ההרשעה - רצח: בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את עדן אוחיון, 20, ברצח גדי ויכמן. על אוחיון נגזר עונש כבד של מאסר עולם.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סנגוריו של אוחיון ניסו לטעון כי מדובר בעבירת הריגה, בית המשפט לא השתכנע והרשיע את הצעיר שדקר בעבירה החמורה.
רק ביקש שקט. גדי ויכמן ז"ל, עם בתו. רפרודוקציה: אלברטו דנקנברג
בני משפחתו של אוחיון קיללו את אלמנתו של ויכמן והתפרעו באולם. סנגוריו של הרוצח ביקשו לאחר גזר הדין שלא להשית עליו פיצוי כספי בנוסף לעונש המאסר.
האלמנה מיכל אמרה כשהיא מתייפחת בדמעות: "איך הם מתנהגים, אם הם יעשו לי או לילדים משהו?".
"אני מבוהלת מאוד ומפחדת, הם גרים לידינו, ליד בתי הספר והגנים של הילדים, אני נתקלת בהם כל יום, הם אנשים מסוכנים שאני חוששת מהם", אמרה מיכל והוסיפה: "עדן לא יצא סתם ככה, זה הבית שהוא גדל בו. הם מראים לכם בדיוק מי חינך אותו, זה החינוך שלו וזה מהבית. הרוצח של גדי יישב בכלא, אבל המשפחה שלו בחוץ ולפי איך שהם התנהגו פה אני באמת חוששת ומפחדת".
"עם זאת" אמרה, "אני שמחה ומרוצה מהתוצאה, שזה באמת הסתיים בהרשעה ברצח ולא במשהו אחר. הרוצח יירקב בכלא על זה שהוא רצח את גדי בלי לחשוב פעמיים. הוא הסתכל לי בעיניים כשראה אותי במרפסת ועשה את זה, זאת מפלצת".
"הכרעת הדין של השופטים בבית המשפט המחוזי, בהחלט תואמת את מה שקרה בשטח. כל הזמן אמרתי את זה, ואני מקבלת מאוד את ההכרעה ואת גזר הדין בעקבותיה, מאסר עולם לזה שרצח את גדי", אמרה ויכמן. "השופטים סיירו במקום, ראו את מה שאני ראיתי באותו לילה והפסיקה שלהם בהחלט מוצדקת".
ויכמן נכחה בכל שלב משלבי המשפט, בו נידונו בין היתר שאלות כמו מי תקף את מי תחילה, איך התפתחו האירועים שהובילו לדקירות הקטלניות, ואם אוחיון פעל מתוך הגנה עצמית.
בני הזוג ויכמן ניסו באותו ליל שבת להרדים את בתם בת השנתיים. אוחיון וכמה מחבריו, ישבו בגן ציבורי סמוך, שתו משקאות אלכוהוליים והקימו רעש בדיבוריהם הקולניים. מיכל ויכמן פנתה אליהם מספר פעמים וביקשה מהם להנמיך את קולם. בתגובה הם קיללו אותה והמשיכו במעשיהם. בני הזוג התקשרו למשטרה. ניידת סיור שהגיעה לאזור דיווחה כי אין שום דבר חריג בסביבה, כולל לא הקמת מטרד רעש.
בעקבות דיווח זה, שהתברר כשיקרי, הושעתה שוטרת סיור מתפקידה ומפכ"ל המשטרה רב ניצב יוחנן דנינו, אמר כי האחריות על מה שהתרחש אכן מוטלת על המשטרה: "הייתה תקלה משמעותית ביותר שבהחלט השפיעה על ביטחון הציבור", הוא אמר.
גדי ויכמן ירד אל הגן הציבורי כדי להתקרב אל החבורה בניסיון להביא להחלשת העוצמה של קולם. במקום התפתחה קטטה, במהלכה הוא נדקר בסכין שהוחזקה בידי עדן אוחיון (20), שהתגורר אז עם הוריו בדירה לא הרחק מהגן. אוחיון נמלט עם חבריו מהמקום, הגיע אל חברתו ודרש ממנה לומר שאם היא תחקר על מעשיו בשעות שקדמו לבואו, עליה לומר כי הוא שהה בביתה כל העת. אוחיון נעצר והואשם ברצח ובניסיון לשבש הליכי חקירה.
הכרעת הדין של השופטים התייחסה לעניין טענות בדבר נגיחה בפניו של אוחיון לכאורה מכיוונו של ויכמן. קביעתם היא שאין בהן כדי להשפיע על החלטתם, משום שהעדויות הצביעו בבירור על כך שאוחיון כבר החזיק בידו את הסכין במטרה לנעוץ אותה בגופו של ויכמן. "אינני סבורה שיש לתת לנגיחה זו, גם אם נאמץ את הגרסה לפיה אכן התקיימה, משקל כה רב, שכן, שוכנעתי שהנאשם התקרב בריצה אל המנוח כשכבר היה בכוונתו לדקור אותו", כתבה השופטת רוויטל יפה-כץ. "הנגיחה הקדימה אך בשנייה-שתיים את הדקירה, והיא לא הייתה הגורם ואף לא הטריגר לדקירה. בנקודה זו יש חשיבות רבה לתיאור של ויולטה באשר לריצתו של הנאשם אל המנוח. לפי עדותה, שכאמור – הייתה לגמרי אמינה עלי ומדויקת, וגם על פי תיאורה של מיכל, הנאשם עמד על הספסל בטרם ראה את המנוח, וברגע שהבחין בו – קפץ מהספסל והתקדם עם חבריו, במהירות, למפגש עמו". בכך סוכמו למעשה ההתרחשויות בשניות המשמעותיות. בהמשך ציינו השופטים: "אף עד לא ראה את הנאשם שולף את הסכין. ברור, כמובן, שהנאשם לא מצא באקראי את הסכין על הרצפה, כפי שטען, שכן ברור שהסכין לא 'עפה' ממקומה; ברור שהנאשם כלל לא נפל; וגם ברור, שהנאשם שלף את הסכין כדי לעשות בה שימוש, עובר למפגשו עם המנוח. לו השליפה של הסכין הייתה נעשית לאחר הנגיחה, או תוך כדי המפגש עם המנוח, העדים – שעיני כולם היו מכוונות אל המעורבים, היו רואים זאת. אלא, שכולם רק ראו את הדקירה. כך שהסכין כבר הייתה בידיו של הנאשם כשהיה בריצה לעבר המנוח, עת ידו הייתה צמודה לגופו".
הרכב שלושת השופטים רוויטל יפה-כץ, יורם צלקובניק ואריאל ואגו, הדגיש גם בתיאור המעשה את העובדה שאוחיון נשא עימו על גופו סכין מטבח, כפי שנהג לעשות תמיד. בבית המשפט ציינו השופטים כי המחלוקת העיקרית הייתה סביב השאלה אם מעשיו בוצעו בכוונה תחילה, מכאן שעבר עבירת רצח, או שמא בוצעה הדקירה כחלק מקטטה כפי שטענה ההגנה - מכאן שעבר עבירה של הריגה. השופטת רויטל יפה-כץ אמרה כי התמונה המצטיירת היא שונה מזו שהנאשם ניסה להציג. אחת העדויות שסייעו להכריע את הכף היה עדותה של אחת השכנות, שנמסרה זמן קצר לאחר האירוע. השופטים התייחסו לטענת ההגנה כי הנאשם קונטר טרם הדקירה. "לגבי הנגיחה, בהנחה שהייתה, לא אמורה הייתה להיות מפתיעה. הנגיחה כשלעצמה לא הייתה אמורה להביא לאובדן עשתונות ולא היה בכך להצדיק מעשה קיצוני כדקירה. הנאשם, במקום לסגת מהעימות פעל מתוך חימה וכעס. על כן החלטנו להרשיעו ברצח".
אוחיון נידון למאסר עולם ולתשלום פיצויים של 200 אלף שקלים למשפחתו של ויכמן: "הכאב הזה ילך איתי עוד הרבה זמן" אמרה מיכל ויכמן, "אני מקווה שביום מן הימים אוכל לחייך חיוך אמתי, לא כזה של פני פוקר".
בשל התפרעותם של בני משפחתו של אוחיון, הם נאלצו לעזוב את האולם טרם סיום הקראת גזר הדין, שנמסר בדלתיים סגורות.
גם לאחר מתן גזר הדין, אלי כהן, עורך דינו של אוחיון, המשיך לטעון כי אוחיון פעל מתוך הגנה עצמית, ולכן היה צריך להרשיעו בהריגה בלבד: "בית המשפט טעה טעות חמורה. מדובר בעובדות שאין עליהן מחלוקת - המנוח קפץ מעל חומה גדולה ונגח בפניו של אוחיון. בית המשפט לא ראה במקרה זה קינטור, וקבע כי אוחיון היה צריך לברוח מהמקום. אני לא מכיר הרשעה ברצח שאדם בא לתקוף אחר ולא ברח. בכוונתנו להגיש ערעור לעליון".
פרקליטות המחוז הדרומי מסרה, כי היא רואה בהחלטה מסר ברור למי שהאלימות הפכה להיות עבורו דרך חיים: "בסיכומיה עמדה הפרקליטות על כך כי הנאשם, שהסתובב עם סכין מטבח, הוא זה שיצא לעימות עם המנוח. עוד עמדה הפרקליטות על כך כי למרות שמדובר בדקירה אחת, יש להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח ולא להסתפק בעבירת ההריגה, כפי שביקשה ההגנה. בית המשפט דחה אחת אחת את כל טענות ההגנה, בין היתר גם בנוגע לטענת הגנה עצמית ולקנטור וקבע כי "אין להצדיק התלהטות יצרים וזעם כה רב וברור כי אין להכיר בנגיחה כגורמת לקנטור עד כדי אבדן עשתונות".
"לאור מקרי אלימות רבים בתקופה האחרונה והשימוש הבלתי נשלט בסכינים, בעיקר בקרב צעירים, יוצא מסר ברור גם של התביעה וגם של בית המשפט, שהתנהגות מסוג כזה לא תתקבל בסלחנות", כך נמסר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו