דרמה מזוויעה התחוללה בימים האחרונים בצפון עיראק. מחבלי ארגון דאעש ("המדינה האיסלאמית של עיראק וסוריה") הביסו את צבא הקרטון העיראקי שהותירה אחריה ארה"ב, כבשו חלקים רבים ממזרח סוריה, וכעת הם מתקדמים למרכז עיראק, לבירה בגדד, ומשם ימשיכו צפונה לכורדיסטאן העיראקית. הטרוריסטים השאירו אחריהם שובל של הרס: אלפי הרוגים, יותר ממיליון פליטים, נשים שנאנסו ונמכרו לעבדות ומעשי ביזה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
עיראק בסכנה וזוכה לעזרה אווירית בלבד מהאמריקנים שמתערבים ללא חשק, אחרי שחשבו שפרק זה תם מבחינתם. כוחות דאעש בסינג'אר הופצצו, מזון הוצנח ל־30 אלף יזידים ונוצרים שנסו על חייהם להרים. כ־750 אלף פליטים נוספים מצאו מקלט בצפון, בואך סוריה וטורקיה.
חולשתו של ראש ממשלת עיראק המתפוררת, נורי אל־מאלכי, מהדהדת. בשתי קדנציות הוא כשל מלייצב את הממסד השלטוני. זו הסיבה לכך שהנשיא, פואד מעצום, הודיע על מינוי חידר אל־עבאדי, ממפלגת הברית הלאומית, כמחליף עתידי של אל־מאלכי. מדובר במהלך שבו ארה"ב מעורבת, מאחורי הקלעים וביד רפה, בתקווה שאל־עבאדי, דמות קונצנזואלית, ישנה את המדיניות המפלה של אל־מאלכי, השיעי והפרו־איראני.
ארה"ב היתה גם הראשונה לברך על מינוי זה, ואליה מיהרו להצטרף טורקיה, רוסיה, מצרים, הבכיר הכורדי מסעוד ברזאני, הליגה הערבית ואף עלי סיסתאני, מטיף שיעי־עיראקי. גם באיראן מרוצים. נדמה שלמעט ארה"ב, הכל כבר קלטו שעיראק אינה עוד מדינה, אלא פיקציה, ושמינויו של אל־עבאדי אינו אלא זריקת עצם לפגר מרקיב.
חידה בלתי פשוטה היא הצלחתו של דאעש, צבא אספסוף שמביס את הכוחות המקומיים. מי שכעת מנסים לבלום אותו הם אנשי מיליציית בישמרקה הכורדית, המשוועים לעזרה אמריקנית. אך בינתיים דאעש לא נעצר. כוחותיו אוספים ציוד לחימה שננטש בשטח, שודדים בנקים, משתלטים על נקודות אסטרטגיות ומטילים אימה על עיראק.
דאעש, שהתפצל מאל־קאעידה, התגבש בסוריה, כשפעל לצד המורדים בנשיא בשאר אסד. לפי דיווחים, אנשיו, שמינו לראש את החליף אבו בכר אל־בגדאדי, הם שרידי צבאו של סדאם חוסיין, גרעין אנשי מפלגת הבעת' לשעבר, שפוזר כשעיראק נכבשה על ידי הצבא האמריקני. אל דאעש הצטרפו גם סונים, שחשו מקופחים על ידי אל־מאלכי, ו"תיירי ג'יהאד" - הרפתקנים מרחבי העולם, חדורי אינדוקטרינציה איסלאמית רצחנית.
נוכח איום מתחזק זה, נדמה שגל הברכות למינוי אל־עבאדי הוא תקווה ומשאלת לב להרכבת ממשלה עיראקית פלורליסטית, שתדע להכיל את כל המרכיבים העדתיים והדתיים של המדינה המפוצלת. רק גיבוש של ישות אחת, אינטגרטיבית, יוכל להעניק עתיד שלטוני לאל־עבאדי ולהוביל למדינה בת קיימא. את דאעש הרצחני זה לא מעניין, והוא מתעלם מהקריאות של האפיפיור ושל מנהיגים מוסלמים מתונים לעצור את הטבח.
צילום: אי.פי
בדרכי האיסלאם הקדום
מסע המוות של דאעש, בסוריה ובעיראק, כולל כאמור זוועות רבות: רצח, שוד, שבי, אינוס נשות היזידים והנוצרים (בעיראק) וקברי אחים, שבהם נקברים בין השאר קורבנות חיים. גם עריפת ראשים קבילה מבחינת הארגון במלחמתו ב"כופרים".
בשם אלוהי האיסלאם, דאעש מתקרב למקורות, מזכיר את מסעות האימה של האיסלאם הקדום. הוא מפוצץ אתרים קדושים, כולל מסגדים המזוהים עם המתנגדים לדרכו, ורודף קהילות שלמות האוחזות בתואר "מורתדון" - מוסלמים שחזרו מדרך האיסלאם. לאחר מכן ברשימת החיסול נמצאים הנוצרים וכמובן היהודים.
חשוב שלא להתבלבל לנוכח ההבדלים הדקים הקיימים בין הארגונים האיסלאמיים הרדיקליים השונים: דאעש, ג'בהת אל־נוסרה, הג'יהאד האיסלאמי וחמאס - כולם מתבססים על אותם רעיונות והוגי דעות, מחסן אל־בנא ועד יוסוף אל־קרדאווי. גם בקרב הפלשתינים, קבלני הביצוע האיסלאמים הרצחניים - אחמד יאסין, חאלד משעל, רמדאן עבדאללה ואפילו ראש התנועה האיסלאמית, השייח' ראאד סלאח - מחקים את המורשת האיסלאמית.
וגם אם לכל ארגון פרשנות משלו לדרכי האיסלאם הקדום, המטרה היא אחת: ח'ליפות איסלאמית עולמית, שתוקם באמצעים אלימים ותחסל את מתנגדיה, הנוצרים והיהודים - דתות שעבור האיסלאם אינן רלוונטיות. עד עתה ארגוני טרור אלה נבלמו על ידי אילוצי המציאות, כוחות סיכול ודעות חלוקות בסוגיות פרסונליות של ההנהגה.
השאלות ההלכתיות של הארגונים האלה רבות: האם להכיל מוסלמים כושלים ולהחזירם בתשובה או להמיתם; האם לדקדק בדרכו של מוחמד (ויורשיו) או להסתייע במודרניות בדרך למטרה; דרכי לחימה או הנחלת ה"דעווה" - תועמלנות דתית. ההבדלים, כאמור, מזעריים, אך עוזרים לכל ארגון להגדיר את זהותו וגם לזכות במימון מדינות תומכות דוגמת קטאר, סעודיה, טורקיה ובמקרה של ארגון חיזבאללה - איראן השיעית.
אל מול איום זה עומדת דרכו התמימה של הנשיא ברק אובאמה, ששאף לקשרים בונים עם איסלאם רדיקלי לייט, דוגמת האחים המוסלמים במצרים של מוחמד מורסי. אבל אובאמה הוא נציג העוצמה הצלבנית האמריקנית, המגבה את ישראל ובולמת את שאיפות ההתפשטות של האיסלאם, בעוד הדגל הירוק של האחים המוסלמים מכיל את קווי המתאר והמסרים של דגלו השחור של דאעש.
דגלים אלה מניפים את "השהאדה", היינו - אין אלוהים חוץ מאללה ומוחמד נביאו. קווי מתאר דוגמת זה הם גבולות ההגדרה של כל ארגוני הטרור האיסלאמיים הרצחניים. הם בסיס לפעולתם, על הווריאציות השונות, אלו המקילות ואלו המחמירות, הכל בהתאם למקום, לזמן ולעוצמת היריב.
יסוד הגמישות שבקוד התפעול האיסלאמי מאפשר לטרור האיסלאמי להתקדם בקצב משתנה, באזורים השונים בעולם, בדרך למימוש אמירויות איסלאמיות ועד לח'ליפות הגלובלית הנשאפת. גם בריתות זמניות עם אויבי האיסלאם מותרות. חמאס, למשל, שקורא ללחימה במערב האימפריאליסטי, מצפה מאירופה לעזרה בלחימתו נגד ישראל.
כאמור, חיקוי האיסלאם הקדום הפך למורשת, שגיבשה את הנוסחה המנצחת. בבסיס הדוקטרינה של דאעש, לדוגמה, מצוי מודל אנשי המופת הראשונים המכונים "אל־סלף אל־צלאח" (מכאן נגזר כינויים של הסלפים, הזרמים המחקים את מודל האיסלאם). מעללי דאעש מחקים בלחימתם את שערך מוחמד בכופרי ערב: טבח, גירוש, אינוס, קברי אחים. היזידים והנוצרים של היום, חווים על בשרם את שחוו יהודי ערב הסעודית במאה השביעית.
צילום: אי.פי
התפשטות האש
כאמור, אין הבדלים גדולים בין שלל ארגוני הטרור האיסלאמיים. את מהלכיהם יש לדמיין כשחקני מונופול עולמי על לוח השליטה האיסלאמית, הנתונים בידי מנהיגי קטאר, ערב הסעודית וטורקיה. זוועות אלה מייצגות מלחמת גוג ומגוג שבה נתון העולם בימים אלה, כשהבעיה הגדולה היא שחלקו הארי של העולם מתכחש למצב זה.
זהו קרב המתנהל במקביל ללחימה הנואשת של העולם במגיפת האבולה, שמסתמנת כרגע כחשוכת מרפא. האופטימיים סבורים שכפי שהדבירו את מגיפת הקומוניזם, כך תודבר גם מגיפת האיסלאם הקיצוני. אך זה גואה באמתלות שונות, כגון עליונות אלוהית ודתית לצד טענות לקיפוח, לדחייה, לאפרטהייד ולניצול.
כביער עבות משתוללות ברחבי העולם דליקות איסלאמיות רבות. זו הצתה רב־מוקדית המאפשרת לטרור האיסלאמי להכות במדינות שונות במזרח התיכון, באפריקה ואף במובלעות בבירות ובערי אירופה, שבהן נטועות קהילות איסלאמיות חזקות. חלק מהאירופאים אף איבדו תקווה לכבותן.
במצרים ובסיני מתנהל קרב איתנים - מצד אחד טרור איסלאמי הממומן על ידי קטאר וטורקיה, מצד שני משטרו של הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי. פני הטרור לירדן וללבנון, כשהמציתים האיסלאמים פועלים גם במאלי, בסומליה, בניגריה, בתימן, וכמובן גם בסוריה ובעיראק, בלוב ובסודאן. גם אצלנו האש אחזה בעזה, ביהודה ושומרון ואף באום אל־פחם.
התפשטות אש הטרור האיסלאמי ממחישה את החידלון האמריקני המתמשך, את חוסר ההבנה שכדי לייבש ביצת טרור זו יש לסכור את הברזים המזינים את המגיפה. התשובה לכך כאמור פשוטה, אך ארה"ב, כך מתברר, פועלת מתוך אינטרסים, שמתנגשים עם עצירת קטאר, איראן, טורקיה וערב הסעודית - הגב של שיווק האיסלאם הרצחני, ששילח את ממוטטי בנייני התאומים בניו יורק.
בזמן שאלה משקיעים מאמץ עילאי לשכנע 1.2 מיליארד מוסלמים ברחבי העולם "לחזור למקורות האיסלאם האמיתי", ארה"ב מסתכלת על הסכמי סחר, רכישות נשק ועוד עסקים מפוקפקים.
קטאר למשל, הפכה מתוך אינטרסים אלה לידידת המערב (ולמארחת לגיטימית של המונדיאל ב־2022), בזמן שהיא תורמת להסתת המון איסלאמי לקיצוניות. הגננת האמריקנית משגיחה מקרוב, אך מאפשרת למשפחת אל־ת'אני, שליטת קטאר, להזין בכף גדולה את ארגוני הטרור העולמיים, מדאעש ועד חמאס, מעיראק ועד יהודה ושומרון. אינטרס זהה מאפשר לטורקיה, חברה בנאט"ו, לתמוך בארגוני טרור איסלאמיים בלחימתם נגד מצרים ולתחזק במקביל גם את דאעש.
המערב אמנם השתחרר משיח הפוליטיקלי קורקט ומאפשר לדבר על הטרור האיסלאמי בלי להיחשד באיסלאמופוביה. אך באשר לישראל, חזקים עדיין זרמי האנטישמיות, המבצבצים בדמותם של גלוחי ראש אירופאים. אלה מסרבים להבין כי ישראל מנהלת עבור המערב מאבק בלימה מול השלוחה המסוכנת של הטרור העולמי - ארגון חמאס.
אין להבין את מוסדות האו"ם, שבחרו לפתוח בחקירה בשל פעילותה הצבאית של ישראל במבצע צוק איתן, שנועד לבלום את הטרור. לעומת זאת, אל מול מעשי הטבח היומיומיים שמבצעות מדינות איסלאמיות, על ארגוני הטרור שבתוכן, האו"ם ממלא פיו מים, לכל היותר מגנה במילים רפות.
צילום: אי.פי
סוף למשחק הכפול
לא הכל דתי במסען של כנופיות הטרור האיסלאמי. גם אינטרסים פוליטיים, עדתיים וכלכליים מביאים לבריתות ולחיכוכים. על בסיס הצורך בכסף ובחימוש, נוכח האויב המשותף (היהודים), יפעלו ארגונים סוניים לצד מקביליהם השיעיים. הקוד התפעולי של האיסלאם מרשה זאת.
מדינות ערב שהוקמו בסוף מלחמת העולם השנייה הן מלאכותיות. הקיבוצים האתניים מנצלים זאת כדי לפעול, בעיקר במדינות המפורקות. האינטרס הוא סקטוריאלי, ולכן ארגוני טרור דוגמת דאעש פעלו נגד המשטר הסורי ואף נגד חיזבאללה, תוך כדי הסתננות לשטח לבנון.
האינטרסים הסותרים יצרו סבך שבו מתפתלות המדינות התומכות בטרור. טורקיה, קטאר וערב הסעודית, התומכות בדאעש במאבקו באסד בסוריה, מתקשות לתמוך בו בשעה שהוא פועל נגד הממשל המרכזי של אל־מאלכי בעיראק וטובח במיעוט היזידי, בנוצרים ובשאר המוגדרים על ידיו "כופרים". כך קרה שטורקיה עזרה למיליציית בישמרקה, כיוון שהיא זקוקה לנפט של ארביל הכורדית.
דוגמה נוספת היא קטאר, שמקיימת קשר אסטרטגי עם "כופרי" אמריקה, אך במקביל מממנת את דאעש, חמאס וארגוני טרור נוספים הפועלים נגד ישראל, בעלת בריתה של המעצמה האמריקנית השותקת. קטאר גם חוששת מאוד מאיראן, אך מקיימת איתה יחסים סבוכים וחשאיים, וזאת מטעמי הישרדות.
גם ארה"ב, שכנראה רוצה בנפילת אסד, מצויה בסתירה. בעודה תומכת באחים הרעיוניים של דאעש, הפועלים נגד הנשיא הסורי, היא מכה בכוחות דאעש בעיראק. וושינגטון גם מקיימת קשרים עם קטאר וטורקיה, אך מסייעת לירושלים במלחמה נגד חמאס, בן הטיפוחים של שתי מדינות רשע אלה, הפועלות נגד ישראל.
ומתוך שלל אינטרסים אלה, עדיין יש להבין את המטרות המרכזיות של חמאס ודאעש. לשם כך יש להפנים את אמירת השליח מוחמד, שלפיה ארגונים אלה פועלים: "אני מפחיד את האויב כבר 40 יום לפני הגיעי אליו". או לקרוא את פסוק 60 מסורת "המלקוח" ובו הקריאה למוסלמים: "...זִרעו מורא בלב אויב אלוהים ואויבכם, ובלב אחרים מלבדם אשר לא תכירום, אל אלוהים יכירם..." כל זוועות ארגוני הטרור האיסלאמיים נובעות מאותו מקור ונועדו להפחדה - משם הברבריות של דאעש.
חרף הדמיון בין דאעש לחמאס, במקרה שלנו צמח חמאס מתוך תושבי הרצועה ואין שחר לתאוות המוות שלו. התפארות חמאס בשרידות מחבליו, נוכח האבידות הקשות בקרב האזרחים, מעוררת תיעוב. חמאס, לעומת רוצחי דאעש המנוכרים לסביבתם, לא יוכל שלא לשאת באחריותם על תושבי עזה.
החורף מתקרב ואיתו הצורך של חמאס להכיר בתבוסתו. שום ועדת חקירה או איומי ירי לא יבנו ולו בניין אחד בעזה ללא הסכמת ישראל. עם זאת, כדי לעצור את טרור חמאס, יש לסגור את השיבר הקטארי, באמצעות ארה"ב או שותף איסלאמי, שיצית את בלוני הגז של קטאר על יושביה.
מי שמבקש לייבש את הביצה, צריך לדאוג ליישב את צאצאי הפליטים הפלשתינים (פליטות אינה עוברת בירושה) במדינות ערב, הנוקטות כלפיהם עתה מדיניות של אפרטהייד. יש לסגור את אונר"א (של האו"ם) ולשגר ארגון מושחת זה לטפל במיליוני הפליטים האמיתיים ברחבי העולם. גם אירופה תודה על כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו