"נשיקות לך וד"ש חמה לחברים, חנה"

"בלי שאכתוב לך על כך, אתה עצמך מבין כמה הייתי רוצה לראותך, לשוחח איתך או לפחות לכתוב מכתב מפורט. אני מקווה כי אתה מיטיב לדעת זאת". כך, באיפוק גדול, שאינו מצליח להסתיר את הגעגועים, כתבה ב־20 במאי 1944 חנה סנש לאחיה. לימים יתברר כי המכתב הקצר יהיה המסר האחרון שכתבה הצנחנית גיבורת היישוב שהתנדבה להילחם בנאצים - ולא שבה.

את המכתב, שחשפה הספרייה הלאומית לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואשר מפורסם כאן לראשונה, תרמה ב־1951 אמה של חנה, קתרינה סנש. הוא נשלח מיוגוסלביה, בזמן שבו היתה סנש עם הפרטיזנים. 

חנה כתבה אותו לאחיה גיורא והוא כתוב באנגלית, כנראה מטעמי ביטחון שדה שכן בעת ההיא לא ידעה סנש את מיקומה המדויק ורצתה להיות משוכנעת שהמכתב יגיע ליעדו ולא ייפסל למשלוח.

"ג'ורג' היקר!", כותבת חנה, "אני שולחת לך שוב מכתב קצר רק כדי שתדע שאני בסדר וזה הכל. אני מניחה שכל מכריי כועסים עלי משום שאיני כותבת אף פעם. אנא, נסה להסביר להם את המצב במידת האפשר. אם לא, הם יסלחו לי בעתיד".

"כעת איני יכולה לכתוב לאמא", היא ממשיכה, "ומכתביך צריכים למלא גם את חסרון מכתביי. לכן אני מרשה לך גם לזייף את החתימה שלי בתקווה כי לא תשתמש בה ל'התחייבויות כספיות גדולות'".

סנש מסיימת בנימה מתגעגעת: "את מכתביך קיבלתי באיחור רב, אבל הם מגיעים אלי בכל זאת במוקדם או במאוחר, ואני כה מאושרת לשמוע עליך הכל. אלפי נשיקות לך ודרישת שלום חמה לחברים, חנה".

סנש נולדה בבודפשט ב־1921 למשפחה יהודית משכילה. היא נעשתה ציונית נלהבת לנוכח התגברות האנטישמיות בהונגריה. ב־1939 עלתה לארץ ישראל והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימה את קיבוץ שדות ים. ב־1943 התנדבה לצבא הבריטי והצטרפה לקבוצת צנחנים, שהיתה אמורה לצנוח באירופה כחלק מהמאבק בגרמניה הנאצית. ב־15 במארס 1944 צנחו סנש וחבריה בקרואטיה, סמוך לגבול ההונגרי, ושם הצטרפו לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944 חצתה את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. סנש נשלחה לכלא בבודפשט, שבו נחקרה בעינויים. היא הועמדה לדין באשמת ריגול ובגידה בהונגריה מולדתה. לפני שהסתיים משפטה, הוצאה סנש להורג ב־7 בנובמבר 1944 והיא בת 23.

מסמלי היישוב הגדולים

המכתב של סנש הוא חלק מאוספי המכתבים בספרייה הלאומית של גדולי אנשי הרוח, הסופרים, האמנים וישראלים ויהודים נוספים שהשפיעו על התרבות בישראל. ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוספי ישראל בספרייה, אמר אתמול: "חשיבות המכתב בכך שסנש כתבה אותו כאשר היא כבר היתה בסכנה ועמדה לחצות את הגבול להונגריה. המכתב מראה על ההשלמה שלה עם המשימה, ובעיקר על האחריות שלה. המכתב גם משקף את הלך הרוח בקרב אנשי היישוב היהודי, שהתנדבו בהמוניהם לצבא הבריטי כדי להילחם בגרמנים מתוך דאגה לגורל יהדות אירופה וערבות הדדית בין היישוב לבין יהדות אירופה".

"לאור הגורל שלה, השירים שכתבה הפכו להיות מנכסי צאן הברזל של השירה העברית", הוסיף עמיאור, "בני נוער שרים את שיריה כבר כ־70 שנה. היא היתה אחד הסמלים הגדולים ביותר של היישוב, וכאשר קוראים את המכתב מבינים את האישיות שלה, מאיפה באו השירים ומדוע רבים לקחו אותה כמודל וכמוקד להזדהות. היא היתה מקור השראה ללוחמי הפלמ"ח ולכל היישוב בתקופת המאבק להקמת המדינה. המאבק שלה מחבר בין השואה לבין התקומה, בין המאבק בגרמנים למאבק להקמת המדינה".