בתוך מבול המיתות של אמני ארצנו בשבועות האחרונים, שהובילו לקינה על אובדנה של "ארץ ישראל הישנה והטובה" ולוויכוח על תקפותו של המיתוס, אין זה אלא אירוני כי ביום שבת האחרון, 7 בדצמבר, התבשרנו גם על מותה של אסתר שטרייט־וורצל, שללא ספק היתה אחת ממנסחי אותו המיתוס.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אסתר שטרייט־וורצל נולדה בשנת 1932 בפתח תקווה. כשהיתה בת 12 פירסמה את סיפורה הראשון, אך מחמת ביישנותה חתמה עליו בשם העט "צבי הדס". בגיל 17 סיימה את לימודיה בגימנסיה "אחד העם" שייסד אביה, הסופר והמבקר שלום שטרית והחלה ללמוד ספרות ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית; לאחר מכן סיימה תואר שני בלימודי מקרא.
בגיל 22 החלה שטרייט־וורצל לפרסם סיפורים מפרי עטה, והפעם התגברה על ביישנותה וחתמה בשמה המלא; במקביל החלה לעבוד כמורה בבית הספר החקלאי "כנות". ואמנם, לאורך כל הקריירה הספרותית הענפה שפיתחה, שעיקרה ספרים לנוער - מספרה "מן המצר" בשנת 1962 ועד ערוב ימיה, אז הוסיפה לרזומה גם רומנים למבוגרים - ניכר היה כי שטרייט־וורצל מכירה מקרוב את מושאי כתיבתה, חווה את שמחותיהם וקשייהם ויודעת לדבר את שפתם.
ספריה הידועים, "אורי" (1969), "אליפים" (1982) ו"מכתבים לצופיה" (1987), הפכו לספרי חובה, ספרים שנקשרו בנימיהם של ילידי שנות ה־70 וה־80, אך גם חילחלו לדורות מאוחרים יותר; בשנים האחרונות זכתה שטרייט־וורצל לעדנה מחודשת בקרב בני הנוער כשספרה "אליפים" עובד לסידרת ילדים מצליחה.
העובדה שספריה של אסתר שטרייט־וורצל ממשיכים לרתק ילדים ומתבגרים אינה מובנת מאליה; העידן שבו שאיפתם של נערים ונערות ללמוד בפנימייה חקלאית, כפי שתיארה שטרייט־וורצל בספריה - חוויה שעימה היו מזוהים אישים כיצחק רבין ובני דורו, אף הם שותפים ביצירת המיתוס של הצבר הגאה, בשר מבשרה של הארץ - כבר מזמן חלף לו. ערכי השיתוף, הקהילתיות והעזרה ההדדית, שהוטבעו בבסיסן של חברות הנוער, שאותם תיארה הסופרת, אינם פניה של החברה הישראלית כיום; ובכל זאת יסוד מסוים בכתיבתה ממשיך להלך קסם על הקוראים.
קל לפטור את השאלה באותו געגוע למיתוס ארץ ישראל הישנה והטובה שמשתקף מתוך ספריה של שטרייט־וורצל, מיתוס שכבר התרסק ונבנה מאז פעמים מספר; לאותה אופטימיות שנטועה ביסודה של מדינה עולת ימים - אופטימיות שהיא סוד הנעורים. אך מי שגדל על ספריה של שטרייט־וורצל ובקיא גם בספרי הנוער העכשוויים, יודע כי המתנה שהעניקה הסופרת לקוראיה הצעירים היתה העובדה שהתייחסה אליהם בכבוד, ללא משוא פנים.
עד היום נחשבת שטרייט־וורצל ליוצאת דופן בנוף הספרותי: "אורי" או "אליפים" היו ספרים עבי כרס, רומנים של ממש, שזיהו את הצימאון של ילדים ומתבגרים בעלילה בעלת תוכן, עומק ומשך. בראיונות אמרה הסופרת כי "כשאני כותבת לנוער חשוב לי להקפיד על עלילה מרתקת... הספרים שלי גם תמיד מסתיימים בכי טוב; אמנם לא צריך להסתיר את הטרגי והכואב, אבל צריך לתת פתח לתקווה".
עם זאת, באותן עלילות לא היה דבר מן המתקתק והמצועצע: במרכזו של "אליפים" עומד נער מתבגר שאיבד את אמו; "אורי" מתחקה אחר קשר בין נער מתבגר לנערה נכה; תכנים נוספים ולא קלים כאלימות, בדידות, יחסים עם הורים, חברים ומורים - שטרייט־וורצל כינסה את כל אותם נושאים והעבירה אותם ללא דידקטיות, בכנות כובשת ושובת לב.
לעומת הרזומה הארוך והעשיר שהותירה אחריה שטרייט־וורצל, שנפטרה בגיל 81 לאחר מחלה, מבט על הספרים שמוצעים לנוער כיום מעורר בעיקר ייאוש: נראה כי רוב הסופרים אינם סבורים כי יש בילדים הסבלנות או התשוקה לקריאה ואין ברובם רצון של ממש לברוא דמויות מורכבות ועגולות כאורי וכחבריו. יש לקוות שחובבי הקריאה יחזרו וימצאו בדפים המצהיבים של ספריה של שטרייט־וורצל את אותו עונג שמצאו בהם בני דורם הקודמים.
* * *
זמן מיסטיקה
רומן היסטורי חייב להיות ניצב איתן על שתי רגליים - בקיאות ראויה של המחבר בתקופה וברקע, ויכולת לספר סיפור. הסופר חייב להישמר מהצפת הקורא במידע וגם מרקיחת עלילה סתמית, המנותקת מהלכי הרוח של העבר.
מרצ'לו סימוני, היסטוריון וארכיאולוג איטלקי, בקי בלטינית ובלשונות עתיקות, השכיל למצוא את האיזון בין הקטבים. "סוחר הספרים המקוללים", הראשון בטרילוגיית "סוחר הרליקות", מציג את אינייצו דה טולדו, סוחר בספרים נדירים ובחלקי גוף של קדושים המשמשים מושא הערצה ופולחן.
אינייצו מככב גם בשני החלקים האחרים בטרילוגייה, אך בספר זה הוא מחפש את ה"אוטר ונטורום" ("כלי הקיבול של הרוחות") - ספר עתיק ונדיר, ובו סוד הכלי שבו אפשר לכלוא מלאכים ולאלצם לחשוף את סודות הבריאה. אלא שרבים חומדים את הספר; נורא מכל הוא ה"סן־ ום", מסדר אנשי דת קיצוניים ואכזרים, הסבורים שבעלות על הספר תקנה להם שליטה בעולם.
האיכות האמיתית של הספר נגזרת מבקיאותו המופלאה של סימוני בחוויית ימי הביניים. את עיקר מחקריו עשה במנזר פומפוזה, הסמוך לבולוניה, שבו אוסף נדיר של כתבי יד מתקופת קרל הגדול. מכאן תיאור הספרים העתיקים, הגודשים את התיבה הכבדה, שאותה נושא עוזרו של אינייצו. העלילה משתרעת על המרחב הגיאוגרפי הלטיני הביניימי: מוונציה ועד טולוז, ומשם לדרך עולי הרגל לסנטייגו דה קומפוסטלה.
מכונת הזמן של מרצ'לו סימוני מסיעה אותנו בקלות לימי הביניים: קל לזהות אביר שחזר ממסעי הצלב מכיוון שדי להתבונן כיצד הוא הולך: רגליו פשוטות קמעה, ופלג גופו העליון נוטה קדימה. הקוראים מוצאים עצמם דוהרים בחברתו של אינייצו, ומשוטטים עימו במנזרים. בימי הביניים הרעב היה כבד, וידוע היה כי במנזרים יש אוכל ויין בשפע. "הנזירים חיו בעולם משלהם, שהיה עשוי דממה והתבוננות. חיים שבהם לא נודעת חשיבות רבה להתרחשויות מחוץ למנזר, ולעיתים אף לא לרגשות האנושיים המקובלים". במנזר שררה "שלווה חסרת מנוח, תחושת ריקנות מוזרה".
סיומו של המותחן ההיסטורי הזה עמום במתכוון. הקורא נותר בלימבו, בין הרציונלי והמיסטי - כששיקוי שאינייצו רוקח מפתיע אותו וטורף את הקלפים - שבוודאי ימתינו לחלקים האחרים בסידרת "סוחר הרליקות".
סוחר הספרים המקוללים / מרצ'לו סימוני
מאיטלקית: אלון אלטרס; כנרת זמורה ביתן, 368 עמ'
* * *
החזון של אמזון
חצי שעה והספר בבית?
ייתכן שהידיעה הכי חשובה בספרות העולמית השנה קשורה לכלכלה, ויכול להיות שהיינו צריכים לחכות לחודש האחרון בשנה בשביל להיחשף אליה, שכן בסוף השבוע האחרון, לאחר שהתראיין ל"60 דקות", המשיך ג'ף בזוס, מייסד ומנכ"ל אמזון, להטיל פצצות.
התוכנית של אמזון היא להתחיל לספק ספרים לאנשים בתוך 30 דקות מרגע הקנייה (מודפסים, לא אלקטרוניים). איך אמזון יעשו זאת? בעזרת צי הליקופטרים ומזל"טים. "זה כמו הילד שהיה זורק לך את העיתון עם האופניים ליד הדלת", הסביר בזוס בתוכנית, ולספקנים הזכיר איך בשנת 1990, כשהגה את רעיון אתר הענק, נתקל בסקפטיות מכל עבר.
אף על פי שכדאי לקחת תמיד ברצינות את תוכניותיו של בזוס, ואף שמניית אמזון הגיעה לשיאה ב־2013, מבקריו של המנכ"ל הכוחני האשימו אותו בימים האחרונים בספין, שמטרתו להסיט את תשומת הלב מחשיפת ה־BBC על תנאי ההעסקה הגרועים של אמזון.
בזוס, עם זאת, לא התייחס להאשמות ורק המשיך להפליג בתוכניות השילוח הגרנדיוזיות שלו. "אנחנו יכולים לשאת חפצים במשקל של עד 2.3 ק"ג, כלומר 86 אחוזים מהפריטים שאנחנו מספקים, והמזל"ט יגיע לרדיוס של 16 קילומטרים ממרכז האספקה, כך שבאזורים אורבניים יהיה אפשר להגיע לחלק ניכר מהאוכלוסייה", אמר. לאמזון יש 96 מרכזי אספקה בעולם, והשירות החדש אמור לצאת לדרך בשנת 2015, תחת השם "אמזון פריים אייר" (Amazon Prime Air).
בהקשר זה חשוב לזכור שאמזון נמצאת בקרב מול גוגל על הפיכת מקור המידע הגדול ביותר ברשת. כך שאם אפשר לסמן מגמה שכדאי לעקוב אחריה בשנת 2014, הרי היא המאבק בין הענקיות הללו. וכשמדובר בלקוחות דוגמת ה־CIA (שנחשף כי הוא משתמש ב"ענן" מיוחד שפיתחה עבורו אמזון), וגם נאס"א, שעוקבת בדריכות, ברור מדוע הזירה רק תלך ותתחמם.
עדי רובינשטייןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו