יש חוק, ומה עם גיוס?

האמת היא שהחרדים, כך עושה רושם, בעיקר מבולבלים. הם לא החליטו אם חוק הגיוס הוא "גזירת שמד" או דווקא מציע מתווה סביר שאפשר לחיות איתו. הם אינם יודעים לומר אם החוק משנה את המצב הקיים מקום המדינה - או מציע בעיקר שינוי קוסמטי כדי לרצות את שופטי בג"ץ. הם אפילו לא החליטו אם החוק מביא לסיום סופי של השותפות עם בנימין נתניהו והליכוד, או שהוא דווקא מותיר פתח לשיתוף פעולה עתידי.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לכאורה, חוק הגיוס, המבוסס על מתווה יעקב פרי שעבר שינויים בוועדת איילת שקד בכנסת, משנה מהותית את המצב הקיים. החוק קובע שורה של תמריצים וסנקציות שאמורים לעודד גיוס ולמנוע השתמטות.

הוא חוסך, למשל, את ההתלבטות הקבועה של ראשי הישיבות מה לעשות עם אותם תלמידים שלימוד התורה הוא לא בדיוק הצד החזק שלהם ושהולכים בטל מרבית שעות היום בישיבה ומחוצה לה. להשאיר אותם בישיבה - הם לא ממש רוצים, אולם הוצאתם ממנה תביא לאיבוד מענק המדינה עבורם.

החוק החדש קובע שאין יותר צורך להתלבט - הישיבה תמשיך לקבל מימון על כל תלמיד שיצא לצבא או לשירות אזרחי. מנגד, ישיבה שלא תעמוד ביעדי הגיוס שייקבעו לה - תספוג קנסות.

מתחילים בחישובים

יאיר לפיד יודע שעם שכנוע החרדים להתגייס בשיטת המענקים אי אפשר ללכת למכולת, גם לא לקלפי. הוא נבחר כדי לשנות את המציאות בתחום הזה ואין לו שום כוונה לאכזב.

לכן לפיד דרש עוד כאשר החוק נידון בממשלה, להכניס סנקציות פליליות נגד חרדים שישתמטו. לקראת ההצבעה בעניין בוועדת שקד בכנסת החריף לפיד את הטון ואיים שלא יהסס לפרוש מהממשלה אם לא יוטלו סנקציות פליליות.

גיוס חרדים, אם יהיה בכלל, יתרחש אי שם לקראת סוף 2017, כנראה לא בקדנציה של הממשלה הנוכחית. לפיד צריך היה לנפנף בהישג מיידי. כך הפכו הסנקציות הפליליות לדגל הראשי שהונף לראש התורן. חלון הראווה של החוק כולו הוא אותו סעיף הקובע שחרדים שלא יתגייסו ימצאו את עצמם בכלא 6 לתקופות מאסר ממושכות. 

החרדים אמנם מזדעקים לנוכח הגזירה שנחתה עליהם, ובראשם, בקולניות, ח"כ ישראל אייכלר, אבל כמה מראשי העסקנים של העדה החרדית לקחו דף ועט והחלו לחשב עד כמה באמת חוק הגיוס יגביר את גיוס החרדים, כפי שמבטיח היו"ר של יש עתיד. הממצאים מעניינים. הממשלה קבעה כי בשנת 2017, המועד שבו מתחילה החלת החוק אחרי תקופת ההסתגלות, יעמוד מספר המתגייסים החרדים על 5,200 איש; מהם 3,200 לצבא ועוד 2,000 נוספים לשירות אזרחי. 

כבר היום, עוד לפני החוק, מתגייסים מדי שנה כ־2,000 חרדים לצה"ל. החוק החדש קובע כי חרדי הוא מי שלמד בכיתה א' עד ח' במסגרת חינוך חרדית. כ־600 מהם עוזבים מדי שנה את החינוך החרדי וממשיכים במסגרות אחרות, וממילא מתגייסים לאחר מכן. כלומר 2,600 מתוך המכסה של 3,200 כבר משרתים.

החוק החדש יאלץ 600 חרדים נוספים, שלא היו מתגייסים בלעדיו, להתגייס לצבא. אם מביאים בחשבון את הגידול מדי שנה של מחזור באוכלוסייה החרדית, מספר החרדים שהחוק החדש יגייס - יהיה עוד פחות מכך. 

צריך להוסיף מרכיב נוסף למתמטיקה של הגיוס. אותם 600 חרדים נוספים שאמורים להתגייס בכל שנה הם לא בני 18. הם בטווח הגילאים 18 עד 26. מדובר ב"מאגר" של 50 אלף איש שמתוכם יתגייסו 600 בלבד. כשאלה המספרים, קשה לראות את השינוי הדרמטי שאנשי יש עתיד מנסים לשוות כעת לחוק.

אבל גם זה עוד לא הכל. נעבור לשירות האזרחי. החוק יכיר בכל מתנדבי זק"א, עזר מציון, איחוד הצלה, מד"א ויתר ארגוני החסד והחינוך החרדיים - כמשרתים בשירות אזרחי. המספר הנוכחי של

המתנדבים בארגונים אלה מתקרב ל־2,000 ואולי אף יותר. כלומר, המכסה שנקבעה בחוק החדש לשירות אזרחי לא תוסיף חרדים נוספים למעגל ההתנדבות, אלא רק תכיר במתנדבים הקיימים ממילא. 

ומה עם הסנקציות הפליליות, הקזוס בלי של יאיר לפיד? גם כאן לא בטוח שטמונה בשורה אמיתית. על פי החוק, הסנקציות יופעלו רק אם החרדים לא יעמדו ביעדי הגיוס שנקבעו להם לשנת 2017. אבל את יעדי הגיוס קובעת הממשלה. לא הכנסת. הממשלה. כלומר, אף שנקבע יעד של 5,200 מתגייסים, אפשר במחי החלטה אחת בישיבת הממשלה השבועית ביום ראשון, להוריד את היעד בכמה שרוצים.

בממשלה יש רוב לשרי הליכוד. יחד עם תמיכת הבית היהודי אפשר יהיה בקלות להוריד את יעדי הגיוס גם ל־4,000 ואף פחות מכך. בישיבת סיעת הליכוד לפני שבועיים אמר נתניהו שהוא לא רואה מצב שבמדינת ישראל לומדי תורה הולכים לכלא. והחוק אכן נותן לו את האפשרות לעשות זאת ואפילו ללא קושי רב.

מה עם גיוס החרדים?

ובכל זאת, אי אפשר לומר שהחרדים מתנגדים לחוק רק מהשפה אל החוץ. פחות בגלל החשש ממאסרים המוניים ויותר בגלל השיח שנוצר סביב החוק.

הרי מי שהכיר ראשון בחשיבות לימוד התורה היה בן־גוריון, הם אומרים, וזה לא בדיוק מישהו שחשוד כחבר סודי בחסידות ויז'ניץ. יאיר לפיד וחברי יש עתיד מדברים על שוויון בנטל, הם אומרים, אבל בפועל מדובר במילים מכובסות שמשמעותן האמיתית היא להכות בחרדים. 

יש משהו בטענה. ח"כ עפר שלח נשאל השבוע בראיון ברדיו מדוע הסכים לוותר על הארכת השירות ללומדי ישיבות ההסדר למרות שדיבר בעבר בנחרצות על הצורך להשוות את משך השירות שלהם לשירות הצבאי הכללי. יותר חשוב לנו לטפל בגיוס החרדים, השיב בלי להתבלבל.

החרדים מפרשים את דבריו כך: עיזבו שוויון, לא באנו לתקן את העולם. נבחרנו לדפוק את החרדים.

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, התחייב שלא יהיה שוויון בנטל בלי שהחוק יושת גם על ערבים אזרחי ישראל. אבל נראה שהצהרות אלה כבר לא מחייבות את ליברמן החדש.

בשבועות האחרונים עושה ליברמן הכל כדי להציג תדמית מתונה ושקולה. הוא תוקף את בנט משמאל. מרעיף מילים חמות על ג'ון קרי ותוהה למה בעצם לא לתת צ'אנס לשלום. הוא אפילו מוכן לפנות את ביתו בנוקדים עבור שלום.

הכרזות בומבסטיות של ליברמן מהעבר, כמו הפצצת סכר אסואן, השתלטות מחודשת על עזה ודרישה לסלק את אבו מאזן מהמוקטעה - לא מתאימות יותר לתדמית החדשה. גם לא דרישה לשוויון בנטל כלפי ערבים, מה שהיה בממשלה הקודמת דרישה אולטימטיבית ובלתי מתפשרת. חוק הגיוס מגיע לשלביו הסופיים וליברמן נדם. החרדים יתגייסו בהמוניהם, הערבים ימשיכו בחאפלות. 

מי שמפר את השקט בעניין הוא סגן שר הביטחון, דני דנון. במכתב ששיגר לחברי ועדת שקד תובע דנון להכליל בחוק הגיוס גם את הציבור הערבי כמובטח.

"אם הוועדה לא תכיל את החוק על כולם, כולל המיעוטים בישראל", כתב דנון, "היא תחטא לתפקידה, תפגע בערך השוויון ותבייש את שמה - כוועדה לשוויון בנטל. כי על כולם לתרום, מי בשירות צבאי ומי בשירות אזרחי. אני קורא לכם לתקן את המעוות טרם סיום עבודת הוועדה".

ההחלטה שהחוק החדש יכיל סנקציות פליליות היתה צפויה. מהצד האחד היה יאיר לפיד שאיים בפרישה. מהצד השני עמד נפתלי בנט כעלה נידף ברוח. הוא אמנם התחייב בפני הח"כים החרדים שיתנגד בכל הכוח לסנקציות הפליליות. הוא אף רתם אותם לתמיכה בהשארת השירות של ישיבות ההסדר על כנו.

בנט לא עשה זאת רק מאהבת החרדים, וגם לא בניסיון למזער את הנזק שגרם להם במו ידיו כאשר מנע עם לפיד את כניסתם לממשלה - אלא משום שרבני מפלגתו נשפו בעורפו ואילצו אותו למעשה לצאת חוצץ נגד כל ניסיון לפגוע בעולם התורה. לרבנים הצטרפו גם ח"כים רבים משורות הבית היהודי, ובהם אורי אריאל, יוני שטבון, מוטי יוגב, ואחרים. 

אבל משענת הקנה הרצוץ שהעניק בנט לחרדים ולרבני מפלגתו נשברה עוד יותר מהר ממה שהוערך. בניסיון נואש לתקן את המצב, ניסו בבית היהודי השבוע להטיל את האשמה על נתניהו. ראש הממשלה, שכמעט לא עסק בחוק, הואשם כמי שמנסה לטרפד את קידומו ולעכב את ההצבעות.

אחרי שלשכת ראש הממשלה הוציאה הכחשה גורפת ונתניהו עצמו אף הורה לצדדים להמשיך לקדם באופן מיידי את ההצבעות בוועדת שקד, אמרו בבית היהודי שנתניהו הכריע להטיל סנקציות פליליות. כאילו עשרות הפגישות שקיימו לפיד ובנט, עפר שלח ואיילת שקד סביב הסוגיה - מעולם לא התקיימו. כאילו לא היתה זו סיעת הבית היהודי בכבודה ובעצמה שנכנעה לכל הדרישות של לפיד.

הקרב על בית הנשיא

בקרב על הנשיאות רב הנסתר עדיין על הגלוי. עדיין לא ידוע למשל מי מהמועמדים יגיע לקו הגמר, האם לראש הממשלה יהיה מועמד משלו וכיצד יגייסו דליה איציק, דן שכטמן ודליה דורנר את עשר החתימות הדרושות להם להתמודדות.

ובכל זאת, דומה שכמה דברים כבר ידועים: בנימין (פואד) בן־אליעזר הוא מועמד מפלגת העבודה, עוזי לנדאו ישיג בתוך דקות 11 חתימות אם יחליט להתמודד, ונתניהו לא ממש רוצה לראות את רובי ריבלין וסילבן שלום במשכן נשיאי ישראל.

בסביבת נתניהו רואים את מאמצי הפיוס של חיים כץ בין ראש הממשלה לח"כ ריבלין כחסרי סיכוי לחלוטין. החידוש של השבוע הוא מה שמסתמן כהתנגדות גם למועמדותו של שלום.

בתקופה האחרונה מנסה סילבן שלום להתקרב לראש הממשלה, אולם לפי שעה, מאמציו לא נושאים פרי. כדי למנוע מהשניים לכהן בתפקיד הרם שקלו בסביבתו של נתניהו לחוקק חוק שיעביר את הבחירה לעם ואפילו לבטל לחלוטין את תפקיד הנשיא. 

אבל לא בטוח שבסופו של דבר תהיה לו ברירה. מול מועמד מפלגת העבודה והמועמדים העצמאיים, ייאלץ ככל הנראה ראש הממשלה להביע תמיכה באחד ממועמדי הליכוד ביתנו. לפחות עד שיימצא הפתרון היצירתי הבא. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו