"ידיעות אחרונות" מציג כבר במשך שנים: אהוד אולמרט, יקיר המערכת

גיליון "ידיעות אחרונות" מ- 11.06.2010 // גיליון "ידיעות אחרונות" מ- 11.06.2010

במהלך חודש ינואר 2003, במסגרת ראיון בתוכנית "בין הכותרות" של הערוץ הראשון סביב פרשת "האי היווני", השמיע אהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים באותה עת ויו"ר מטה הבחירות של הליכוד, משפט מסקרן: "שנינו מסכימים שהעיתון הזה הוא בלתי אמין... אנחנו מדברים על 'ידיעות'".

לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

מתברר שלא תמיד היה אולמרט המאותרג הראשי של "ידיעות". אבל מרגע שהפך לכזה, היו שם שנים ארוכות שבהן הוא היה יקיר המערכת.

כך, למשל, ב־08.02.2012 התוודה בפני אתר "העין השביעית" בכיר כתבי "ידיעות", נחום ברנע: "אני מניח שיש יחס מסוים של נוני מוזס לאהוד אולמרט. נכון ש'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר, זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו..."

אלא שה"קו" הפך לאוטוסטרדה רחבה: כל מעידה, כישלון או שחיתות הוצנעו (במקרה הטוב) או הועלמו (במקרה הרע). כל שביב הצלחה או ניחוח של זיכוי - הובלטו. כל מה שבאמצע פומפם בעזרת פרשנויות "אובייקטיביות" של כתבים בכירים. שלל הדוגמאות מעציב למדי. נזכיר רק קומץ מכתבות הענק שבהן פונק מי שסומן ב"ידיעות" כראש הממשלה המועדף עליהם למשך שנים רבות, ולא משנה אם תהיה "הפסקה קטנה" בדרך:

ב־25.01.2008 פירסם ברנע מאמר בשם "הימים האחרונים", שסקר את הסיבות למלחמת לבנון, וזאת ימים ספורים לפני פרסום דו"ח וינוגרד שחקר את הנושא. מה שהיה אמור להיות תחקיר, נראה בסופו כנאום הגנה על אולמרט: "דיין הרי נכשל במלחמת יום כיפור וחזר כשר חוץ בממשלת בגין, ואף הביא שלום עם מצרים. אולי כך יקרה עם אולמרט?... ודאי שהוא אחראי... האם האחריות שלו מחייבת התפטרות? לאחר שנה וחצי של תפקוד יותר מסביר כראש ממשלה? אני לא בטוח...".

"בטוח שינצח בבחירות"

שלושה חודשים לאחר מכן, ב־17.04.2008, פורסמה ב"ידיעות" כותרת ראשית המבשרת על כתבה שתתפרסם גם למחרת היום - בלעדית, כמובן. המראיינים: נחום ברנע ושמעון שיפר. אולמרט ממתיק סוד ומספר שהוא "בטוח שינצח בבחירות". כמה אירוני לגלות שהוא חולק את עמוד השער של מוסף החג עם חברו הטוב חיים רמון, אשר מספר, כמובן באופן "בלעדי", כמה הוא סובל בגלל הנשיקה ההיא וש"מערכת שלמה התגייסה מטעמים לא ענייניים כדי שלא אהיה שר משפטים" (נשמע מוכר?)

ב־29.09.2008 את שער מוסף החג עיטר ראיון פרישה ענק עם ברנע ושיפר ("הרגשתי שמחפשים אותי", טען אולמרט). ב־13.03.2009 הוקדשו במוסף לשבת שני עמודים לזיכרונות אולמרט מימיו ככתב "במחנה" ועד לראשות הממשלה. כשבועיים אחר כך, ב־30.03.2009, כתב עליו איתן הבר: "הוא היה ראש הממשלה הראשון בתולדות ישראל שהיה הכי 'אנחנו', כמונו, חלק מאיתנו".

"ניסו לסחוט אותי"

לא חלפו יומיים, וב־01.04.2009, במוסף "24 שעות", פורסמה כתבת ענק מחמיאה, שהופיעה גם בשער, הכוללת משפטים מפורסמים ובהם: "מיניתי את חיים רמון ורוני בר־און כי הם חברים שלי, וכדי שיידעו שאני לא שוכח חברים".

ב־4.9.2009 פרופ' דניאל פרידמן קבע במוסף לשבת כי "התביעה ננעלת על מטרה...". ב־13.4.2010, לצד הכותרת הראשית בדבר גילויים חדשים במשפט הולילנד, הופיעה ידיעה: "אולמרט: ניסו לסחוט אותי". ב־11.06.2010 שוב גונן פרופ' פרידמן: "נקווה שיגיע הקץ לשיטת ה'תחקור והאשם ככל יכולתך - משהו יידבק' שהונהגה לגבי אולמרט".

ב־27.01.2011 הכותרת הראשית ב"ידיעות": "היינו קרובים להסכם". קטעים מספרו של אולמרט בהוצאת... "ידיעות ספרים".

לאחר הכרעת בית המשפט בפרשות טלנסקי וראשונטורס הופיעה ב־11.07.2012 כותרת ראשית "הזיכוי". ברנע האשים את פרקליט המדינה דאז משה לדור והוסיף: "שלושה שופטים אמיצים אמרו את דברם" (מה קרה לשופט האמיץ הפעם?). יממה לאחר מכן, 12.7.2012, נכתב בטור "חרדים מאולמרט": "יהפוך אולמרט למועמד לראשות ממשלה כבר בבחירות הבאות". עוד יום עבר, וב־13.7.2012, בשער של המוסף לשבת, קודמה כתבת ענק: אולמרט "מרים ראש".

תפארתו של ברנע?

וכך הלאה והלאה. כתבות, ידיעות, פרשנויות, שכל מטרתן היא להשאיר את אולמרט בתודעה הציבורית באופן חיובי. כי הוא עוד ישוב. כראש ממשלה. עם זאת, כאשר החל לחלחל החשש שאולי בעצם לא, החל החיפוש אחר אופציות אחרות (עיין ערך אשכנזי, למשל).

אתמול, 13.05.2014, יום הקראת גזר הדין, חזר ברנע וחמל על אולמרט במאמר שכותרתו "אין סיבה לחגוג". "היחסים המקצועיים שלי איתו נמשכים לאורך עשרות שנים, מאז שהיה חבר כנסת צעיר", כתב ברנע, "הוא מעולם לא שיקר לי ומעולם לא הוליך אותי שולל - משהו שאני לא יכול לומר, לצערי, על כמה פוליטיקאים אחרים, שנחשבים לסמל היושר".

שום מילה על הרשעתו הקודמת של אולמרט במירמה ובהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. שום מילה טובה למשטרה ולפרקליטות, שלא חטפו רגליים קרות ומילאו את עבודתן הציבורית ללא מורא וללא משוא פנים. שום מילה על בית משפט אמיץ, שאמר באופן צלול שמי שמועל בשליחותו הציבורית - הוא בוגד. במקום זה נוזף המצפון של העיתון שפעם היתה לו מדינה במשרתי החוק ובשליחיו: "לכל הפרקליטים והשוטרים שפישלו בטיפול במשפחות הפשע וברוצחים ובטרור היהודי וחיפשו את כפרתם בפרשה הזאת, אני מציע לשמור את שמחתם לעצמם. על השמחה הזו לא תהיה תפארתם".

ותפארתו של ברנע?

* * *