לא נשבר: ספר השיאים הביזארים בעולם

את פני הנכנסים למתחם הוצאת "ספר השיאים של גינס", בקומה השלישית של בניין משרדים במרכז לונדון, מקדמת כרזת ענק. הטורקי סולטן קוסן מתנוסס עליה, על כל 251 הסנטימטרים שלו, שהופכים אותו לאדם הגבוה ביותר בעולם. האמת, קצת מאכזב: אפשר היה לחשוב שדווקא כאן יקפידו לשבור שיא. הספות היקרות ביותר בלובי של משרד, החברה שממוקמת בקומה הכי גבוהה, אפילו הכי־הרבה־עובדים־ג'ינג'ים־למטר־רבוע היו מספיקים לנו. אבל לא, זה משרד שגרתי למדי. 

רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק 

"הפוסטר של סולטן תלוי פה בגלל ששיא גינס שינה לו את החיים לטובה", מחייך קרייג גלנדיי, העורך הראשי של הספר המפורסם. "החלום הגדול שלו היה למצוא כלה ולסדר את השיניים, וזה הצליח לו ביג טיים. הוא התחתן (עם אישה בגובה 1.70 מטר), רופא שיניים התנדב לטפל בו בחינם, וקוראים מכל רחבי העולם התאהבו בו לגמרי. פלא שהוא כל כך מאושר?" 

לא פלא. כי "ספר השיאים של גינס" מצליח לשמח את האנושות כולה כבר 58 שנים. ב־2015 יציין הספר הפופולרי מלאות שישה עשורים מאז מהדורתו הראשונה, ובהוצאה יכולים להביט על פרק הזמן הזה בסיפוק גדול: שיא גינס הוא היום שם נרדף לכל הישג מדהים על הפלנטה, ומותג בינלאומי, שמדרבן את ההמונים לעשות הכל מהר יותר, גבוה יותר, ביזארי יותר.

תחשבו על זה: בלי "ספר השיאים של גינס", איך הייתם יודעים מה שיא העולם בקפיצה חופשית מגובה? (39 ק"מ, פליקס באומגארטנר האוסטרי). מהו הכלב הכי זעיר על פני כדור הארץ? (כלבת צ'יוואווה בגובה 9.65 סנטימטרים שנובחת בפורטו ריקו). ומהו המספר הגדול ביותר של אנשים שכיבו נרות בנשיפה בעת ובעונה אחת? (509 סינים, שעשו את זה במארס האחרון בשנגחאי!). תודו שלעולם לא הייתם מנחשים.

הרעיון הראשון עלה ב־1951 במוחו של סר יו ביבר, מנהל מבשלות הבירה של גינס, שבמהלך ציד ציפורים תהה איזו ציפור היא המהירה ביותר באירופה. כשלא מצא התייחסות לשאלה הנכבדה בספרים ובאנציקלופדיות, השתעשע ברעיון להוציא ספר טריוויה, שישמש בערבי שעשועונים ובחידונים נושאי פרסים בפאבים שלו. זה לקח לו ארבע שנים: באוגוסט 1955 יצאה לאור המהדורה הראשונה, בהיקף 197 עמודים, שעסקה ברובה בענפי ספורט וציד וזכתה מייד להצלחה אדירה. מאז עבר הספר גלגולים רבים - עד שהפך לסמכות העליונה לאישור ולדירוג שיאי עולם בכל התחומים.

קרייג גלנדיי, העורך הראשי של ספרי השיאים של גינס. החזיק בשיא של מתיחת ממתק קרמל לאורך של 90 סנטימטרים צילום: מודי קרייטמן

ההצלחה הפנומנלית הפכה את "ספר השיאים של גינס" לבן בית בכל העולם. ב־1967 יצאו מהדורות ראשונות של הספר ביפנית, בספרדית ובנורבגית. כעבור עשור פורסמו גם מהדורות בעברית, בסרבו־קרואטית ובאיסלנדית. עד שנות האלפיים התברג הספר במקום הרביעי ברשימת הספרים הנמכרים בהיסטוריה (במצטבר), עם לא פחות מ־90 מיליון עותקים - אחרי התנ"ך (שישה מיליארד), כתבי המנהיג הסיני מאו צה טונג (900 מיליון) ומילון וובסטר לשפה האנגלית (100 מיליון).

מדי שנה נמכרים כשלושה מיליון ספרי גינס, וכל מהדורה מודפסת ב־27 שפות. החברה, הנמצאת בבעלות קונצרן הענק הקנדי "פטיסון", כוללת שלל תוכניות טלוויזיה, אתר אינטרנט פופולרי ומהדורות מקוונות ייעודיות (אחת מהן, למשל, מוקדשת לשיאי גיימרים).

מחזור המכירות של "ספר השיאים של גינס" בשנה שעברה הגיע ל־30 מיליון דולר - מהם כ־10 מיליון בבריטניה, 5 מיליון בארה"ב וכ־2 מיליון ביפן. לא כל ההכנסות מגיעות ממכירות הספרים; כשליש מהן מגיעות מתוכניות טלוויזיה סביב ספר השיאים. רווחי החברה הסתכמו ב־6.5 מיליון דולר.

מרלון ברנדו והרוצח הסדרתי

לאורכו של אולם המערכת הרחב במשרדי ההוצאה בלונדון נפרש "קיר התהילה", שעליו תלויים צילומים נבחרים של סלבס שהתארחו כאן במהלך השנים. אפשר למצוא כאן את הראפר הדרום־קוריאני סיי, בעל שיא של 1.8 מיליארד צפיות ביו־טיוב לקליפ של "גנגנם סטייל"; את מייקל ג'קסון, שיאן ותיק של מכירות אלבומים; את מישל אובאמה, שהגיעה לאירוע צדקה בחסות ההוצאה; ואפילו את מלכת בריטניה, אליזבת השנייה, שבאה ב־2005 לציון חגיגות ה־50 לספר - ובאותה הזדמנות קיבלה תעודה שמכירה בשיא הפרטי שלה: היותה ראש מדינה ב־16 מדינות (חבר העמים הבריטי).

סיי. 1.8 מיליארד צפיות ביו־טיוב צילום: אי.פי

גם מרלון ברנדו כאן על הקיר. הוא נכנס לספר השיאים ב־1962, כשהפך לשחקן הקולנוע הראשון שקיבל יותר ממיליון דולר לסרט (עבור "המרד על הבאונטי") - שיא שנראה היום כל כך לא רלוונטי, ו"השף העירום" ג'יימי אוליבר, שיצר את מספר הרביולי הגדול ביותר בתוך שתי דקות - 24.

באחד מחדרי הישיבות אפשר למצוא תצלום ענק של ברטינה דורפמן, גרמנייה בת 53 שמחזיקה באוסף בובות הברבי הגדול ביותר בעולם (15 אלף), ועוד צילום, של משהו שנראה כמו הכלאה של חמור וג'ירף, ומתברר שזהו "זאוס", הכלב הגבוה בעולם (בעל ייחוס דני, 1.11 מטר). 

זאוס, הכלב הגבוה ביותר עולם, בצילום משותף עם משפחתו המאמצת

אני שואל את גלנדיי בן ה־40 מה ההבדל המהותי בין המהדורות העכשוויות של הספר לבין המהדורה הראשונה מלפני 58 שנים. אין לו שום ספק: "בתחילת הדרך היה מותר לקיים כמעט כל תחרות. למשל, בדקו כמה פיינטים של יין (כמות של כחצי ליטר) אפשר ללגום בשעה. נדמה לי שהגיעו ל־20. קבעו שיאים של מלחמות שוורים או ציד שועלים. היום לא נמדוד דברים שקשורים במעשי אלימות, בשתיית אלכוהול או בעישון סיגריות. לא נעודד אנשים לנהוג בחוסר אחריות".

מצד שני, אתם מפרסמים "שיאים" כמו של הרוצח הסדרתי הקולומביאני פדרו לופז, "המפלצת מהאנדים", שאנס ורצח בסוף שנות ה־70 לפחות 157 ילדות.

"הרעיון הוא להציג את הספקטרום הרחב של החיים - שחלקוֹ יפה, חלקו מצחיק, ויש בו גם נושאים שיכולים לזעזע. אם אנחנו רוצים שהקוראים הצעירים שלנו יקבלו מושג על מה שקורה בעולמנו, אז חייבים להיות כנים ולא לייפות את המציאות. עדיף שהם יקראו על הדברים האלה ב"ספר השיאים של גינס", ולא באיזה צהובון סנסציוני.

"בניגוד למהדורות הראשונות, שהיו מיועדות למבוגרים, בעיקר ליושבי פאבים, ספר השיאים במתכונת העכשווית מיועד לבני 16 ומעלה. אנחנו עושים כל מאמץ ללכוד את העין בצילומים מיוחדים, כדי לשכנע את הצעירים לקרוא לעומק. מאותה סיבה הכנו גם מהדורת אייפד, עם סרטונים ומוסיקה". 

רוב הקטגוריות בספר קבועות, אם כי מדי פעם מוכנסות חדשות, לאחר דיונים במערכת. ארבעים איש עובדים במשרדי ההוצאה בלונדון - עורכי משנה, תחקירנים ועובדי מינהלה. חברי הצוות עמלים מדי יום על איתור שיאנים חדשים בכל התחומים, ונוברים בעיתונים ובאתרי חדשות באינטרנט בחיפוש אחר סיפורים יוצאי דופן. הם מתכנסים לישיבות יומיות, שבהן מעלים רעיונות ומחלקים משימות בדיקה או איתור. נוסף עליהם מחזיקה ההוצאה עוד עשרות עובדים בכל רחבי העולם, והם האחראים לאימות השיאים.

אם למשל מתפרסם בחדשות סיפור ביזארי על מישהו שהצליח לעצור את נשימתו מתחת למים למשך חצי שעה דקות - חזקה עליכם שאנשי גינס כבר ייצרו איתו קשר. זה לא אומר שהוא ייכנס מייד לספר השיאים: כל שיא חייב להיות מתועד על ידי שופט בלתי תלוי (כלומר, לא מקורב לבעל השיא), ואם מדובר בפעילות חיה - יש צורך בצילומי וידאו משתי זוויות שונות לפחות. 

כדי לא למחזר אותן קטגוריות מדי שנה, משנים את מבנה הספר בכל מהדורה. שיאים חדשים תופסים שלושה רבעים מהספר, ובשאר מופיעים שיאים ישנים (למשל בקטגוריית גוף האדם, שבה יש שיאים שקשה מאוד לשבור). "יש לפעמים שיאים חדשים שלא מתפרסמים, רק משום שהחלטנו לא לכלול באותה מהדורה את הקטגוריה שלהם", אומר גלנדיי. "אז הם נדחים למועד מאוחר יותר. חשוב לנו להיראות שונים בכל שנה. השנה, למשל, החלטנו להתמקד בקטגוריית מוסיקה בהופעות חיות, ולא לפרסם את מכלול שיאי המוסיקה, כמו שעשינו בעבר.

"זאת הסיבה שהשיא הוותיק של מייקל ג'קסון, שמכר הכי הרבה עותקים של אלבום ("מותחן" מ־1982) כבר לא מופיע בספר, ומצד שני, הכנסנו את הרשימה הכי ארוכה של דרישות מצד אמן מוסיקלי - 53 עמודים שהגישו חברי להקת ואן היילן האמריקנית ב־1982, כולל דרישה לקבל דגים מלוחים בשמנת, וסוכריות m&m's בלי אלה שצבען חום".

נפאלי בתוך מחבט טניס

יותר מ־40 אלף שיאים נרשמו עד היום בספרי גינס, והמבול לא נפסק. מדי שנה מגיעות למערכת יותר מ־50 אלף פניות להכרה בשיא חדש. הן כוללות גם משלוח חבילות ביזאריות, דוגמת זו ששיגר בדואר איש אחד שטען שיצר את הוופל הגדול בעולם. הוא לא הצליח לשבור את השיא, שעומד על ופל בקוטר 2.47 מטרים (ובמשקל 50 ק"ג). 

רוב הפניות נדחות מייד על הסף, ורק המעניינות יותר, שדורשות בירור נוסף, נבדקות לעומק. בממוצע, רק כחמישה אחוזים מכלל הפניות אכן מוכרות לבסוף ונכללות במהדורה המעודכנת. גלנדיי: "אנחנו מפרסמים שיא רשמי רק אחרי בדיקה רצינית, בניגוד לצהובונים, שאין להם בעיה עקרונית לפזר כותרות וליצור בלבול אצל הקוראים. לא פעם אנחנו נדרשים להפגין כישורים של בלש חוקר בדרך לאימות שיא". 

תן דוגמה.

"יום אחד הגיע אלינו אי־מייל מאמריקנית ששמה פאולינה פוטר מקליפורניה, שטענה שהיא האישה השמנה ביותר בעולם. היא נשקלה רשמית על ידנו, ו־293.6 הקילוגרמים שלה אכן שיכנעו אותנו לשמור לה מקום של כבוד בספר הבא. הבעיה התחילה כשבד בבד צצו עוד כמה טוענות לאותו כתר. אחת מהן, גברת מאריזונה ששמה סוזן אימן, משכה תשומת לב תקשורתית כשצולמה זוללת ערימת המבורגרים ועוגות. ביקשנו להתייחס אליה ברצינות ולאמת את משקלה, אבל משום מה, היא סירבה להישקל על ידינו. היא אפילו סירבה לדבר איתי בטלפון.

"למרות החשד שעלה בי, לא התעצלתי וטסתי לאריזונה כדי לאתר אותה. היא טענה שהיא גרה בעיר שנקראת קאזה גרנדה. אבל תחקיר שערכתי באחת המסעדות שם העלה שלא היה ולא נברא. היא כנראה מסרה כתובת שגויה, כדי להתחמק מהשקילה הרשמית. בהמשך סיפרו לי שהיא קנתה שמלה לחתונה, מתוך כוונה להיכנס לספר ככלה הכי כבדה אי פעם. למרות כל העדויות והסיפורים, לא הצלחתי בשום אופן לאתר אותה. לפיכך השארנו את התואר בידיה של פאולינה פוטר".

איך אתם יודעים שאין איפשהו בעולם אישה שמנה יותר?

"אין לנו שום אפשרות לדעת, אלא אם מישהו שמכיר אותה ייצור איתנו קשר, או שאנחנו נקבל טיפ או נשמע שמועה, ונגיע אליה".

אז אתם גם עושים עבודה של בלשים.

"במובנים רבים, בוודאי".

גלנדיי אומר שהחלק החביב ביותר בעבודתו הוא המפגש פנים אל פנים עם השיאנים. למשל, לחיצת היד עם האיש הנמוך ביותר בעולם - הנפאלי צ'נדרה בהדור דנגי בן ה־72, שגובהו 54.6 ס"מ.

דנגי ו־54.6 הסנטימטרים שלו צילום: מתוך Guinness World Records

"לקח לנו קצת זמן לשכנע אותו להגיע לבדיקה בלתי תלויה במכון רפואי בקטמנדו, מרחק שבע שעות נסיעה מהכפר שלו. בסופו של דבר הוא וראש הכפר הסכימו. מדדתי אותו שלוש פעמים במהלך 24 שעות, כי ידוע שגובה האדם משתנה לאורך היום. הוא גם צולם במכון רנטגן, כדי לאמת את טענתו שהוא לא מסוגל ליישר את רגליו. מאז הוא הפך לסלב בנפאל, ואפילו נסע, לראשונה בחייו, לאירופה ולאוסטרליה.

"כשהיינו בקטמנדו הפתיע אותנו נפאלי דקיק, שטען שהוא מסוגל לשבור את שיא המעבר בתוך טבעת של מחבט טניס שהסירו ממנו את החוטים. השיא הקודם, שנקבע ב־2010, עמד על 80 מעברים מהירים בתוך שלוש דקות. הנפאלי בא ללובי של המלון שבו התאכסנו, ומול עינינו עבר בתוך המחבט 96 פעמים באותו פרק זמן".

המשפחה השעירה בתבל

לאורך השנים התגבשה ברחבי תבל קבוצה של שוברי שיאים "מקצועיים", אנשים שקמים בכל בוקר וחושבים איזה שיא חדש כדאי לשבור באותו יום. פדי בויל הבריטי, למשל, עושה זאת מאז 1987 ומתואר בספר גינס כ"איש שקשה להביס". ולא לחינם: בויל מחזיק בין השאר בשיא של שכיבות הסמיכה במשך שנה אחת (מיליון וחצי שכיבות, ממוצע של 4,000 ביום) ובשיא של בעיטות קרב מגע בשעה אחת (5,750). בראש המכורים עומד אשריטה פורמן מניו יורק, שמחזיק ב־155 שיאים - והספירה עדיין נמשכת.

ההוצאה לא משלמת בונוס כספי כלשהו לשיאנים, אבל הם נהנים מתשומת לב ציבורית, שאותה אפשר לתרגם לכסף רב. אשריטה פורמן, למשל, זכה לתוכנית טלוויזיה אישית בנוסח "חיים שכאלה", והוא מוזמן תדיר להופעות בעולם שבהן הוא מנסה לשבור שיאים ביזאריים נוספים - כמו שיא המהירות במעבר של מייל אחד (1.6 ק"מ) בקפיצות על כדור קפיצי בחומה הסינית.

התהילה שווה כסף גם לבעלי החיים שמתפרסמים בספר. כך, למשל, סמוקי, החתול הביתי שגרגוריו הכי רועשים בעולם, מוצג לראווה בתערוכות ומככב בתוכניות טלוויזיה; בעליו, הגברת אדמס מצפון אנגליה, מוכרת תצלומים שלו, ואפילו הוציאה לאור ספר על חייו, שהפך לרב־מכר.

רוב השיאים בספר החדש לשנת 2014 (שיוצא בימים אלה בישראל בהוצאת כרטא) נשלטים על ידי אמריקנים דווקא, אבל לא לדאוג, גם אנחנו במפה. אחד השיאים "שלנו" הוא דחפור הלחימה הממוגן ביותר בעולם - "די־9" של צה"ל, שנושא מיגון במשקל 15 טונות. החקלאי אהרון שמואל מכפר זיתים שבגליל מחזיק עד היום, כבר 11 שנים, בשיא על הלימון הגדול ביותר בעולם - 5.26 קילוגרמים. שיא נוסף מתוצרת ישראל שייך לשחקנית חנה מרון בת ה־90: הקריירה התיאטרונית הארוכה בתבל - 85 שנים.

חנה מרון - 85 שנה בתיאטרון צילום: מאיה באומל־בירגר

גם בקטגוריית האוספים בולטת נציגה ישראלית. מדובר באלינור מילר מתל אביב, שאספה לא פחות מ־491 שפתונים להרגעת שפתיים סדוקות. אפילו ירושלים נכללת בספר: היא היתה העיר הראשונה בעולם(!) שאיפשרה גישה מלאה לאינטרנט אלחוטי (ב־2004). לישראל גם נציגות עקיפה בשיא אחר: קלייר לומאס הבריטית, שמשותקת מהחזה ומטה, השלימה מירוץ מרתון במתקן הליכה רובוטי שפותח בארץ.

האמת, אנחנו סתם פדלאות, כי עם קצת יותר מאמץ היינו יכולים להתחרות בשיא לניפוץ אבטיחים בנגיחת ראש בדקה (43 אבטיחים, הושג על ידי אחמד טפזי מגרמניה). מצד שני, אפשר בהחלט להתנחם בעובדה שאין שום שיא ביזארי או מעיק שנולד כאן. למשל, המשפחה השעירה בתבל מגיעה ממקסיקו - 19 קרובי משפחה, שסובלים כולם מתסמונת נדירה המאופיינת בשׂיעור־יתר בפנים ובכל הגוף. 

מהו שיא גינס הוותיק ביותר שטרם נשבר?

"השיא האנושי הקדום ביותר שידוע לנו שייך לקדוש הנוצרי שמעון סטיליטס ("העמודאי"), שחי 37 שנים רצופות על עמוד ליד העיר חאלב שבסוריה, לפני יותר מ־1,500 שנה. העמוד התנשא תחילה לגובה ארבעה מטרים. אבל עם השנים הוגבה והגיע ליותר מ־15 מטרים, סטיליטס ישב כל השנים על משטח קטן למעלה".

לנוכח המקום האייקוני שמקבל הספר בתרבות העולמית, מודה גלנדיי שהוא מתקשה לזכור את כל השיאים שנכללו בספרי גינס במהלך השנים. "זה מאוד קשה, כי יש כל כך הרבה. במהדורות הראשונות שני העורכים עשו את כל המטלות, כולל בדיקה אישית של כל השיאים, כך שהיה להם קל יותר לזכור אותם. אני, לעומת זאת, עובד עם צוות של 70 איש, וכבר לא יכול לבדוק הכל בעצמי".

יש שיאים מעניינים שלא פירסמתם, כי מהימנותם היתה שנויה במחלוקת?

"בוודאי. השנה היה לנו מקרה של אישה ששחתה את כל הדרך מקובה לפלורידה, מרחק של 180 ק"מ. היא אמנם היתה מוקפת בכ־30 עדים, אבל רובם היו בני משפחה, ואף אחד מהם לא היה מקובל עלינו כבלתי תלוי, ומבחינתנו זו דרישת סף. יש לנו שני יועצים מומחים לשחייה במים פתוחים, והם מסרבים לאשר את השיא כל עוד הם או מישהו מטעמם לא ליווה אותו. מצד שני, לאור ההוכחות שהיא הביאה והעדויות, קשה להתעלם מהעובדה שהיא אכן עשתה את זה, כך שעדיין לא החלטנו סופית.

"יש לנו עוד מקרה שנוי במחלוקת: שחיין ששחה לאורך חופי בריטניה, עם תיעוד של עדים עצמאיים. התברר לנו שהוא לבש כל הדרך חליפת ציפה. זאת בעיה קשה, כי הכללים המפורשים שלנו אוסרים להשתמש בעזרים במהלך שחייה במים פתוחים".

מה שיא גינס החביב עליך?

"קשה לבחור, אבל השיאים שאני הכי מתרגש מהם קשורים לגוף האדם. לך תבין אנשים שמקדישים את חייהם לגידול ציפורניים ארוכות, למשל. השיאנית המפורסמת בתחום הזה היתה לי רדמונד, שהציפורניים שלה הגיעו לאורך שמונה מטרים ו־65 ס"מ. למרבה הצער, ב־2009 היא איבדה את ציפורניה בתאונת דרכים: היא ישבה לצד הנהג, כי לא יכלה לנהוג, והתאונה שברה לה את השיא, פשוטו כמשמעו. עובר אורח זיהה אותה ואסף את כל שברי הציפורניים, אבל היא איבדה את התואר. במקומה הוכתרה כריס וולטון, זמרת מלאס וגאס, שציפורניה באורך 6.01 מטרים. 

כריס וולטון. עקפה את השיאנית הקודמת בזכות תאונת דרכים צילום: מתוך Guinness World Records

"כרגע אנחנו מחפשים גבר שיציג את הציפורניים הכי ארוכות בעולם, כי השיאן הקודם, מלווין בות', שגידל את הציפורניים לאורך כולל של כמעט עשרה מטרים (9.85, ליתר דיוק), מת לפני שלוש שנים, והאיש שהיה במקום השני נעלם בהודו. אם מישהו מהקוראים ירצה להציע את עצמו - נשמח לבדוק אותו. רק צריך להביא בחשבון שלבות' נדרשו 30 שנה להגיע לשיא".

בר רפאלי, תשכחי מהשיא

סדר היום של עורך "ספר השיאים של גינס" כולל אינספור פגישות עם שיאנים, ונסיעות תכופות ברחבי הגלובוס לטקסי הענקת תעודות רשמיות. "בשבוע הבא הייתי אמור לטוס לקטאר, במפרץ הפרסי, כדי להעניק תעודה לשליט המדינה על הדגל הכי גדול שהם תפרו שם - בשטח של 14 מגרשי כדורגל. הם הצליחו לשבור את השיא הקודם, שנקבע ברומניה. בגלל חגיגות ה־60 שלנו לא יהיה לי זמן לנסוע, כך שהנציג שלנו במזרח התיכון ייסע במקומי".

גלנדיי לא מגלה עדיין פרטים רבים על מהדורת 2015 החגיגית, שתציין את יום ההולדת ה־60, אבל מסכים להציג גירסה חלקית של הכריכה הצפויה, שתהיה כחולה ועליה אותיות רקועות בחומר מיוחד - שמעניק במגע תחושה של תלת־מימד. חלק מעמודי המהדורה כבר עוצבו, אבל לא כל משבצות השיאים מלאות. לכך יש עדיין זמן, כי הירידה הסופית לדפוס תהיה רק במאי הקרוב.

כפולת עמודים אחת שגלנדיי מסכים להציג מוקדשת ליהלומים, ומופיעה בה הגולגולת המשובצת ב־8,601 יהלומים של האמן הבריטי דמיאן הרסט - יצירת האמנות המודרנית הכי יקרה עד היום (100 מיליון דולר). כמו כן מוזכרים הראפר קניה ווסט, בקטגוריית השיניים היקרות בעולם (אחרי ששיבץ בהן יהלומים), ושוד היהלומים הגדול (בשווי 137 מיליון דולר), שאירע בקאן שבדרום צרפת בקיץ האחרון (גם כאן יש נקודה ישראלית: היהלומים היו שייכים לאיש העסקים לב לבייב).

"מהדורת 2015 תהיה מיוחדת", מבטיח גלנדיי, שיחגוג בהזדמנות זו גם עשור בתפקידו. "היא תלוּוה 

באירועים חגיגיים, שעוד לא החלטנו על טיבם המדויק. אני בטוח שנערוך נשף גדול, ונזמין אליו כמה שיותר שיאנים. אגב, מעמד כזה יכול להיות מצחיק מאוד: מניסיוני, כל שיאן בטוח שהשיא שלו הוא הכי חשוב בעולם, והוא אף פעם לא מבין מה שיאנים אחרים עושים לצידו".

גם אתה בעצמך החזקת פעם בשיא גינס.

"נכון, ב־2005. השיא היה מתיחת חטיף קרמל מפורסם בשם 'Curly Wurly' בתוך שלוש דקות. אני מתחתי את החטיף על פני 90 סנטימטרים, אבל השיא שלי נשבר כבר מזמן, ובינינו - מעולם לא הצלחתי לשחזר אותו. ניסיתי באחת מתוכניות הטלוויזיה, אבל כנראה היה קר מסביב, כי הצלחתי למתוח רק עד 20 סנטימטרים לפני שהחטיף נשבר. בכל מקרה, כיום אסור לעובדי החברה להיכנס לספר, כך שמזל שהצלחתי להשתחל בזמן, לפני ששינינו את הכללים".

לא מציקים לך כל הזמן בשאלות כמו "מי האיש הכי זקן בעולם" או "מי החזיק הכי הרבה ביצים ביד אחת במשך 30 שניות"?

"זאת שאלה מצוינת. כשאני נמצא בטיסה, למשל, והנוסע לידי מתעניין לדעת במה אני עוסק בחיים, אני בדרך כלל עונה שאני עובד באבטחה. אני אומר לך שהרבה יותר קל לישון אחרי התשובה הזאת".

יש שיאני גינס שאתה מקנא בהם? בהנחה שלא מדובר במרוקאי ברהים טקיולה, בעל כף הרגל הגדולה בעולם (38.1 ס"מ), או באוסטרלי לאקי ריץ', שהוא האדם הכי מקועקע בתבל?

"זאת שאלה קשה. פעם רציתי להתחלף עם האיש הכי עשיר בעולם, או לטוס במעבורת לחלל. אבל אם לענות ברצינות - הייתי רוצה להיכנס לנעליו של הטורקי־אמריקני ארדן ארוק. האיש הזה השלים לפני שנה את מסע הסולו הראשון סביב העולם בשימוש בכוח האנושי בלבד. במשך חמש שנים, 11 ימים, 12 שעות ו־22 דקות הוא עבר 75 אלף ק"מ בסירת קיאק, באופניים ובהליכה ברגל. זו נשמעת חוויה מטורפת. והדבר הכי מוזר הוא שכל זה נעשה בלי שום מחשבה להיכנס לספר השיאים".

לסיום, יש תחום שבו לא יוכר לעולם שיא גינס?

"בטח: יופי חיצוני. התשובה לשאלה 'מי הגבר והאישה הכי יפים ביקום' תישאר תמיד בעיני המתבונן". 

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו