ושוב הם שניים. שוב כורכת הטרגדיה בעבותות האובדן הבלתי נתפס שלה זוג אחים. בשבוע שעבר היו אלה זוג חברות שמצאו את מותן בבריכה, זוג אחים שנפלו מחלון חדרם, ועוד לא הסתיים שבוע נוסף והם שוב שניים. כאילו מעלה הטרגדיה את הסטנדרט שלה לקצב שלא באמת ניתן לעמוד בו, עולה לגבהים שאי אפשר כבר לנשום בהם, כי אין שם אוויר, רק מחנק אחד גדול שמבקש תשובה איך סצנה הזויה ואימתנית שכזו, העולה על כל דמיון, מתרחשת פה במציאות של ימינו.
ושוב הם שניים, אלא שהפעם גם אם נרצה לשאול היכן בדיוק היו ההורים שלהם בזמן שהשטן בהתגלמותו הגיע לגדוע את חייהם הקצרים לא נוכל לעשות כך, מתוקף היות אביהם מולידם שלהם השטן בהתגלמותו. הוא הוא הרוצח הנתעב והנפשע, שיצר הנקמה שגאה בו גרם לו לתכנן מוות אכזרי שכזה מראש.
ועכשיו יצוף מחדש כל מה שטרגדיות שכאלו מציפות בכל פעם מחדש, והתסכול הוא כל כך גדול כי בעצם עובדת היותן נשאלות ונחקרות הן לא מונעות את האסון הבא, שיבוא בדמות אם או אב שייטלו בעצמם את חיי ילדיהם. ואולי הגיע הזמן לשאול איזה עונש יהיה מסוגל, אולי, להרתיע בני בליעל שכאלה.
מי שצריך ליתן תשובות ישאל היכן היו רשויות הרווחה, יבדוק מה עם בני המשפחה והשכנים, ינסה להבין מה היה מצבו הנפשי של האב באותם רגעים קשים. בסתר ליבי אני באמת חושבת כי הטרגדיה הזו היא מסע נקם של איש אחד, רוצח אלים ונבזה, שאולי היה מדוכא, אבל בטוח שהיה שפוי דיו להחליט, ולתכנן ולהרשות לעצמו. האיש הזה, איך אפשר בכלל לקרוא לו אבא, פשוט הירשה לעצמו לשים סוף לחיי ילדיו בזמן שהוא עצמו ממשיך לחיות, איפשר לעצמו להמשיך לדקור אותם עד מוות בזמן שהם ודאי מתחננים על נפשם ורק המחשבה עליהם מתחננים על חייהם וצועקים: "אבא, די! אבא, למה?" מטלטלת וחונקת.
ושוב הם שניים. אבל הפעם הם נרצחו. הפעם זה היה האבא.
איך בכלל אפשר לקרוא לו כך?
* * *
לעיתים קרובות נהוג להגיד שהכתובת היתה על הקיר לאחר שמתרחשים אסונות איומים, אולם נראה כי לא זה המקרה ברצח המזעזע שאירע שלשום בישרש, עת אב רצח בדקירות את בתו, בת 12, ואת בנו, בן 10.
עתה מתברר כי חלק ממפגשיו של האב עם הילדים התנהלו בהשגחת שירותי הרווחה, אולם העובדת הסוציאלית שליוותה את המפגשים התרשמה כי לאב קשר טוב עם ילדיו וכי הוא אוהב אותם.
מירי בן שלום־דור, מנהלת מעון לנשים מוכות בירושלים של ארגון אישה לאישה, סיפרה ל"ישראל היום" כי הכירה את האם ואת ילדיה. "הם היו כמה חודשים במקלט ואז בדירת מעבר שלנו", אמרה בן שלום־דור, "היא בחורה נחמדה מאוד, אמריקנית שהכירה את בעלה בניו יורק, התגיירה ועלתה ארצה וכאן נולדו שני ילדים".
לדבריה, "הם התגרשו, אבל הוא המשיך להיות מסוכן עבורם ולכן היא ביקשה לעבור אלינו ולאחר מכן לחזור לארה"ב. בית המשפט אישר לה את זה בתנאי שהילדים יגיעו לבקר את אביהם פעמיים בשנה".
עוד אמרה לא היה אפשר לחזות שאביהם של הילדים ירצח אותם: "היא היתה מודאגת אבל לא רצתה לחבל בהחלטת בית המשפט, וגם היתה סבורה שהילדים צריכים לשמור על קשר עם אביהם. לא חשבנו שזה מה שיקרה בסופו של דבר. לא תמיד יודעים עד כמה בן אדם יכול להיות אלים".
בן שלום־דור הוסיפה כי האישה טענה שהוא מסוכן, אך ילדיה נפגשו בכל זאת עם אביהם בעת ששהו במקלט לנשים מוכות: "הילדים נפגשו במרכז קשר של שירותי הרווחה מספר לא רב של פעמים והם היו בסדר גמור. היא לא היתה נסערת אחרי המפגשים שלהם איתו, אבל ללא קשר למפגשים אלו אמרה כמה פעמים שהוא מפחיד. היא מאוד רצתה לצאת מהארץ והוא התנגד לעזיבתה".
בשירותי הרווחה הסבירו כי "המפגשים שנערכו במרכז הקשר היו סביב התקופה שבה האם שהתה במקלט, ולא על רקע הערכה שהאב מסוכן. ההתרשמות של העובדת הסוציאלית שליוותה את המפגשים היתה שהאב אוהב ושיש לו קשר טוב עם הילדים, לכן גם בית המשפט אישר הסדרי ראייה בלי פיקוח, כמו הביקור שלהם ביום הרצח אצל האבא".
מהמועצה האזורית גזר נמסר: "באוקטובר 2009 הגיעה האם למחלקת הרווחה במועצה. בעקבות תלונתה היא הועברה באופן מיידי למעון לנשים מוכות ולאחר כחצי שנה הועברה לדירת מעבר לתקופה של שנה נוספת. בשנת 2010 עזבו האם וילדיה את המועצה ומאז לא היה קשר עם המשפחה".
בשנים האחרונות האישה התלוננה במשטרה בשתי הזדמנויות על אלימות מצידו של בעלה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
יעל ברנובסקיטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו