על מגילת תענית נאמר כי נכתבה בידי חנניה בן חזקיה וסיעתו. מדוע דווקא הם? מפני ש"היו מחבבים את הצרות". למראה הדכדוך והשחור והרפיון הפוקדים ישראלים רבים בהיוודע תוצאות צוק איתן נראה כי הם צאצאים ישירים לאותה סיעה - חובבי צרות.
גם במקום שאינן.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
חלילה מלצבוע תמונה אפורה בוורוד. זה מתכון לכישלון עצמי, לקונספציה נוסח מלחמת יום הכיפורים. עדיף לצבוע את האפור בשחור, בבחינת "אשרי אדם מפחד תמיד". אבל מה היא אותה הלקאה עצמית, אולי מזוכיסטית, הגורמת לישראלי המצוי לקונן על כישלונו, לחבב בהפרזה את צרותיו?
שלשום הופיעו בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון במסיבת עיתונאים תמוהה־משהו, שבה סיפרו לציבור מה שצריך להיות מובן מאליו, והוא שכך או אחרת חמאס הוכה שוק על ירך. הרי זה כה גלוי ושקוף ומצוי ברשות הרבים (עם מוחמד דף חי או מת), ויש משהו הזוי בכך ששני קודקודי המלחמה נאלצו להקדיש זמן יקר לפקוח את עיני הציבור לעובדות אלה.
אך אם הציבור לא רק יידע אלא גם יפנים אותן לא ידבק בדיכאון ובעצבות ובהלקאה העצמית, ולפיכך הלב הולך אחרי שרים בלתי מרוצים בקבינט ופרשנים המציעים לו מעקף: נכון שחמאס הוכה, אבל לא במינון הראוי (יש האומרים בגודש, יש הטוענים בחסר) ולפיכך ארגון הטרור הוא המנצח, וישראל בצרות החביבות על חלק מאזרחיה. ראוי לפרק את המחלוקת למרכיביה, טענה מול תמונת המציאות:
• "נתניהו ויעלון יצאו לצוק איתן בלי תוכנית אסטרטגית". נכון, מפני שהיעד הבלעדי שלהם היה לעבור את הקיץ בשלום, להישאר בגופייה ובסנדלים בחודשי השרב, ומכאן הצעתם ש"שקט ייענה בשקט".
ייתכן שבמבט לאחור יתברר כי אירע נס. המערכה נכפתה על ישראל בטרם עלה בידי חמאס להתעצם. בטרם ייצאו בראש השנה מאות מחבלים מפתחי 32 מנהרות להרוג ולשבות באחת, רבים מתושבי עוטף עזה. חמאס טעה שחטף ורצח את שלושה הנערים ודירדר את האזור למערכה ממש כפי שמצרים וסוריה שגו לתקוף ביום הכיפורים ב־73' בהעריכן כי יהודים לא ייסעו בחג מבתי הכנסת לחזית.
בפועל, מדינות דמוקרטיות אינן יוזמות מלחמות. בדרך כלל הן מותקפות, או יוצאות ללחום כאשר סוגרים עליהן וכלו כל הקצין. כך אירע ב־48' וב־56' וב־67' וב־73' ובמלחמת לבנון השנייה ב־2006, ועתה. מלחמות מגן שיעדיהן מעוצבים תוך כדי קרבות.
• "הממשלה מעוניינת בלחימה בעזה כדי לחמוק מהסדר מדיני עם הרשות הפלשתינית". לא סביר, למרות שאיש נבון כח"כ ישראל חסון השמיע דבר דומה בשעת לילה מאוחרת בטלוויזיה. כיצד זה עולה בקנה אחד עם תחינתם של נתניהו ויעלון לחמאס להימנע ממלחמה? גם עתה, אחרי שחמאס הודה רשמית כי חטף ורצח את שלושה הנערים והצית את האש? הרי אילו חמאס - שהצטרף לממשלת אחדות עם אבו מאזן - היה נמנע מירי רקטות, יכלה הרשות הפלשתינית להמשיך במסעה הדיפלומטי נגד ישראל בעקבות כישלון המשא ומתן לכינון שתי מדינות לשני עמים, ומה אז? נתניהו היה מבקש להסיח את הדעת במלחמה אחרת? בלבנון? בסוריה? הבל־הבלים.
• "הממשלה צריכה היתה להורות לצה"ל לכבוש את רצועת עזה ולמוטט את החמאס". אין תסריט כזה. עזה היא חלק מהבעיה הפלשתינית. אין לה פתרון נפרד אלא במשא ומתן מקיף על יהודה ושומרון ועזה, או ש"לנצח תאכל חרב" (אכן נתניהו טעה בסרבו להפסיק זמנית את הבנייה בהתנחלויות כדי לעמוד מקרוב על הסיכוי לשלום עם אבו מאזן). לכן צוק איתן יכול לנפק רק שקט ממושך וביטחון ניכר, אבל לא הסדר קבע.
נכון שכיבוש הרצועה היה כנראה קל יותר מבחינת האבידות מכפי שהדבר הוצג לקבינט, והודלף בחוסר אחריות. הדלפה זו העניקה לחמאס מידע־מקשיח־לב, שישראל תירתע ממהלך יבשתי נרחב. אך גם אם נתניהו היה מסתבך עם כל העולם ומורה על כיבוש הרצועה - מה בדיוק היה עושה ביום שלמחרת? נסוג חד־צדדית? חוזר לתסריט של מלחמת לבנון הראשונה?
אך עקרונית, אפילו אם היה גם היגיון בכיבוש כל הרצועה - הסיכוי להישג ממתווה לחימה כזה אינו עולה על התוצאה שהושגה בהתנהלות הנוכחית של הצבא, ומכאן שהמהלך שנבחר אינו פחות לגיטימי מהחלופה המוצעת על ידי נפתלי בנט וליברמן.
• "התיווך המצרי נכשל". נכון, אבל כל שרי הממשלה תמכו בו. מה ישראל הפסידה? כמעט ולא־כלום. מעט דכדוך מבית תמורת מעט הבנה בעולם.
• "אין מנהלים משא ומתן עם ארגון טרור" - לשון הודעת בנט שלשום. פרשנים הסונטים בממשלה מוסיפים כי ישראל קיימה משא ומתן כזה בקהיר. כן ולא. ישראל התדיינה בפועל עם חמאס כתום עופרת יצוקה ולקראת שחרור גלעד שליט. הפעם המשא ומתן התקיים עם הרשות הפלשתינית, ולא עם חמאס, וזה מה שגרם לחאלד משעל המודח ממנו לפוצץ את ההסכם. תודה למצרים.
• "המצב שנוצר מוביל למלחמת התשה רעה לישראל". היא אכן רעה. נתניהו עומד למבחן. הוא הבטיח שלשום מה ששגור בפי כל ישראלי: מה שלא הולך בכוח - ילך בעוד יותר כוח. התבטא כי מה שחמאס לא יבין היום - יתפוס מחר; ומה שלא מחר - מחרתיים. נאה דרש, נותר לראות אם גם נאה יקיים.
• "חמאס מחזיק מעמד, הוא ממשיך לירות רקטות". ככה זה במלחמת־רקטות מודרנית, שבה התוקפן נהנה מתמיכת דעת הקהל בעולם. גם חיזבאללה ירה עד ליום האחרון ב־2006. אך חמאס נטול אספקה של רקטות (וחומרי בנייה לחפירת מנהרות). אמנם ישראל לא תזכה בסיבוב הנוכחי לפירוז עזה. היא רק תובעת זאת לעתיד. אך בינתיים היא זוכה בחמאס מוחלש, שיודע כי כל 100 רקטות על ישראל מפחיתות ביום לחימה את המלאי המספיק (להערכת צה"ל) לשלושה שבועות בלבד.
נחוץ אורך רוח. סבלנות. חובבי הצרות נוטים לשאול נפולי פנים: "מה יהיה?" בעיצומה של מלחמת ההתשה השיב החילוני משה דיין לשאלה זו בציטוט מספר הספרים: "אל תירא עבדי יעקב". כפי שכתב חיים חפר לחן מהדהד: "אנחנו עוד נראה את הימים האחרים". בקרוב.
משה דיין היה מצטט את חיים חפר "אנחנו עוד נראה את הימים האחרים" \ צילום: איי.פי
זמן עלייה
חיים ויצמן שאל ב־1920 את העם היהודי: "אייכה?" עתה חוזרת השאלה. בארה"ב חוסמים פלשתינים דרכה של אונייה ישראלית, והעם היהודי לא פותח נתיב בים? לא יוצא לחסום את העבריינים?
והיכן הוא באירופה? המוסלמים והמקומיים שוב מדברים על "חזירים יהודים" וחוסמים כניסות (ראו את שער המוסף הנוסף, "שישבת") ואיש לא יגן עליהם? יכו וישתוללו ברחוב ולא תימצא "ליגה להגנה יהודית" חדשה אשר תמלא את החלל כאשר המשטרה המקומית עומדת מן הצד?
אירופה שוב מכוערת, אך אני מסרב להתרגש. 1939 חלפה מן העולם, לעולם. אז סגרו הערבים והבריטים את שערי הארץ באמצעות "הספר הלבן". עתה המולדת קוראת להם. השערים פתוחים לרווחה, ובמקום שהיהודים יתביישו ויחרדו וילכו על קצות הבהונות בין הבוספרוס לבין מיצר גיברלטר - שיגיעו לנמלי אשדוד וחיפה ולשדה התעופה בן־גוריון, ויתקבלו בזרועות פתוחות, כמו פעם.
פה יציקו להם. יבואו לקראתם. יקפחו אותם. יעדיפו אותם. אבל ספרי ההיסטוריה יקבעו כמו בכל עלייה שקדמה להם כי חוו סיפור הצלחה מרשים.
סיפור הצלחה מרשים. עולים חדשים מארה"ב \ צילום: גדעון מרקוביץ
אדישים לטרור
מלכתחילה סברתי כי "בצלם" הוא מהלך נכון. גוף ציבורי־חיצון צריך לעקוב אחרי כל צבא המטיל את חוקו ומרותו על עם אחר. עד שלבסוף ימצאו מנהיגי ישראל והפלשתינים פשרה סבירה לכונן שתי מדינות לשני עמים. נקודת החיכוך בין החייל לבין התושב במחסום טעונה ביצר רע.
עד שקראתי כי המנכ"ל חגי אלעד מסרב לראות בחמאס ארגון טרור. מילא, אך איש מחברי המועצה הנכבדים של הארגון טרם דרש ממנו להודיע כי "בצלם" אכן רואה בחמאס ארגון טרור (כיצד היה מגדיר את צה"ל בראיון שבו התכתש בשידור רדיו עם שרון גל בסוגיית מהות החמאס?)
לפיכך, עמדת אלעד משקפת במהותה את "בצלם" והצדק עם שר־שלום ג'רבי אשר החליט כי בנסיבות אלה לא ישלח עוד את בנות השירות הלאומי לסייע לארגון. לעומת זאת, לא מובן מדוע השעה היועץ המשפטי יהודה וינשטיין את ביצוע הוראתו של ג'רבי. רק דבר אחד ברור - ההחלטה תידחה ותיסחב עד שייאמר עליה כי "חלף זמנה - בטלה קורבנה".
התקצוב ל"בצלם" אינו כמימון לסופר ולמחזאי, לאיש קולנוע ולצייר. באמנות אסור שהכסף הציבורי ישפיע על חירות היצירה. אך "בצלם" הוא שירות לציבור, כמעט מפלגה. יש סיבה לתמוך בו כמגן על נורמות ההתנהגות הראויות וכמבקר חריגה מהן כל עוד הוא חלק מההסכמה הלאומית. איני רוצה לממן במיסיי ארגון שהוא אדיש כלפי הטרור של חמאס נגד ארצי.
מתעללים בגר
לא ייאמן: עוזר אליהו (שם בדוי אבל עם סממנים מציאותיים) נולד באמריקה לאב שירד מישראל ולאם גיורת. היא עברה גיור קונסרבטיבי. בן 21 כבר סיים בהצטיינות את לימודי התואר הראשון במתמטיקה. אז החליט לשרת בצה"ל.
כמתנדב מחו"ל זומן לשתי שנות שירות, אך התעקש להשתבץ ביחידת צנחנים מובחרת. בסדר, אמרו לו בצבא, אבל שם משרתים שלוש שנים. אין בעיה, השיב עוזר. כך היה. במהלך שהותו בישראל הבין כי הגיור המוכר בארץ אינו קונסרבטיבי אלא אורתודוקסי. איש לא שאל אותו; איש לא הציק לו; שמו ישראלי מובהק; הוא תמיד גדל וחי כיהודי לכל דבר, אבל לא ויתר לעצמו. הכל הוא עושה למהדרין. תוך כדי שירות צבאי נרשם ל"נתיב" וקיבל חסות של משפחה דתית־לאומית לשישה חודשים, וכשניגש לבחינה בפני בית הדין שהתכנס בצריפין בראשות הרב שלמה קריספין עמד בה בהצטיינות. מצטיין סדרתי.
אז, בשנייה האחרונה לפני החתימה, שאל אותו אב בית הדין מה תוכניותיו, ועוזר השיב כי בגמר שרותו הצבאי ייסע לשלוש שנים להשלים את הדוקטורט שלו במתמטיקה. אהה, אמר לו קריספין, זאת אומרת שתשהה בין לא יהודים. לפיכך איני חותם לך על הגיור. (לשווא חיפשתי שלושה ימים אחרי תגובת קריספין. הוא אינו עונה).
עוזר עשה שבועות רצופים במבצע שובו בנים ולאחר מכן נכנס לרצועת עזה בצוק איתן. פלוגתו לחמה בעוז והיו לה נפגעים רבים, הרוגים ופצועים. לא היה לו פנאי לערער על אטימות הלב של הדיינים.
המידע הגיע אל הרב ד"ר בנימין (בני) לאו - שנחרד מכך. הוא סיפר על כך לממונה על בתי הדין לגיור הרב חיים אירם, וגם הוא נחרד. אך דבר לא הועיל. הבנאליות של הרוע או האטימות גברה גם עליהם. עוזר אליהו סיים את המלחמה בעזה והשתחרר כחוק, והרחיק אל עולם המתמטיקה באמריקה.
זעקה בוקעת מן הלב, מין רצון לצרוח בזעם "שמע ישראל".
נ.ב.: אני מפנה את שימת ליבם של משה (בוגי) יעלון ובני גנץ לפרשת האחות והאח "הממזרים" וכיצד נהגו בעניינם - בשרתם בצה"ל - שר הביטחון משה דיין, והרב הראשי האמיץ שלמה גורן עד לפתרון בעייתם. כדאי שגם קריספין יתעמק באותה סוגיה.
מאוחר מדי
החכם באדם כתב כבר בשיר־השירים כי "עזה כמוות האהבה". מורל מלכה ומחמוד מנסור נהגו בהתאם. הם החליטו כי זוגיותם חשובה להם מעל לכל. הוריה התנגדו, משפחתה הוכתה בהלם, אבל הם נהגו על פי הכלל של "תנו לאהבה לנצח". בשלב החגיגות של המסע הזוגי לא היה כבר צידוק להפגין בזעם מול אולם השמחות בראשון לציון ולקלקל את קבלת הפנים.
עדיין אני שותף מלא להודעתו של יאיר לפיד כי היה לו קשה אילו מי מילדיו נשא לאישה גויה. גם לזו של הרב דוד סתיו החושש מאד מפני נישואי התערובת, אבל שולל את יחסם של המפגינים אשר אינם נוהגים כבוד בזר, בשונה. לפני שנים רבות שאל אותי יצחק לבני בתוכנית רדיו ב"קול ישראל" מה עדיף בעיניי - שבתי תחתן עם יהודי בניו יורק או עם נוכרי בישראל. השבתי לו כי בעיניי עדיפים נישואים בארץ. שכן ארץ ישראל מגוננת, משמרת. לא תמיד, אך לרוב.
גם אני שאלתי את ד"ר אחמד טיבי בעת נסיעה אל יאסר ערפאת בעזה אם היה מניח לבנו לשאת את בתי לאישה. הוא התבונן בי כמו בעב"ם. כמעט אינו יכול להניח לילדיו המוסלמים להתחתן עם ערבייה־נוצרייה, הכיצד יעלה על הדעת שעם יהודייה?
המאבק בהתבוללות חייב להתנהל בבית. להתחיל בגיל צעיר. בביצור הזהות היהודית לא של הנערה והנער, אלא של הפעוט, הטף. ידידות וכבוד הדדי בנימה שוויונית כלפי הזר, אבל לא תוך פריצת המסגרת. מין חיסון. משזה לא נעשה או לא צלח אין אלא לברך את בני הזוג שיהיו מאושרים, למרבה הצער.
עוזרים לבל"ד
התבוננתי השבוע בהבנה מלאה לדברים הקשים שהטיחו בסיעת בל"ד אביגדור ליברמן ופאינה קירשנבאום, ציפי חוטובלי ואבי וורצמן, שאירגן 50 חתימות של ח"כים נגד סיעת בל"ד. לידתם בחטא - מנהיגם ד"ר עזמי בשארה הוא עבריין נמלט - והתנהלותם בציבוריות הישראלית מנוגדת לכל מחויבות שקיבלו על עצמם בהיבחרם לכנסת. אחד מראשיהם העז לומר השבוע כי נוכחותם בכנסת רק מוסיפה לה כבוד.
העמדת חנין זועבי הפרועה לדין בגלל העלבת שוטרים ערבים היא דבר בעיתו. זה עניין נקודתי, וצריך לקוות שהשופט לא יניח לה להפוך את הדיון לקרקס פוליטי. אך לגופו של עניין אני מציע לכל הח"כים בעלי הכוונות הטובות לחדול מהדיון בסיעה הזאת, שמזרימה נגיפים אלימים למים העכורים ממילא המאפיינים יחסי יהודים־ערבים בישראל. העיסוק בשלישיית הח"כים בונה אותה.
ראוי להניח כי בל"ד היא סיעה החותרת להרוס את ישראל ולכרסם את יסודותיה ולגרש את היהודים מארצם. מייסדה בשארה נאשם בריגול ובבגידה, והיא מועדת למעשים רעים. איבתה ליהודים מגיעה כדי קטנוניות. שלשום מצאתי באתר הכנסת כי ד"ר ג'מאל זחאלקה - רוקח במקצועו - מעיד על עצמו כי הוא דובר ערבית ואנגלית, והעברית נשמטה מכרטיס הביקור האלקטרוני שלו.
לא צריך לבחון אם בל"ד פועלת על פי תקנון הכנסת. בהפרזה הייתי מציע לפטור את חבריה מן השבועה הנהוגה בהיפתח הכנסת. כדי לחסוך מהם הצהרת אמונים שאינם מתכוונים לכבד.
הברירה פשוטה, או שישראל משלימה עם נוכחותה של סיעה חתרנית־בוגדנית בכנסת כדי למנוע ממנה לפעול כמו חמאס - במנהרות תת־קרקעיות, ויש בזה היגיון; או שיש לסלקה אל מחוץ לחיים הפרלמנטריים, וקשה להעריך מראש לאן יידרדרו מנהיגיה ותומכיה. כל החיטוט במה עשו חבריה בקטאר ועל סיפון המרמרה מיותר ומעניק לבל"ד אהדת חינם בציבור הערבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו