לחיאני למד ממנו בכל זאת משהו: הוא התחיל להפיץ חוברות לאזרחי העיר, הכל במימון העירייה, שבהן מתנוססים שמו ותמונותיו. תעמולת בחירות שקופה האסורה על פי חוק.

הכל נעשה כמובן בתמימות, ללא כוונת זדון, במסגרת דיווח לאזרחי העיר ומתן שירות לתושבים. 

במסגרת אותה תמימות הרשה לעצמו בכר לפרסם את הלוגו הרשמי של העירייה בעמוד הפייסבוק שלו; להציג את תמונותיו ודבריו גם באתר האינטרנט העירוני, ולא פסח כמובן על העיתונות המקומית. אם כבר, אז כבר.

סטירה מהשופט ג'ובראן

חלף זמן עד שבוקר אחד מאס עו"ד יריב בשימוש הפסול בכספי העירייה לצורך מסע הבחירות של בכר (בתקופה שבה פיטרה העירייה עשרות עובדים), ועתר ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן. 

בעתירה המפורטת, שהוגשה באמצעות עו"ד ערן חרמוני, ביקש יריב לאסור את תעמולת הבחירות הבלתי חוקית. הבקשה נבחנה בידי ג'ובראן, הועברה לתגובת היועץ המשפטי לממשלה, וחזרה ממנו עם הודעת תמיכה מנומקת.

החלטת כבודו לא איחרה לבוא: הוא קבע כי יש באמת "סבירות לא מבוטלת" שבמשפט לחיאני ייפסק שיש קלון במעשי האחרון - מכאן שבקרוב יתקיימו הבחירות לראשות העירייה - והורה להפסיק את התעמולה האסורה. 

כיצד נהגה העירייה? היא לא קיימה את הצו ולא הפסיקה למשל לשדר ברדיו תשדיר שירות, שבו מציג את עצמו בכר כראש העירייה (לא כממלא מקום, לא כראש העירייה בפועל). 

לשיא הציניות היא הגיעה כשפנתה למחרת ההחלטה אל ג'ובראן בבקשה לקבל ממנו הבהרה להחלטתו. הבהרה? משהו לא היה ברור? כבודו לא קבע בצורה פשוטה וברורה, עם הפניה לפסיקה, שמדובר בתעמולת בחירות אסורה?

ג'ובראן לא התמהמה. הוא הבין עם מי יש לו הכבוד ודחה את בקשת ההבהרה על הסף. "לא מצאתי כי יש צורך בהבהרת האמור בהחלטה", כתב בין היתר, "היא מדברת בעד עצמה". זו היתה סטירה מצלצלת שנייה שרק לאחריה, באיחור של יום, הואילה העירייה להשיב על שאלות עוזי דיין בפרשה.

תגובתה: "כל התשדירים שצוינו הוקלטו ושידורם החל עוד לפני החלטת יו"ר ועדת הבחירות. אנו פועלים להסדרתם בהתאם להחלטתו. העירייה תפעל לקיום ההחלטה במלואה". 

ועוד משפט: "עמדת העירייה המהותית היא כי החלטת היו"ר שגויה ולוקה בחוסר איזון מהותי והיא ביקשה מבא כוחה, עו"ד ישגב נקדימון, לפעול בהתאם".

הסחבת בתיק הרב מצגר

קוראים מודאגים שלחו אלי גם השבוע תזכורת בעניין תיקי מיוחסים שהסתבכו בחשדות חמורים ולפתע לא שומעים עליהם. הבולט ברשימה: הרב הראשי האשכנזי לשעבר, יונה מצגר, החשוד בקבלת שוחד ובמעשי מירמה.

בדקנו: תיקו של מצגר נמצא בפרקליטות מחוז ירושלים כבר שמונה חודשים. בזמן הזה כמעט השלימו בשעתו בפרקליטות מיסוי וכלכלה בתל אביב את הכנת טיוטת כתב האישום בפרשיות הולילנד נגד 13 נאשמים. קשה לברוח מההשוואה הזאת.

מה אם כן קורה בתיק הרגיש והחמור הזה - סחבת מקרית? מריחה? הנחות לרב? כניעה ללחצים של פרקליטי הרב? אנחנו שוב בפרשיות הרב יאשיהו פינטו שממשיך להתחכם, ללחוץ, להציג תנאים ולעקור את שיני הפרקליטות אחת אחרי השנייה? אנחנו בפתחה של שערורייה דומה חדשה?

לא, אנחנו עדיין לא שם. נכון להשבוע מדובר בגרירת רגליים. בלחיצה לא מספיק חזקה על הדוושה. בהשלמות חקירה מקובלות שעדיין לא נעשו משום מה. 

דוגמה נוספת: תיקי השחיתות של בכירי קופת חולים מאוחדת לשעבר, ובהם המנכ"ל לשעבר שמואל מועלם, הרוקח הראשי לשעבר, ג'ורג' שריקי, וחשודים ציניים אחרים. שנתיים מעלה התיק הזה אבק בפרקליטות מיסוי וכלכלה בתל אביב, שבדרך כלל פועלת במהירות, וכתב אישום לא נראה באופק.

כאן כבר יש בעיה. לא של ראיות, לא של השלמות חקירה. כאן חסר דבר אחד: פרקליט אכפתי, יעיל, עם רוח לחימה. פרקליט שהשחיתות הציבורית בוערת בעצמותיו.

הרב מצגר. גוררים רגליים? // צילום: יואב ארי דודקביץ

"תוספת מאמץ מיוחד" 

הבטחנו כאן לפני שבוע להמשיך לדווח על החלטות מערכת המשפט והאכיפה שבחסות המלחמה חמקו מהכותרות, או נדחקו יחסית לשוליים, ואנחנו מקיימים. אנחנו עוסקים הפעם בדרישה החצופה של הנאמנים בהקפאת ההליכים בבית החולים הדסה, עוה"ד ליפא מאיר ואשר אקסלרוד, להכפיל את שכר הטרחה שלהם.

כמה קיבלו השניים? לעו"ד מאיר שולם סכום נכבד של 1.1 מיליון שקלים ולעו"ד אקסלרוד שולמו 870 אלף שקלים - אבל הם לא הסתפקו כאמור בסכומים האלה. הם דרשו לאשר להם "תוספת מאמץ מיוחד".

מה זה בדיוק אומר? את השאלה הזאת שאל את עצמו גם השופט המחוזי בירושלים, דוד מינץ. רוח התשובה שלו היתה: לא בבית ספרי. עם כל הכבוד חברים לטענה שלכם שהשקעתם בתיק אלפי שעות וקיימתם במסגרתו עשרות פגישות, לא מגיע לכם הכסף. תשלום השכר לפי שעות, כפי שאישרתי לכם, נותן מענה מדויק, עד כמה שניתן, לעבודה שהושקעה על ידי בעלי התפקיד ומשרדיהם.

מינץ שיבח אמנם את עבודת הנאמנים, אבל הסביר להם עם כפית קטנה מה הוא חושב על הבקשה שלהם. 

"מעבר לכך", כתב, "קשה לסבור כי בשל העיסוק בהליך ההקפאה, זנחו הנאמנים את כל העסקים האחרים של משרדם. קשה גם לסבור כי בשיגרת משרד עורכי הדין, אין שעת בטלה כלשהי ועו"ד מתוגמל על ידי מי מלקוחותיו על כל דקה מיום עבודתו".

ועוד עקיצה היתה לכבודו כאשר הנאמנים טענו כי הם משלמים לכל שעת עבודה של מתמחה 250 שקלים. "במקרה הזה קשה להלום תשלום של 250 שקלים לכל שעת עבודה של מתמחה", כתב, "גם אם מדובר בעלות מעביד".

רוצה לומר: הגזמתם. לא מכובד לטעון זאת. לא קונה את התירוץ שלכם.

הערות בפרשת אשכנזי

עוד לפני שיבשה הדיו על המלצת המשטרה להעמיד לדין את הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי וכבר החל המסע לחילוצו מכתב האישום. זה מקובל בתקשורת בישראל: במקום לעקור תופעות פליליות חמורות; במקום להילחם בנגע השחיתות השלטונית והציבורית - קמים עיתונאים ומתייצבים לימין העשבים השוטים.

חלק מהם עושים זאת בתום לב, חלק עושים זאת מתוך הזדהות עם הפושע, שהוא לפעמים המקור, שהוא מבחינתם בכלל הקורבן. לשיטתם צריך להגן עליו. הם אינם טובים יותר ממושאי כתיבתם. 

שמעתי את הקולות האלה ואפשר לסכם אותם כך:

1. סיפורי הנורמה. כבר היו במערכת הביטחון פרשיות חמורות יותר בשנות ה־50 ובשנות ה־80. איומים, סחיטות, ומה לא. מה רוצים מאשכנזי? למה ליצור את התקדים הפלילי דווקא על גבו?

2. מעשיו של אשכנזי הם ברף הפלילי התחתון וצריך לסגור את תיקו. 

3. יש להניח לפרשת מסירת המידע הסודי, המדהים, כי זה מקובל בין בכירים לעיתונאים.

4. לא הוכח פוטש אף שהיתה צחנה גדולה. 

5. אשכנזי דיווח ליועץ המשפטי על הימצאות מסמך הרפז בידיו אחרי כמה ימים כי היה טרוד בהכנות לעדותו בפרשת המרמרה.

הנה תשובה בתמצית:

1. עברנו את הימים שבהם הסתתרו עובדי ציבור מאחורי הסינר של הנורמה. הטענה הזאת יפה אולי לשלב החקירה הראשית במשפט פלילי שבו מציג הנאשם את עצמו כאידיוט שלא ידע, לא שמע ולא הבין שהוא חוצה קו אדום. אהבל מוחלט.

מה בעצם מציעים לנו - לחזור לימי החושך של שנות ה־50? לקשרי השתיקה והמריחה בימי בן גוריון? לאפס שקיפות? לא תודה.

2. אפילו נכונה טענת הנורמה - אשכנזי לא אידיוט. ההתנהלות שלו בפרשה מלמדת לכאורה שהוא הבין היטב מה מותר ומה אסור. שיחות הטלפון שלו עם בועז הרפז ואחרים מטלפון בדירה של חברים, מדברות בעד עצמן.

3. הניסיון להקל ראש במעשיו של אשכנזי, אלה שאינם במחלוקת, אינו במקומו. הניסיון לרכך את מסירת המידע הסודי ביותר לשלושה עיתונאים מקורבים, באמצעות השימוש במונח "הדלפה", אסור שיצלח. 

זו הפרת אמונים ברמה הגבוהה ביותר: מדובר במידע על פעולה שעמדה להתבצע מעבר לים, בידי גוף ביטחוני שאשכנזי אינו מופקד עליו. פליטת פה הכי קטנה עלולה היתה לסכן את חיי מי שנשלחו למשימה.

4. התירוץ של אשכנזי כאילו נמנע מלמסור את מסמך הרפז למשטרה כי היה טרוד בהכנות לעדותו בוועדת טירקל (פרשת המרמרה) - אומלל. לטובתו אסור היה שיעלה אותו. הוא עלבון לאינטליגנציה. שיחת טלפון למשטרה לוקחת בדיוק דקה וחצי. זה ההסבר שלו לשיבוש החקירה במשך כמה ימים?

  

אשכנזי. לא היתה לו דקה? // צילום:קוקו

אולמרט והפרקליטים

החל מנובמבר צפוי מחסור בפרקליטי צמרת. הסיבה: משפט אולמרט בפרשת טלנסקי מתחדש בירושלים ולא ברור אם יימצאו באולם "רק" שישה פרקליטים מטעמו, כפי שקרה בישיבה הטכנית השבוע, שבעה, עשרה או כל הנבחרת שמשרתת אותו בשלל תיקיו ובפרשיותיו.

מה שכן ברור הוא שאולמרט מודאג. מי שנזקק ליותר משני פרקליטים מנוסים - נמצא בבעיה. 

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו