במשטרת ישראל החליטו לכנות את מבצע ההיערכות להפגנות ההמוניות אתמול "סוף פסוק" אך למעשה מדובר רק בתחילתו. הליכתם של כמה הורים מיישוב שאינו נחשב למעוזם של החרדים היא אולי סוף הסיפור של עמנואל, אבל תחילת הדרך למאבקים קשים, שיעמידו את שלטון החוק בפני בעיות לא פשוטות מול הציבור החרדי בארץ. האמירה החרדית אתמול לבג"ץ כלל לא היתה קשורה לאפליה דתית או עדתית אלא דווקא לפסק ההלכה מול פסק הדין, דבר הרב או דבר השופט. לדידם של החרדים, דווקא בית המשפט הפסיד, שכן החרדים העדיפו, באופן צפוי, את דבר הרב וציפצפו על בית המשפט. האמירה החרדית הזו אולי פשוטה הפעם כאשר מדובר בכמה עשרות חרדים בודדים שעושים דרכם אל הכלא. אך מה יהיה כאשר בקרוב יצטרכו השופטים להכריע בסוגיית "חוק טל"? האם יוכלו לפסוק נגד החרדים בידיעה שאלה לא מתכוונים למלא את פסיקתם? השאלה כאן היא האם יכולה מדינת ישראל להתמודד עם הפרת צו בית משפט לא של 80 הורים אלא של 25 אלף תלמידי "תורתו אומנותו" שנמצאים בשנתון שירותם הצבאי? האם גם את המספר הזה ניתן יהיה להכניס לכלא? ומה בדבר העתירות להכנסת לימודי הליבה למוסדות החרדיים? האם ניתן יהיה לכפות על החרדים ללמוד תכנים בניגוד לפסקי רבותיהם? בין לבין יצטרך בג"ץ גם להכריע בסוגיית ההפרדה בין נשים לגברים באוטובוסים (קווי המהדרין), הגיורים ועוד שלל נושאים נפיצים בסוגיית דת ומדינה, כאשר עכשיו ברורה לכולם האמירה החרדית: הרב לפני השופט. דוברי ההפגנות אתמול הגדירו את המשתתפים בהן כ"מיינסטרים של הציבור החרדי". "אלו לא נערי שוליים או זרמים קיצוניים", הם אמרו, וזה מה שצריך להדאיג עוד יותר. משפטנים ואנשי תקשורת הגדירו את פסיקת בג"ץ בנושא עמנואל כ"בחינה לשלטון החוק", אך המבחן האמיתי עוד לפנינו.
המבחן האמיתי עוד לפנינו
יהודה שלזינגר
הכתב הפוליטי של "ישראל היום". בעבר סיקר את תחום החרדים וכן את אזור תל אביב. הצטרף ל"ישראל היום" עם הקמתו ב-2007. בין כתבותיו הבולטות: הפרסומים הראשונים על אודות טיסת השבת, חשיפת פרשת הרב ברלנד, תחקיר על פרשיית אסתי ויינשטיין, מרד האדמו"רים על הקורונה שהביא לביטול אירועים המוניים והצלת חיים של ממש, חשיפת קולו של עמנואל מורנו. כמו כן, זכה לראיין שלושה אנשים מעוררי השראה בשנותיהם האחרונות: אורי אורבך ז"ל, חני וינרוט ז"ל והרב אביחי רונצקי ז"ל. בעל תואר ראשון במשפטים. נולד בבני ברק, נשוי ואב לשלושה.
