שיר המעלות

אני משפשפת את עיניי לנוכח הפסלים היפים שעומדים לאורך הכביש במרחק של 50 מטרים זה מזה. אני בטוחה שזאת רק קבלת פנים קצרה לבאי העיר מעלות, אבל לא כך הוא. הפסלים נמצאים בכל מקום בעיר, וביניהם עצים יפים, מזרקות, כיכרות ופרחים. הפסלים הם פסלי אבן יפהפיים, אמנות במיטבה, מעשה ידיהם של פסלים מפורסמים מהעולם שמגיעים לכאן אחת לשנה לפסטיבל אבן בגליל, המתקיים יותר מעשרים שנה בימי חול המועד של פסח. 

עיר קטנה מעלות־תרשיחא, שאת מעמדה כעיר קיבלה בזכות האיחוד של העיר מעלות עם הכפר הערבי תרשיחא הצמוד. מעלות בנויה על גבעה וקרובה מאוד לגבול עם לבנון, והחזות שלה מפתיעה ביופייה. מלבד הפסלים יש בה גם שביל הליכה שמקיף אותה לאורך שלושה קילומטרים, ובו מרפסות תצפית מרהיבות. בפינת רחוב כליל החורש וז'בוטינסקי אני מגיעה למזרקת אבן ענקית ומדורגת שמזכירה את המזרקות הגדולות באיטליה. כאילו לא די ביופי הזה, מתברר שבלילות היא מוארת בתאורה מיוחדת, סתם כך, באמצע העיר. 

אכול ושאטו

שוב חזרנו לגליל המערבי, הפעם לאזור שנמצא מעט מזרחה מהים. טיולנו מתחיל בכפר הציורי מעיליא, כפר של נוצרים קתולים שבו רמת ההכנסה לנפש היא הגבוהה ביותר מבין כפרי המיעוטים בארץ. בתי הכפר פזורים על שתי גבעות, ובמרכזו רחובות צרים שלצידם בתים מוקפים בבוסתנים. 

במרכזו של הכפר עומד המבצר הצלבני "שאטו דה רואה" (מבצר המלך), שנבנה במאה ה־12 ושייך למסדר הטבטוני וכיום נותרו מבין ארבעת מגדליו רק שני המגדלים הצפוניים. סמוך למצודה נמצאת כנסיית מריה הקדושה שנבנתה בסוף המאה ה־18, ולידה רחבה גדולה שצופה אל נוף גלילי יפה. אנחנו נכנסים להתבונן בכנסיית האבן, ומופתעים מפסל צלב בטון שיצר האמן יגאל תומרקין, שנעוץ באדמה וסביבו שברי בקבוקים, המסמלים את השבר בין המדינה לאזרחיה הערבים. לצד הכנסייה עומד בית בד קטן שאפשר להיכנס אליו, וגם מפעל קטן לייצור ערק. נעים מאוד לנסוע ברחבי מעיליא, לראות את בתי האבן היפים המקושטים בשיחי הגרניום והבוגנוויליה ואת התושבים מסבירי הפנים.

אנו פונים לכיוון הכפר הסמוך תרשיחא. המדריך שאיתנו הוא אמנון גופר, שם דבר בקרב מטיילים ואנציקלופדיה מהלכת לאזור הגליל, מחברם של שני ספרי הטיולים "סודות גליליים" ו"חמש דקות מהצימר". אמנון מתבל את טיולנו בסיפורים מרתקים, ובכפרים נדמה שהוא מכיר את כל התושבים בשמם הפרטי, מדבר איתם בערבית, וחלקם אף מזמינים אותנו לבתיהם. 

אנחנו נוסעים לכיוון השכונה הבדואית בתרשיחא, שבה שוכן קבר השייח' שיחא (השייח' שיחא ג'אמאל א־דין שלחם בצלבנים), שבו יש תצפית יפה אל כל נופי הגליל העליון והגליל המערבי: מהים וראש הנקרה, ועד הר מירון.

אגם מונפורט. נוף מרגיע ומגוון פעילויות לכל המשפחה

אנחנו ממשיכים לטייל בכפר ומגיעים אל גינה פרטית מפתיעה ביותר - החצר של חושי היב. חושי הוא ערבי תושב הכפר שבנה בחצר ביתו גינה יפהפייה. אבל גולת הכותרת המרגשת בגינה הזו היא אבן גדולה עם תמונתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין שעליה הכיתוב: "לזכרו של רבין, ראש ממשלת ישראל ואיש השלום". חושי הקים את הגינה הזו מתוך כבוד ואהבה לראש הממשלה שנרצח, וכשמגיעים מבקרים, הוא או בני ביתו מפעילים למענם את מערכת המפלים שבגינה, המושתתת על מים ממוחזרים אשר מעירים את הגינה הצבעונית לחיים. 

הכפר תרשיחא מונה כ־8,000 תושבים המפוזרים בכמה שכונות, ומרתק לראות את השוני בין השכונות. במהלך הנסיעה בשכונה הבדואית, הצנועה יותר, אנו חולפים על פני בית אבן המוקף ביריעות אוהל. אמנון מסביר לנו כי אב הבית לא הצליח להסתגל למגורים בבית קבע עשוי קירות, ולכן הקיף את ביתו ביריעות אוהל. בהמשך, אנחנו מטיילים בשכונת בשארה היוקרתית, וכאן הנוף משתנה: בתי השכונה הזאת מזכירים את הבתים היפים של שכונת נווה צדק התל־אביבית או אפילו כפר יווני. אלה הם בתי אבן עם חלונות זכוכית במסגרות טורקיז עם דלתות תכולות ופרחים באדניות. בסוף רחוב ג'ובראן שבשכונה זו ניצבת מרפסת תצפית מקסימה. אם תטיילו בכפר ברכב או ברגל תגיעו גם לשתי כנסיות יפות שמזכירות כפרים קטנים באיטליה. 

אחוזת אסיינדה ביער. מלון ספא באווירה של קיבוץ גדול ונעים

גולת הכותרת של תרשיחא היא השוק הצבעוני והנעים, הפועל בימי שבת, ובו לצד דוכני השוק הרגילים אפשר למצוא גם נעליים ובגדים, לעיתים מציאות של ממש.

אחרי סיבוב קניות בשוק אנחנו נכנסים ל"בוזה" (גלידה בערבית) - גלידרייה בבעלות משותפת של אדם זיו מקיבוץ סאסא ועלא סויטאת מתרשיחא. יחד הם רוקחים גלידות נפלאות במגוון רב של טעמים, ובהם גלידות סורבה מומלצות.

המלך סלמון

לאחר הטיול המפתיע בעיר היפה מעלות אנו נוסעים לכיוון אגם מונפורט - אגם מלאכותי השוכן בתוך פארק גדול ממזרח למעלות־תרשיחא. בחגים עמוס כאן לעייפה במטיילים המדוושים בסירות פדלים, אך הפעם האגם שקט. בפארק מונפורט יש מגוון הפעלות לילדים כגון קרטינג ומתחם החלקה על הקרח, אבל גם פנינה קולינרית מקסימה: מסעדת הביסטרו הדרל'ה, שאליה אנחנו נכנסים לארוחת צהריים. 

למרות שזוהי שעת צהריים, המסעדה היפהפייה חשוכה מעט, ושולחנותיה המכוסים במפות לבנות מוארים באהילים דמויי נרות, באווירה כפרית ורומנטית להפליא. חלונות צרים וארוכים משקיפים אל אגם מונפורט הנמצא מתחתיה, ואל נוף פנורמי מקסים.

 אנחנו מתחילים במנות פתיחה של סלט ירוק עם נבטים, פטריות מוקפצות וחציל אפוי בתנור, שפותחים לנו את התיאבון למנות העיקריות הנפלאות והיפות שמגיעות בעקבותיהם: קריספי סלמון בציפוי שומשום פריך, המוגש על מצע פירה בליווי רוטב עשבי תיבול, מדליוני פילה בקר על מצע פירה חמאתי וסטייק אנטרקוט עם תפודים מתקתקים. 

אחוזת אסיינדה ביער. מלון ספא באווירה של קיבוץ גדול ונעים

מעבר לטעם הנפלא של כל אחת מהמנות, קשה שלא להתפעל מההגשה הדקורטיבית. דג הסלמון הקריספי, למשל, מוגש כשמעליו צ'יפס שערות חציל סגולות במראה קיפודי מרשים, וסטייק האנטרקוט מוגש כיצירת אמנות כשהוא מקושט בתפודים עגולים, באשכול עגבניות שרי בשרניות ובנבטי חמנייה. לקינוח מוגש לנו סופלה שוקולד אוורירי עם שוקולד נוזלי חם וגלידת וניל לצידו, ורק אז אנחנו מתוודעים לנפשות הפועלות שמאחורי המסעדה הנפלאה הזאת: השף סיוון אמסלם ואשתו הדר, שהמסעדה קרויה על שמה בכינוי החיבה שלו. 

מגיל 15 הם יחד, ועכשיו כשהם בשנות ה־ 30 לחייהם יש להם כבר שלושה ילדים. המסעדה הוקמה לפני תשע שנים כהגשמת חלום של שניהם, ובהמשך פתחו מעברו השני של האגם מסעדה כשרה לאירועים בלבד, הקרויה על שמה של בתם האמצעית, גל. על שמו של יהב, הבן הבכור, נקרא הקיוסק "של יהב התותח", ולי נותר לתהות רק איזו מסעדה תיפתח על שמו של עמית, התינוק המתוק שיושב בזרועותיה של הדר ומבקש לינוק. 

לאחר האוכל אנו ממשיכים לחלק האתגרי של הטיול בליבו של הגליל המערבי: טיול ברכב שטח מסוג תומקאר שיוצא ממושב מעונה הסמוך. שמעון בן חמו, שמוציא את הטיולים מאחוזת טרקוטה שבמושב, מוביל אותנו במעלה הר בטח, לכיוון אחד מערוצי נחל געתון, במסלול אתגרי ומסעיר שלרגע מרגיש לי כמו לונה פארק. בתומקאר, בשונה מריינג'ר, יכולים לנסוע ארבעה אנשים, והנסיעה שלנו עוברת על פני אבנים וסלעים, עצים, דרדרים סגולים וזקופי קומה ואפילו דרך שדרת עצי זית מרשימה. גם הפעם אנו עוצרים בנקודת תצפית יפה בפיסגת ההר, ואחריה אנו מבחינים בשפני סלע עליזים שמתרוצצים בחדווה בסלעים שלמרגלותינו. 

אזור הגליל המערבי שאנו נמצאים בו משופע בצימרים רבים, ברמות מחירים שונות, ויש בו מלון אחד נעים מאוד שבו אני מתארחת הפעם: אחוזת אסיינדה ביער, מלון ספא הממוקם בכניסה למעלות. המלון מזכיר מאוד באווירה שבו ובמבני החדרים שלו קיבוץ גדול ונעים. שטחו משתרע על פני 70 דונם של חורש טבעי, כך שמטבע הדברים יש בו הרבה מאוד שטחים חיצוניים שבהם בריכה, מגרשי ספורט, מיני גולף, בית כנסת, וספא אשר צופה ליער. למרות ש־142 חדרי המלון היו בתפוסה כמעט מלאה, הדבר לא הורגש כלל.

החדרים פרוסים בארבעה מבנים בני שלוש קומות, ובהם חדרי גן בקומה הראשונה, שחלקם עם ג'קוזי, ויש גם חדרים עם אמבטיית זרמים. המלון מתאים מאוד לאירוח משפחתי ומציע שלל הפעלות לילדים, ערסלים ונדנדות. מכאן אני ממשיכה לנקודה אחרת בגליל המערבי, העיר היפה עכו, אך עליה אספר לכם במדור הבא. בילוי נעים!