פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא שופט ומתחיל ללכת - כך אירע לדוד רוזן בבואו לקרוא השבוע את גזר דינם של נאשמי הולילנד. כמו בשירם של אמיר גלבוע, שלמה ארצי וגידי קורן. רוזן קרא את פסק הדין ומקץ שבועיים קצב את עונשיהם של אהוד אולמרט ומרעיו, ותחושה רעננה עם הילה של בני אור פקדה את שלטון החוק בישראל. כלשונה של נעמי שמר - "יתחדש האור".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לא דיצה אלא עצב. על חירותם של אנשים שייכלאו לשנים רבות; על שופטים הלוקים ברפיון, שהעניקו הקלות בלתי מובנות לנאשמים מיוחסים, אנשי האלפיון העליון של הפוליטיקה והמשק; ובעיקר על כך שאולמרט נטל שוחד והחטיא אחרים לחרפת כלל ישראל.
אך גם זריחה של אופטימיות. האמת שוב כבשה את מקומה. האמת שוב חברה במשפטי השפה העברית לבית המשפט.
אחד הקטעים היפים בספר הספרים תיאר בסרקזם עובדי אלילים הבונים להם פסל להשתחוות אליו, ונתפסים ממלמלים לעצמם: "האומרים לדבק - טוב". כך נראו גם שופטים ששיחררו מאחריות פלילית ראשי ציבור, פוליטיקאים וטייקונים. הם בנו לעצמם דחליל נפשי־פסיכולוגי של הנאשמים כדי להצדיק את פולחן זיכוים - "האומרים לדבק טוב".
_)_)_)_)_2.jpg)
השופט דוד רוזן // צילום: תומר אפלבאום
רוזן קרע את המסיכה. חדר למילון המזויף של עמיתיו בדימוס, שמיהרו לטלוויזיה ולרדיו לטעון כי פסק דינו נשען על כרעי תרנגולת. הוא כינה את נוטל השוחד אולמרט פושע ולא עבריין; דיבר על שוחד ולא על "העברת כספים מפוקפקת"; על בגידה באמון הציבור ולא סתם הפרת אמונים תוך כדי השמטת המילה "גניבה", כפי שנהגו עמיתיו בירושלים כלפי הנאשם.
השופט היה עד כה אלמוני. כאשר בחרה בו נשיאת המחוזי דבורה ברלינר לנהל את המשפט, סברתי כי טעתה. יחיד לא יוכל להתגבר על חומר כה רב של 13 נאשמים. פגשתי בה באקראי ואמרה לי כי טעיתי. הוא הבטיח לה לסיים את המשפט בתוך שנתיים, לערך. לא יצליח, השבתי, ולאחר שנה וחצי שוב פגשתי בברלינר באקראי וחזרתי בי מהערכתי רואת השחור.
הוא בולדוזר. חבר בגרעין שבו שירת משה (בוגי) יעלון. בלכתם לקולנוע או לתיאטרון אינם משוחחים על משפטיו. הוא מרבה לשחות ומשכים לבית המשפט. בגילו, 64, ספק אם ייבחר לעליון.
לאמיר אורן מ"הארץ" היתה הצעה תכליתית יותר לבחור בו ליועץ המשפטי לממשלה. כולי בעד. רק שהסיבות אשר הופכות אותו למועמד כשיר הן שיגרמו בסופו של יום לפוליטיקאים לא לבחור בו. אך גזר הדין שפירסם השבוע לקנאת כמה מעמיתיו ולרוגזם של בני החושך קירב אותו אל האידיאל היהודי העתיק: "ציון במשפט תיפדה".
נשיאת המחוזי // צילום: מתוך אתר בתי המשפט
פוליסת הביטוח
ה"ספין" של אהוד אולמרט ופרקליטיו, ועוד משפטנים וטייקונים ועיתונאים - והם בעלי השפעה מכרעת בכלי תקשורת רבים - מתבסס על מצג שווא כפול: לא נמצאו עקבות להמחאות שהעניק שמואל דכנר ליוסי אולמרט, וממילא אין הוכחות שהאח הגדול (ממנו) אהוד ידע על התשלום. לפיכך, אומרים עושי רצונו של אולמרט, פסק הדין של רוזן מחורר ו"לא יחזיק מים".
לעניין ההמחאות: אפילו סנגורו של אולמרט, רועי בלכר, הצטרף בשעת החקירה בניו יורק לעמדת התובעים ליאת בן־ארי ויהונתן (יוני) תדמור ואישר כי יוסי אולמרט קיבל מדכנר חצי מיליון שקלים. יותר מכך לא נחוץ.
אך האם ייתכן שלא עלו על עקבותיהם? בוודאי. מתווה תיאורטי אפשרי: דכנר העניק ליוסי המחאות פתוחות מטעם חברה זרה שאינה בבעלותו. אולי, למשל, חבר שלו או שותף בכוח במיזם הולילנד, ואז אין דרך ליירט את ההמחאות. רק שההודאה של יוסי זועקת - "כן".
ואהוד לא ידע על התשלום? אין אדם המכיר אותו, שיאמין בכך. הוא כה ריכוזי ומעורב ועוסק בכל עניין גדול כקטן - שאין לכך כל סיכוי. אך יותר מכך: אם ייטה העליון להפוך את פסק הדין המרשיע, תבקש הפרקליטות להעיד את שולה זקן בפרשת הולילנד. היא תישאל אם כאשר דכנר יצא מחדרו של אולמרט, סיפר לה כי הוא מבקש כסף בעבור אחיו; ואם היא - שולה - הגיבה כי מוטב שידאג לעצמו לפני שהוא מסייע לממן את אחיו יוסי המסוכסך עם עצמו ועם הסביבה.
סנגורים היזהרו בדבריכם, כלשון חכמים, שמא זקן תספר זאת, ועוד. עיסקת הטיעון שלה היא פוליסת הביטוח לפסק הדין של רוזן בעת הדיון בעליון. היא ממש חומת מגן.
_)_)_)_)2.jpg)
סנגורו של אולמרט רועי בלכר // צילום: גדעון מרקוביץ'
רוני יופיטר
זעם קדוש וצדקני פיעם בליבו של רוני בר־און בשומעו כי השופט הזכיר את המילה "בגידה" בהקשר למעשיו של אולמרט. איך הוא העז? אבוי, וכל העם רואים את הקולות בטלוויזיה.
ראוי שיירגע. לא כל בגידה היא במולדת. רוזן בוודאי לא כיוון לכך. גם לא לבגידה בין בני זוג. הוא הציג את הפרת האמונים של נוטל השוחד כבגידה כלפי הציבור. במהותה היא אכן כזאת. בפועל יכול היה השופט לבחור מילה רכה מזו. למשל, מעילה באמון במקום בגידה.
אך הזעם של בר־און נוכח המילה "בוגד" אגב התעלמות מהמשפט במלואו מזכיר אמרה רומית נודעת, שהוטחה בראש האלים ובפטרונה של המדינה: "אתה כועס יופיטר, סימן שאינך צודק".
מבחן וענונו
הוא הדין גם בחומרת העונש. איש לא צייץ ולא נזעק כאשר דוד רוזן שלח לשש שנות מאסר את עובד רשות המסים דוד וענונו שנטל שוחד בשיעור של 300 אלף שקלים; שנה לכל 50 אלף שקלים.
במהלך הדיון תידרך את הסנגורים, שלא יציגו לו פסקי דין ועונשים של שופטים רכי לב (ואולי גם קלי דעת) שנהגו בעברייני הצווארון הלבן ביד רכה. למעשה, היפנה אותם לעונש שהשית על וענונו. אך הסנגורים העדיפו לעצום עין ולאטום אוזן, ולאחר מכן נשמע קול קורא מתוך הספין כי שש שנים הן יותר מדי בעבור ראש ממשלה.
זו טענה המעידה על הידרדרות מוסרית. מיכאל צור היה בכיר במשק ומקורב לראשי השלטון. בשנים שבהן כיהן מאיר שמגר כיועץ משפטי ובנימין זיגל כראש אגף החקירות במשטרה, הוא הועמד לדין על עבירות הקשורות בטוהר המידות. בית המשפט כלא אותו ל־15 שנים. שום עיתונאי לא סבר כי העונש היה כבד מדי. נתמעטו הדורות.
מנגד טענו פרקליטיו כי אולמרט שילם מחיר כבד בביקורת אשר הוטחה בו בתקשורת. היכן? הרי רובה התייצב לצידו, לא נגדו. אפילו עתה יש בהם שגויסו לטפח את האשליה כי העליון יהפוך את פסק הדין של רוזן. אלא מה?
אם הוא מבקש פיצוי בפסקי הדין על מה שנכתב ונאמר עליו - חובתו לבקש סליחה ומחילה מכל מי שהוציא את דיבתם תוך כדי מילוי תפקידם החוקי, והרשימה ארוכה: מיכה לינדנשטראוס ויעקב בורובסקי במשרד מבקר המדינה; מנחם (מני) מזוז ומשה לדור בפרקליטות; ירון זליכה באוצר; אליעד שרגא בתנועה לאיכות השלטון; אורי מסר ושולה זקן, שותפים לדבר עבירה; אריה אבנרי באומ"ץ. דמם היה הפקר.
_)_)_)_)1.jpg)
שולה זקן // צילום: גדעון מרקוביץ'
החברים מצופפים שורות
אהוד אולמרט מעורב בכל עניין המגיע לפתחו. עוצמתו בניהול מורכבת מההנחיות - "עשה לי... מנה לי... פטר לי". הרי אפילו הקטע שבו הורשע במשפט התמוה במחוזי בירושלים מעיד על כך. לפיכך, אפילו תמים ועיוור וחירש לא יאמין כי נסתר ממנו שדכנר העניק סכום עתק לאחיו יוסי. גם הכסף ממשה טלנסקי - שעליו אין מליצי חוסר היושר של אולמרט מרבים לדבר - מעיד על כך. הוא לקח שוחד. פושע, כפי שכינהו כראוי רוזן.
על רקע זה מתעוררות שתי תמיהות. האחת נוגעת לאלפיון העליון. השבוע נקלעתי לפגישה שנתית, שבה היו רבים מהטייקונים המטלטלים את המשק הלאומי ולעיתים מהתלים בו ועושים בו כברצונם.
הם אינם נזעקים מהשוחד. הם מגינים עליו ולא מגנים. לעתים אני שואל את עצמי - אבל לא אותם - האם זה משום שחוו אירועים דומים? שהיו ליד עסקאות אסורות כאלה? השתתפו? ראו? נוכחו כיצד רישיונות ויתרונות והעדפות שחורות על חשבון הציבור ועל חשבון יזמים אחרים ניתנות למי שמקורב לאולמרטים?
גם התמיהה על חבריו. חלקם החליטו ללוותו לכל אורכה של דרך הייסורים. יש לזה גם צד יפה. לא כל אחד צריך לצטט מיוון העתיקה - "אני אוהב את אריסטו אבל את האמת יותר". ראוי שאנשים יהיו לידו בשעות הקשות ויאמרו בכלי התקשורת כי אינם יכולים לדמיין אותו נכנס לכלא (ומשה קצב? ואברהם הירשזון?) זה בסדר, אבל מה הם אומרים בינם לבין עצמם?
יצחק לבני התבטא שלשום בתוכניתם של גלית גוטמן ויואב לימור בערוץ 2 כי לא מדברים עימו על המשפט. גם זה יפה. במפגש חברים אין צורך לקרב לכווייה ולפצע הפתוח. אבל לבני הספקן והאינטלקטואל הרי יודע כי "אדם בתוך עצמו הוא גר", ומה הוא אומר לעצמו על אולמרט? שעשה את המיוחס לו ונטל את השוחד, או לא?
הברירות הקשות
ארוכה הדרך לאובדן החירות. אולמרט ממתין לערעורו על פסק הדין בפרשת הולילנד. אם ייטו השופטים לצידו - יחזור העניין לשופט רוזן כדי להעיד את שולה זקן בפניו. אחר כך שוב לעליון.
במקביל ממתין לו ערעור של התביעה על זיכויו בפרשיות ראשונטורס ומעטפותיו של משה טלנסקי. אם השופטים יקבלו את הערעור וירשיעו אותו - רע ומר; אם ייטו לא להרשיעו - יחזירו את התיק למחוזי. הפעם זקן תעיד. גם יומניה האלקטרוניים ייחשפו. אוי.
מעל אלה מרחפת חקירת שיבוש הליכי המשפט שעולה מההקלטות של זקן ומעדותה. אוי.
במקום להילחם בטחנות הרוח - שמישהו יציע כבר לאולמרט לכרוך הכל בחבילה אחת ולהיענש פעם אחת כראוי, ולהצהיר לאחר מכן כי הוא חף מפשע, ולחזור בעוד שלוש או ארבע שנים לחיים לאחר ששילם חובו לחברה. יוסף (טומי) לפיד כה חסר עתה לצידו.
מאוחר מדי
רעיון הנפל של בנימין נתניהו לדחות את הבחירות לנשיאות המדינה נפל, וטוב שכך. הוא לא עלה בקנה אחד עם תקינותה של הדמוקרטיה. ייתכן שיש סיבות לבטל את מוסד הנשיאות. אך בירור כה יסודי עורכים שנתיים לאחר בחירת הנשיא. אפשר גם שנתיים לפני בחירת הנשיא הבא.
דיון בסוגיה ב"זמן פציעות" ויוזמת החקיקה כ"הוראת שעה" לא היו במקום. מה גם שטרם נמחקו מהזיכרון הציבורי הדחיות המביכות בבחירת נגידת בנק ישראל ויושב ראש ועדת החוץ והביטחון.
"הוראת שעה" היא כלי חוקי הנחוץ לכל ממשלה דמוקרטית. מלחמת יום הכיפורים פרצה זמן קצר לפני הבחירות לכנסת, ובהוראת שעה נדחתה פתיחת הקלפיות בכמה שבועות. לכך נועדה "הוראת השעה", ולא כדי לחסום מועמד זה או אחר הנושא עיניו למשכן הנשיא.
לא מובן לי מדוע נתניהו משקיע מאמץ כה רב במניעת בחירתו של ראובן (רובי) ריבלין, אבל זו זכותו. אין גם מניעה שיפעל להכניס בעתיד תיקון בחוק כי העומד בראש הסיעה הגדולה יהיה ראש הממשלה. זה סביר למרות שלדעתי אין חשש שריבלין לא יטיל עליו להרכיב ממשלה ברגע שבו יסתמן כי הוא המועמד המוביל.
האוצר עושה דה־לגיטימציה לצה"ל. שר האוצר לפיד // צילום: קוקו
כאילו זה צבא זר
בוויכוח על קיצוץ תקציב הביטחון נשמע ציטוט המיוחס לאלוף (מיל') יעקב עמידרור: "הרוצה להוריד במשקל - יכרות לעצמו רגל". אחרי גל הקיצוצים שעבר השנה על צה"ל יש לשר הביטחון משה (בוגי) יעלון תחושה כי יאיר לפיד ואנשי האוצר מצפים ממנו לנהוג ככורת רגלי עצמו.
הם מודים כי ההתנהלות התקציבית של צה"ל חשופה בפניהם. לעומת זאת אינם מגלים מניין העודף התקציבי שבידם. מתברר כי ד"ר יובל שטייניץ ידע על מה הוא מדבר כאשר טען כי לא השאיר אחריו גירעון של 40 מיליארד כפי שטען לפיד.
האוצר מנהל מערכה חריפה נגד מערכת הביטחון כאילו צה"ל הוא צבא זר. הוא אינו מניח את "עקב אכילס" - הפנסיה המוקדמת - ומתעלם משתי עובדות: הגיל הממוצע עולה בהדרגה ויותר לובשי מדים עברו לפנסיה צוברת. לא שהמצב תקין, אבל ההתקדמות לעבר היעד מתמדת.
בתוך כך נמנע האוצר מתשלומים שהוא חייב על פי חוק (רשות לפינוי מוקשים). יש לו מנטרה ש"הכל כלול". אבל יעלון הציג בינואר 2014 לפני הקבינט את דיוקן האימונים של צה"ל והזהיר כי באפריל יחדל לעשות את המוטל עליו, שכן התוספות שהובטחו אינן מגיעות. ביטול האימון עכשיו אינו אפוא "ספין", גחמה. הוא מימוש של אזהרה קודרת מראש.
ה"ספין" מגיע מהאוצר. הוא עושה דה־לגיטימציה לצה"ל בכורכו אותו בפומבי עם הוועדים הגדולים והחרדים. למערכת הביטחון שטחי מחנות בעורף הישראלי ששוויים 80 מיליארד שקלים. יש תוכנית - "שהם" - למוכרם. למימוש נחוצה מפרעה בשיעור מיליארד. האוצר שמסתיר מה היקף יתרותיו - מסרב לממן. הגיעו דברים כדי אבסורד, שבנימין נתניהו נאלץ להציע למנכ"ל משרדו הראל לוקר להנפיק איגרות חוב למימון התוכנית.
קיצוץ תקציב הביטחון פופולרי אבל שגוי בשני היבטים: הוא יחזיר את צה"ל למה שהיה כאשר נשלח למלחמת לבנון השנייה, יותר משטרה מצבא; ובניהול נבון, משולב, הוא מנוע צמיחה לא רק ליכולת הלחימה של ישראל אלא גם לחינוך ולמדע ולטכנולוגיה ולמשק הלאומי.
עתה נאבק "בוגי" על תקציב שיהיה כ־55 מיליארד שקלים במקום כ־52. במקום להיאבק על המזער הנחוץ ראוי להתמודד על חידוש ימיה של הוועדה בראשות דוד ברודט, שקבעה מתווה לעשור הבא של צה"ל. ב־2015 נקבע התקציב הראוי על 60 מיליארדים, ואולי 62 לפי חישוב אחר. האוצר פוגע בביטחון עם הסיסמה '"הכל כלול"? על בוגי להצביע על מתווה ברודט ולומר: "לא פחות".
פתרון פשוט
נשגב מבינתי: אם הממשלה מעוניינת לסייע לזוגות צעירים (ולא לבנקים), מדוע אינה מעניקה להם קרקע חינם לבנות בכוחם הם? יושב ראש ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומיאנסקי הבטיח בתחילת השבוע כי השר אורי אריאל מכין תוכנית המכילה מרכיב כזה. לא מאמין, אבל אם זה יתבצע - שלוחה לו מחמאה מראש, מפרעה של שבח, הלוואי.
עוד נשגב מבינתי מדוע ההתנגדות לכוונתו של יאיר לפיד להעניק פטור מיוחד מתשלום מע"מ על דירות ליוצאי צבא ולאנשי השירות האזרחי. כל אחד טוען כי מדינה רשאית לצ'פר את חייליה. אם כן, מה הבעיה? שתעניק פטור ממס רק לחיילים כפי שהיא מוסמכת גם להעלות את שכרם בלי לפצות אחרים.
כל זה בתנאי, שהמדינה תאפשר לחרדים ולערבים המבקשים לשרת בצבא או בשירות האזרחי לעשות כן. כל כך פשוט.
על החשבון
באווירת העצבות שריחפה בבית המשפט בעת הקראת גזר הדין על נאשמי הולילנד נמצא מי שביקש להקל מעט בחיוך על המצוקה. "עד שיסתיים הערעור,", אמר, "שאהוד אולמרט יכלא את עצמו על החשבון אצל 'האח הגדול'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו