היכונו למכת נוסטלגיה: מר טי, אלף, בנדנות, מחשבי מקינטוש וקלטות טייפ. אם זה מריח ממלחמת הכוכבים, עונד עגילי פלסטיק זרחניים ועושה אירובי, סימן שהאייטיז חזרו. "הגולדברגים" היא חיקוי נאמן מדי ל"שנות הקסם", המתרחשת אף היא בפרבר אמריקני שקט. החידוש: לוח השנה מראה שאנחנו באמצע שנות ה־80. משפחת גולדברג היא החלום האמריקני, גירסת 1983: אב שמרן, אם עקרת בית, ילדה מתבגרת, ילד סנדביץ' מכור למחשב ובן זקונים המבלה זמן רב מדי עם סבו ועם מצלמת ווידאו מגושמת. הסידרה הקומית מובאת דרך עיניו וקולו של אדם, תלמיד כיתה ו', המתעד את התבגרותו באמצעות המצלמה. המשפחה הנשקפת מהסרטים הביתיים היא ישות צעקנית אך מתפקדת, שחיה חיים נטולי דרמות גדולות. בהיעדרן, דרמות אנושיות קטנות יספיקו. גם "שנות הקסם" טיפלה בחיי היום־יום של משפחה נורמטיבית, ואולם מ"הגולדברגים" נעדר אותו חן מתוק שעטף את הסידרה הקסומה ההיא. הילד גדל, הפלא הלך.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בבסיסה מושתתת הקומדיה על רעיון מצוין. אין כמו שחזור של האייטיז כדי להוכיח לנו באיזה עולם מטורף וכאוטי אנו חיים היום. "חבריך גרו ברחוב שלך, משפחתך היתה האנשים שאכלו איתך ארוחת ערב", מזכיר גולדברג ג'וניור איך זה היה לגדול בעידן נטול אייפונים, רשתות חברתיות ובלוגרים. כשמקורות ההשוואה היחידים שלך הם הילדים שגרים בשכונה ומושא חלומותיך הוא מלצרית חמודה מהדיינר השכונתי, העולם הישן נראה קל לתפעול. הכמיהה לפשטות היא המוטיב המרכזי בסידרה, המעלה קונפליקטים אוניברסליים שלעד יהיו בתוקף, אך הטיפול בהם שטחי, נטול השראה ובעיקר לא מספיק מצחיק.
אם זיכרוני הקשיש לא מטעה אותי, באייטיז היו רגעים מבדחים ומגניבים. ב"הגולדברגים" לא נשאר להם זכר. ההתמקדות בשחזור אותנטי - התחבורה, הריהוט, האופנה הבלתי נתפסת (מעילי עור עמוסי ניטים ופרנזים, ז'קטים עם כתפיות ואיפור זרחני ומקושקש. ילידות הסבנטיז: לכו לעלעל באלבומים שלכן ותיזכרו בטראומה) - תופסת את תשומת הלב, והתוכן הופך למשני. הדמויות סטריאוטיפיות עד גיחוך - האם שתלטנית, האב מנוכר, הבת מפונקת, הבן לוזר, הסב שוטה - אך כולם טובי לב ומלאי כוונות טהורות. שיבושים בלתי צפויים גוררים שרשראות של טעויות, שסופן להיפתר בחיבוק מלא רוך. גל סדרות המתרחשות בשנות ה־80 בעיצומו ("יומני קארי ברדשואו"), והגימיק היחיד המייחד את "הגולדברגים" הוא כיתובי סבטקסט המגיחים מעת לעת. אפקט חביב אבל לא סוחף. תכל'ס, כנראה עדיף היה להיוולד בניינטיז. סמיילי עצוב.
* * *
אקס פקטור
לרקוד על הקצה, HOT VOD, חינם
"אני מאוד שאפתן לואי. גם אתה צריך להיות", מטיף סטנלי פישר, איש חברה, עיתונאי ויזם, לחברו החדש. הפגישה בין פישר - גלגול ישן/חדש של סיימון קאוול - לבין המוסיקאי השחור בעל הכישרון הענק, עומדת במרכזה של מיני סידרה תקופתית המתרחשת באנגליה של שנות ה־30. האריסטוקרטיה מגלה את הג'אז, המהגרים מגלים את אנגליה, הביורוקרטים מגלים את הבעייתיות בגלי ההגירה, פישר מגלה כי עבודה עם מוסיקאים היא כאב ראש מתמשך, ולואי מגלה את עובדות החיים. מבחינה ויזואלית "לרקוד" היא מיני סידרה מרשימה. העיצוב והסגנון מופתיים. משחק מעולה ופסקול אדיר עושים חשק לצלול לתוך תקליט של להקת לואי לסטר. איפה קאוול שיקים אותה לתחייה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו