ההוצאה המחודשת, לראשונה בדיסק, של האלבום הראשון של נושאי המגבעת 25 שנים אחרי הוצאתו בקסטה, מעוררת געגועים ומחשבות על ימי התום של סוף שנות השמונים. געגועים לצעירים שהם היו, שלא מתחשבים באופנות או בשיקולים מסחריים, חוצפנים ופרובוקטיביים, עושים רק מה שבא להם.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
געגוע גם לצעירים שאנחנו, בצד של התקשורת, היינו אז, מחפשים את המיוחד והשונה, רוצים למצוא את הדבר שלנו, גם אם הוא לא בדיוק מושלם. געגועים לאווירה המאוד יצירתית וחסרת הגבולות של אותם ימים, רגע לפני שנות התשעים שבהן האלטרנטיב והמיינסטרים נפגשו לרגע, ואפילו געגוע לפורמט: הקסטה (ולא, לא "קלטת"), שבאחרונה ציינו 50 שנה להיוולדה.
הקסטה היתה פורמט מהפכני ששינה לגמרי את המוסיקה והפך אותה לניידת ולנגישה, אפילו הסאונד הלא־מי־יודע־מה שלה מחזיק מעמד, בסופו של דבר, הרבה יותר טוב מהקומפקט דיסק. כי ככה זה... הגעגוע מתקן את הזיכרון. ועכשיו, 25 שנים אחרי, נושאי המגבעת הם כבר לא כל הדברים המעצבנים שהיו חלק מהם באותם ימים, השחצנות, הירידה על אמנים אחרים, הבוסריות של חלק מהשירים שלהם... כל אלה נשכחו והיום הם רק צעירים הרפתקנים ונפלאים. וכך, אני אוהב את האלבום הראשון שלהם היום הרבה יותר משאהבתי אותו בזמן אמת.
הגיל כן משנה. מאוד משנה. כי בזמן אמת, ב־1988, כשחברי הלהקה היו בני 17-18 אני הייתי כבר קשיש בן 34, והתייחסתי אליהם כמו אל להקה צעירה. עבור בני דורם זו היתה הצהרת עצמאות שהשפיעה ממש על חייהם: דנה קסלר, למשל, שהפכה מאז לעיתונאית רוק ולמוסיקאית כתבה על הימים ההם: "הקסטה... ובעיקר ההופעות ההן, הפכו את נושאי המגבעת ללהקת האינדי הישראלית החשובה והגדולה בהיסטוריה". היא לא היחידה שהרגישה כך.
סיפור נושאי המגבעת התחיל בסוף 1984, כששני חברים מבית הספר התיכון לאמנויות בירושלים, הזמר והגיטריסט אהד פישוף (יליד 1971) והמתופף אלון כהן (יליד 1970), החלו לנגן יחד שירים מקוריים וגם הקליטו קסטה שלא יצאה לאור. עם ישי אדר (בקלידים, בס ושירה) הם הופיעו כ"מחתרת האוונגרד" וב־1986 עם הגיטריסט תמיר אלברט הם הפכו לנושאי המגבעת. המפיק־אמרגן התל־אביבי מוטי שהרבני החל לנהל אותם והשיג להם הופעות בעיקר במועדון אמדאוס הירושלמי וגם כמה מעטות בתל אביב. המופע שלהם, "Live In בית שמש" היה חריג במוסיקה הישראלית, ולא תמיד התקבל יפה. באמצע 1987, למשל, בוטלה הופעה של הלהקה במועדון "דאון טאון" בתל אביב בטענה שחבריה צעירים מדי.
ב־1988 דחף שהרבני את הלהקה לשלב הבא: הקלטת אלבום. המצב הכלכלי שלהם השתלב באידיאולוגיה אמנותית של "דלות החומר", ומאחר שלא היה להם כסף להוצאת תקליט או דיסק, הסתפקה החבורה בהוצאת קסטה. הם הקליטו באולפן ביתי של המוסיקאי, המפיק והטכנאי חזי דוידיאן שהיה בעל ניסיון מלהקתו, "מע"צ".
הקסטה כללה כמה משיריה החזקים ביותר של הלהקה. חבורה ירושלמית צעירה ומשועממת, שכועסת (בצדק) על כל העולם ומנגנת גירסה פרועה של שירים בעברית שנשמעים לא מכאן, מין פנק־ניו ווייב בהשפעת FALL ו־Talking Heads. "Live In בית שמש", הקסטה, יצאה בהוצאת האוזן השלישית, נמכרה במספר מפתיע של 1,000 עותקים ומשכה קהל רב יחסית להופעות. מועדון "פרגוד" בירושלים היה הבית של הלהקה, שהפכה לגאוות חובבי המוסיקה האלטרנטיבית בירושלים. בשבועון "כל העיר" כתב עליה יורם בר ז"ל כמעט כל שבוע.
ב־1989 עזב ישי אדר את הלהקה כדי להתגייס וללהקה הצטרף נגן הבס אדם הורוביץ. בהמשך השנה פרש אלברט ובמקומו הצטרפו הגיטריסט רם אוריון וגם הקלידנית וזמרת קולות הרקע איריס פרלמוטר (אחות של ענבל), שהופיעה מעט ופרשה עם חזרתו של אלברט ללהקה. הלהקה הופיעה לא מעט, הקליטה עוד שירים וחבריה עסקו גם בכתיבה על מוסיקה ובהפקות של אמנים אחרים. אהד פישוף, באותה התקופה, הקליט גם עם רם אוריון ואסף גברון תחת השם "הפה והטלפיים", וההרכב הזה מוציא מאז אלבום חדש כל שש שנים, האחרון שבהם יצא ביום האחרון של 2013.
ב־1990 הוחתמה נושאי המגבעת בחברת התקליטים הד ארצי, בתמיכתו המפתיעה של שלמה ארצי. אל פישוף, כהן, אלברט, הורוביץ ואוריון צורף איש משינה שלומי ברכה כמפיק מוסיקלי, וב־1991 יצא האלבום השני (הראשון בדיסק) "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" (סולנית להקת "אבבא" שחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה), ובו בין השאר "מתנה לחג", גירסה חדשה ל"Live In בית שמש", "אני טקסט פוליטי", "הבא בתור הוא סוס", "נגד כיוון הזיפים" ועוד. האלבום זכה להצלחה יחסית, אך חברי הלהקה לא אהבו את "ההתמסחרות" שנכפתה עליהם עם המעבר לחברת תקליטים גדולה, וזמן קצר אחרי הוצאת התקליט הם הודיעו על התפרקותה. ב־1992 הגיע הסוף: ללא פישוף הם ניגנו בהופעות של צביקה פיק (וגם הקליטו איתו שירים חדשים) ואילו פישוף, אדר ואוריון קיימו הופעות פרידה בשם "הבא בתור הוא כלום".
ב־1996 הוציא מוטי שהרבני בחברת תקליטים עצמאית שהקים אלבום ושמו "נושאי המגבעת", ובו לקט מהחומרים שיצאו קודם לכן רק בקסטות ובמופע הפרידה של הלהקה.
כל חברי הלהקה המשיכו בפעילותם האמנותית, בעיקר בתחום המוסיקה (חוץ מפישוף, שעשה דרך מעניינת גם במחול), לעיתים במפגשים שונים ביניהם, אך אף פעם לא עם ארבעת החברים שהיו בקסטה המקורית. זה קרה להם לראשונה בשנה שעברה, בצילום פרק בסידרה "האלבומים" שסקר את הדרך לקסטה המיתולוגית. עכשיו, לראשונה, אפשר לשמוע את האלבום גם באמצעים הדיגיטליים של ימינו. היה שווה לחכות.
yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו