הו אילניה: פינת תיירות סודית ומפתיעה

רקפות, נרקיסים וכרכומים פרושים כמרבדים מסביבנו. גם שקדיות יש כאן בשפע - אך פריחתן המבשרת את בוא החג מתעכבת עדיין בשל השנה המעוברת. הנוף מדהים במרחביו ובצבעיו ואנו מטיילים בשבילים בין עצי אלון וברוש בני מאות שנים. השמש החורפית שנחבאת בין עננים יוצאת ללטף אותנו מדי פעם, מאפשרת לפשוט מעיל כשאנו עוצרים לשתות תה מהביל מצמחי הזוטא הלבנה שמסביב. אנחנו ביער בית קשת הסמוך למושב החקלאי 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אילנִיה (סג'רה), שניים וחצי ק"מ מדרום לצומת גולני, ואף שהמושב הוותיק הזה מתגלה כקסם של מקום, מתברר שרובנו רק חולפים על פניו במשך שנים בדרכנו לגליל העליון, בלי לעצור. 

"כל מי שמגיע לכאן במקרה, נדהם מהיופי ומכך שלא שמע על היישוב", אומרים התושבים באילניה ואני מודה שגם אני הגעתי לכאן כחלק ממשחק מילים ילדותי שחלף במוחי, בבחינת "חג האילנות - מעניין לבדוק מה קורה באילניה". זכרתי שקוראים לה גם סג'רה על שם הכפר הערבי הסמוך שנחרב במלחמת העצמאות (סג'ר בערבית הוא אילן), וזכרתי אותה כערך בבגרות בהיסטוריה, בפרק על ההתיישבות בתקופת העלייה השנייה, ובנושא הקרבות הקשים שניטשו בה במלחמת העצמאות. לא שיערתי שמדובר בסוג של יהלום תיירותי לא מלוטש עם תושבים שמרביתם חקלאים שורשיים, שמצליח לשמור על האווירה האותנטית של המושבים של פעם, ועם זאת להציע למבקרים בו אפשרויות בילוי נעימות וטעימות. 

טיול שטח ברכב מיול, עצירות מהנות. צילום: גיל אליהו/ג'יני

לטימיול יצאנו 

בביקור אצל אסתר שמואלי, שמקיימת סיורים היסטוריים במושבה, אני מגלה שגם בן־גוריון, ששהה באילניה בשנים 1907-1909 ועבד בה בחקלאות עוד לפני שהפך למנהיג - נכבש לחלוטין בקסמיה: "מעשרה קבים יופי הררי שירדו על ארץ ישראל נטלה סג'רה תשעה קבים", הוא כותב בספר זיכרונותיו, ומוסיף: "סג'רה היתה בשבילי חוויה עמוקה בחיי". אנחנו עומדות ליד ביתו של האיכר אברהם רוגצ'בסקי שאצלו עבד בן־גוריון בחלק מהזמן, ואני מדמיינת אותו, אז עולה חדש, עובד את האדמה ורוקם את חזונו וחלומותיו. 

חובבי ההיסטוריה יתעניינו לשמוע כי שמואלי היא דור רביעי באילניה, והיא הנינה של אליהו ומרים פרוטופופוב, ממשפחות ה"סובוטניקים" שהגיעו ב־1903 לסג'רה. הסובוטניקים היו נוצרים עובדי אדמה, שחיו ברוסיה בתקופת הצאר, התקרבו ליהדות והקפידו על שמירת השבת (סובוטה ברוסית). כאשר נרכשו אדמותיה של סג'רה בידי הברון הירש והוקמה אילניה ב־1902, הוחלט ליישב במקום כמה ממשפחות הסובוטניקים שהתגיירו, בזכות הידע החקלאי שלהן. 

חלק מיופייה של אילניה - שהפכה למושב בסוף שנות ה־50 - הוא האותנטיות שלה. בייחוד בגרעין הישן והציורי של המושבה אפשר לחוש בפשטות נעימה ונוחה של פעם, בין עצי פרי, פרחים ומשקים חקלאיים. בתום סיור רגלי נעים אני ממשיכה בכביש הראשי של היישוב, עד שאני מגיעה ליער. זהו יער בית קשת (שאפשר להיכנס אליו גם מקיבוץ בית קשת הסמוך), ואפשר לטייל בו בהתאם לסימוני השבילים ברגל ובאופניים או, כמו שאני עשיתי, ברכב מיול - רכב שטח אוטומטי שדומה לריינג'ר, גדול יותר מטרקטורון וקטן מג'יפ. 

מיקי הימן, שמקיים טיולי מיול מודרכים ביער, תחת השם "טימיול" (טיול במיול), מקבל את פניי עם המיול בכניסה ליער, ואני מצטרפת אליו לטיול בן שעה וחצי ביער. מדובר בהנאה צרופה שמלווה בהסברים מתחום הצומח והחי, הגיאוגרפיה וההיסטוריה, עם עצירות לרוב: ליד פריחת הנרקיסים והכרכומים, ליד המעיין העתיק של סג'רה שנשתמר מתקופת בית שני, ליד מרבדי הרקפות (בעוד כחודש הם יתחלפו במרבדי כלניות, הוא אומר), ובנקודת התצפית שממנה אפשר לראות ביום בהיר נוף פנורמי של כל ההרים והרמה. 

ליד צמחי הזוטא הלבנה אנחנו עוצרים שוב, ומיקי קוטף צרור ענפים, מכניס לקומקום של מים רותחים ומוזג לנו תה צמחים טעים שאנו שותים בטבע. אני יודעת שזה שזה עשוי להצטייר כמו  מחווה רומנטית להפליא, אבל מיקי עושה את זה עבור כל המטיילים, גם בשבילכם, ומקיים טעימות צמחים נוספות בהתאם לעונה בשנה. המלצה חשובה ממני: ליבשו כמה שכבות פלוס מעיל לפני שאתם יוצאים לטימיול במזג האוויר הזה, אחרת הקור ישבש את דעתכם. 

בשרים על האש ביהודה ורוזה, זה לוהט. צילום: גיל אליהו/ג'יני

על האש, על השולחן

אין כמו מסעדת בשרים טובה בלב מושב חקלאי, בצהרי יום חורפי, אחרי טיול נעים בחיק הטבע. "יהודה ורוזה" שוכנת בבית שמור ומיוחד מתקופת ראשית ההתיישבות, ומציעה לסועדים חוויה מיוחדת במינה: במרכז כל שולחן שקוע מתקן צלייה ובו גחלים לוחשות, כך שיושבי השולחן צולים באופן עצמאי את הבשר בהתאם למידת העשייה הרצויה. אחרי מנות פתיחה נהדרות, שבהן כיסוני גבינה ברוטב איולי, סלט עדשים ירוקות, פרחי כרובית מטוגנים וצ'יפס בטטות, תוכלו להזמין נתחי טלה, עגל או פרגית, כולם נתחים טריים וכולם מתוצרת המשק הביתי של עמוס וניבה ערב, הבעלים - ולצלות אותם בעצמכם. 

המסעדה קרויה על שם סבו וסבתו של עמוס, מוותיקי היישוב, שהתגוררו באותו בית, והיא מוקפת גן שהירקות ועשבי התיבול נקטפים ממנו היישר אל הצלחת. לעמוס, דור שלישי במושב וחקלאי שורשי, יש משק כבשים ופלחה, ואם יתמזל מזלכם תוכלו לגנוב אותו לשיחה קצרה בזמן שהבשר נצלה על האש, ולשמוע סיפורים מעניינים מאיש מקסים.

בעלי "סג'רה אוליב אויל", זיו ריקלין ויובל בנאי, משהו קטן וטוב. צילום: גיל אליהו/ג'יני

על בטן מלאה אנחנו ממשיכים למשק ריקלין שבמושב. כאן מחכים לנו שני השותפים לשמן זית הבוטיק "סג'רה אוליב אויל": זיו ריקלין ויובל בנאי. "היה לי סבא אחד מוסיקאי (מצד אביו, יוסי בנאי; ס"ס), וסבא אחד חקלאי, שגידל זיתים בדגניה ב' ותמיד היה לי ג'וק לגדל זיתים", מספר בנאי. "לפני עשר שנים הסתובבתי בגליל, חיפשתי לקנות פיסת קרקע חקלאית, וכשהגעתי לאילניה מצאתי מקום יפהפה ואנשים מקסימים ומייד התחברתי". 

שנתיים אחרי שעבר לגור כאן עם בת זוגו עמליה רוזנבלום, החליט בנאי לנטוע זיתים על האדמה שקנה. שכנו למטעים, זיו ריקלין, נכד למייסדי היישוב ובעל חלקות אדמה רבות, נדלק, ויחד הם מייצרים את שמן הבוטיק שלהם, שמשווק לשפים במסעדות יוקרה, וגם מפה לאוזן. גם אתם תוכלו להגיע לכאן, לטעום סוגים שונים של שמן זית, ואף לבקר במטעים, בתיאום מראש עם זיו. 

מתחם הצימרים חמדתיה, אירוח בטעם של פעם. צילום: שירן כרמל

והאיכר והאיכר

גם בתחום הלינה מתגלה אילניה בייחודה הרב. מתחם הצימרים "חמדתיה" הוקם על חלקה שעליה עמד מבנה נטוש מלפני קום המדינה. לפני עשור רכשו בני הזוג עתליה ואלי תרועה את השטח, ובמשך חמש שנים בנו ושיפצו: הם שימרו את המבנה של בית האיכרים והפכו אותו לאולם קבלה, וסביבו בנו כמה צימרים שמצליחים באורח יוצא דופן לשמור על רוח התקופה ולא לצרום בנוף בחדשנותם. "בנינו מתוך כבוד למקור ולתקופה, ועשינו שימוש בשאריות ברזלים, עצים ואדמת טיח מהמבנה המקורי. מרבית הרהיטים והחומרים נאספו במהלך השנים מפירוק בתים שנבנו בארץ באותה תקופה: רעפים, מרצפות מצוירות, חלונות ודלתות". 

הצימר של חמדתיה, כבוד לעבר. צילום: שירן כרמל

לילדים המתארחים כאן מציעים פעילויות משק מהנות: איסוף ביצים מהלול, שתילת צמחים ואפילו הכנת גבינות. עתליה מגישה לנו גבינה נפלאה "מהחליבה של אתמול בבוקר", שילדי האורחים גיבנו אתמול. הם בחרו להוסיף לה עלי אזוב מהגינה, והטעם של הגבינה שהתגבשה נפלא. לאלי יקב קטן שהקים במתחם, וגם בו אפשר לבקר. בחצר יש כרם ענבים, עצי פרי ושפע עלים וירקות. המחיר בין 900 ל־1,400 שקלים ללילה לצימר, ועתליה מסבירה שלא מדובר כאן רק בלינה אלא בחוויה של ממש, והאורחים במקום מאשרים.

כיפות האיגלו של החווה האקולוגית "ירוק עז", אידיאלי לאירוח קבוצתי. צילום: גיל אליהו/ג'יני

אבל אפשר ללון באילניה גם במחיר נמוך בהרבה: מתחם "ירוק עז" הוא חווה אקולוגית שהקימו שחר והדר ברקאי. בכניסה תראו שדה קטן וחמוד של ירקות, וממש אחריו - שתי כיפות ענק דמויות איגלו עם יריעות אטומות, בכל אחת כ־15 מזרנים הפרושים על שטיח ענק. בכל אוהל יש קמין לחימום וגם אור. מטבח משותף ומאובזר עומד בחוץ, וגם שירותים ומקלחות עם מים חמים. 

המקום פועל כמו משק אוטרקי קטן שבו מגדלים ירקות ועזים, ויש פינת זולה לאורחים שבנויה מקש דחוס עם בוץ ותערובת אדמה. מדובר במתחם מקסים, שיכול להיות מושלם לבילוי של משפחה מורחבת או של מסיבות רווקים ורווקות. והמחיר - לא תאמינו: 90 שקלים לאדם למזרן, שמיכה וכרית (ללא מצעים). בקיצור, עם או בלי לינה, מומלץ לבקר באילניה, ולא רק בחג האילנות. האנשים שם מחכים לכם. חג שמח!

פריחת נרקיסים ביער בית קשת. צילום: גיל אליהו/ג'יני

איך, כמה ולמה

אסתר שמואלי - סיורים ביישוב וסיפור הסובוטניקים. טל' 050-7498683

Tמיול - טיולים ברכב מיול ביער בית קשת. טל' 052-4625589. מחיר: 310 שקלים לשני מבוגרים וילד עד גיל 10, או למבוגר עם שני ילדים (אפשר למצוא באתרים שונים ברשת קופוני הנחה)

מסעדת יהודה ורוזה. טל' 04-6769159. פתוח: כל השבוע מ־12:30 עד אחרון האורחים (המטבח נסגר ב- 23:00). www.yehudaverosa.com

סג'רה אוליב אויל חצר משק ריקלין. ביקורים בתיאום מראש בטל' 050-5213054

חמדתיה - אירוח בבית איכרים. מתחם צימרים. טל' 054-5331033. www.hemdatya.co.il

ירוק עז - חווה אקולוגית ומתחם לינה. טל' 054-2558791. www.yarokaz.co.il

smadarsbz@walla.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו