עוד לא התאוששנו מההופעה של הרולינג סטונס בפארק הירקון, וכבר בשבוע הבא מתקפת הרוק נמשכת, כשינחתו אצלנו כמה נציגים מצוינים של דור הרוקסן בשנות ה־90: הלהקות האמריקניות פיקסיז וסאונדגארדן. שתיהן יופיעו בארץ יום אחרי יום במסגרת פסטיבל "רוקנרולר", שיתקיים באיצטדיון בלומפילד ב־17 וב־18 ביוני.
בסוף שנות ה־80 ובתחילת שנות ה־90 הייתי אחד השדרנים הבודדים שהשמיעו ברדיו גראנג' ונוייז (ככה קראו לזה אז): סוניק יות', פיקסיז, ניל יאנג, נירוואנה, רדיוהד, אפגן וויגז, פרל ג'אם, סאונדגארדן, סמשינג פאמפקינז, מטאליקה, רד הוט צ'ילי פפרז ועוד ועוד ועוד. ראיתי בדחיפת המוסיקה הזו מעין שליחות - להיות אלטרנטיבה למוסיקה הרגילה שמושמעת ברדיו.
עברו מיליון שנה, ועכשיו כל הלהקות האלה מוכרות ואהובות על כולם, ממש מיינסטרים, אבל האם הן עדיין נשמעות רלוונטיות גם כיום או שהאהבה אליהן היא רק נוסטלגיה?
אז זהו, שלטעמי הן כן רלוונטיות והן לא רק נוסטלגיה. פיקסיז וסאונדגארדן היו אז חדשניות, מסעירות, סקסיות, מלאות אנרגיה ותשוקה. הן העבירו את עולם הרוק לשלב חדש והשפיעו על כל מה שקרה ברוק מאז (גם בארץ, אגב). וכן, הן עדיין נשמעות טוב גם כיום.
עדיין רלוונטיים
פיקסיז (בפעם הראשונה שהצגתי אותם ב"זהו זה" הסברתי שפירוש השם הוא "שדונים קטנים") החלו לפעול בבוסטון באמצע שנות ה־80. דיוויד בואי קרא להם "ה־להקה של העשור". אבל עיקר השפעתם היתה בראשית שנות ה־90. הצליל החדש שלהם שילב מלודיות פופיות, רוק גיטרות כאסח, מוסיקת גלישה, השפעות לטיניות וצליל בריטי, כשהכל עוטף טקסטים הזויים מצחיקים/משונים על מגוון נושאים כגון דת, מוות, חייזרים, סקס ועוד. ממש סרט של דיוויד לינץ'.
)))@)@1.jpg)
סאונדגארדן
האיש בלהקה, בה"א הידיעה, הוא הגיטריסט/זמר בלאק פרנסיס (במקור צ'ארלס מייקל קיתריג' תומפסון), שהקים ב־1986 את הלהקה עם הגיטריסט ג'ואי סנטיאגו, נגנית הבאס קים דיל והמתופף דיוויד לאברינג. שנה לאחר שהתחילו לנגן הוחתמו בחברת התקליטים הבריטית האלטרנטיבית AD4, וב־1988 הוציאו אלבום ראשון. עד 1991 הם הוציאו עוד שלושה אלבומים נהדרים, שכללו לא מעט להיטים שחרגו מהשוליים אל המרכז.
אחר כך הם התפרקו, וכל אחד מהם ניגן בכל מיני להקות. הם התאחדו ב־2013 והתפרקו שוב, ועכשיו, בלי המייסדת קים דיל, הם שוב פעילים, הוציאו אלבום חדש מצוין וחורשים את העולם בהופעות. אני שומע אותם ולא מאמין איך עברו 20 שנה ושום דבר לא השתנה. הם כמעט הגיעו אלינו לפני שלוש שנים ונבהלו, אבל עכשיו כולנו מקווים שיפצו אותנו.
קורנל חוזר
סאונדגארדן הוקמה ב־1984 על ידי הזמר־גיטריסט־קלידן (וכשצריך גם מתופף) כריס קורנל. כבני סיאטל שלפני נירוואנה הם היו חלוצי הגראנג' של התקופה, וההתפתחות שלהם, מהשוליים אל ההצלחה הגדולה, משקפת את סיפור הרוק האמריקני של התקופה.
בארץ היה להם להיט ענק אחד באמצע שנות ה־90 "Black Old Sun", אבל בקרב חובבי הרוק המקומיים שאינם מתבססים על הרדיו, רשימת ההצלחות הגדולות שלהם ארוכה ומרשימה. בין השנים 1988 ל־1996 הם הוציאו חמישה אלבומים, ובהם ב־1994 את מה שנחשב למאסטרפיס הגדול שלהם "Superunknown".
שלוש שנים לאחר מכן התפרקה הלהקה, אבל חבריה המשיכו להיות פעילים במוסיקה, בייחוד כריס קורנל שהיה שותף להמון פרויקטים מגוונים, שאיתם גם ביקר בישראל מדי פעם. בין השאר, הוא הקליט עם מוסיקאים שונים תחת השמות Temple Of The Dog ,Audioslave והוציא חמישה אלבומי סולו.
בתחילת 2010 איחד קורנל את סאונדגארדן עם הגיטריסט קים טאייל, המתופף מט קמרון והבסיסט בן שפרד. ב־2012 הם הקליטו אלבום חדש ומצוין, וכך גם הם מגיעים אלינו כלהקה חיה ועכשווית, ולא רק כתזכורת לעבר המפואר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו