איך מצליחה להקה שחרתה על דגלה אידיאל של התקדמות והתפתחות אמנותית ללא פשרות להתמודד עם שירים בני 900 שנה? איך משלבים בין מוסיקה "מתקדמת" לצלילים מעודכנים וטקסטים שהגיעו מעולם שונה לגמרי, שבו קצב החיים היה שונה לחלוטין?
נקמת הטרקטור, אחרי שמונה אלבומים ואינספור פרויקטים שלה ושל מנהיגה אבי בללי, עושה את זה בהצלחה גדולה. שלא כמו האלבום (המקסים בפני עצמו מ־2009) של אילן גרין, קלידן הלהקה לשעבר שניסה לפענח את "קולות הלוויים" בבית המקדש, נקמת הטרקטור לא מנסים לומר איך השירים נשמעו אז, אלא מה היה קורה לו היה אפשר להביא במכונת זמן את המשורר משה אבן עזרא מספרד של ימי הביניים לימינו.
"מה לאהובי", האלבום החדש, הוא שילוב נהדר בין עולמות. מצד אחד הטקסטים הקדומים והמוסיקה היהודית והערבית שאולי היו אז ברקע השירה ומצד שני הרוק האתני העכשווי, העשיר, הסוחף, מלא העוצמה, של שנות האלפיים.
חברי נקמת הטרקטור נכון לעכשיו הם: אבי בללי, אופיר לייבוביץ', אביב ברק, גליה חי ורועי ירקוני. כולם יחד אחראים לעיבודי האלבום ומשתתפים בקולות. עוד השתתפו באלבום אליהו דגמי, איתמר דוארי, ישי אפטרמן, מריה גולברג ושני אורחים מיוחדים בשירה: יורם חזן ב"שתה אחי" ושלמה בר ב"כתונת פסים".
אבי בללי הוא המפיק המוסיקלי של האלבום, והוא הלחין את כל השירים פרט לשניים. "דדי יפת תואר" שהלחין רועי ירקוני, ו"אל נורא עלילה" שהוא מסורתי עממי.
משה אבן עזרא, שנולד לפני 1055 ונפטר בין 1135 ל־1140, זכה לכינוי "הסלח" מכיוון שסליחותיו ממלאות את מחזורי התפילה. הוא נמנה עם ראשי הקהילה היהודית בגרנאדה, ובשירי החול משתקפים קורות חייו המעורבים בחורבן ממלכת גרנאדה. בשירי הקודש שילב אבן עזרא התעלות רגשית דתית ושפה יחסית פשוטה, וכך הצליח לפנות אל משכילים ופשוטי עם גם יחד. אבן עזרא שלט בשפה ובתרבות הערבית, והכיר היטב את "חוכמת השיר" הערבית.
פיוט, קולנוע, מחול, תיאטרון
מי שאינו מכיר את המוסיקה של נקמת הטרקטור עשוי לחשוב שהאלבום הוא חלק מטרנד עכשווי, שבו הרוק מגלה את הפיוט. אבל נקמת הטרקטור אינה מושפעת מן הטרנד. חבריה נמשכו תמיד גם לרוק הפרוגרסיבי מצד אחד, ולשורשים המסורתיים מצד שני. כבר בתחילת דרכה ביצעה הלהקה גרסאות רוק מיוחדות ל"אדון הסליחות" (באלבום הבכורה) ול"אחד מי יודע" (בהפקת המחול "קיר"). מאז שילבו חבריה השפעות של מוסיקה עממית יהודית ברוק המקורי שלהם, וגם ביצעו קטעים דוגמת "דרור יקרא" ו"אל נורא עלילה". כשלפני שנתיים הופיעה הלהקה בפסטיבל העוד וביצעה משירי אבן עזרא, לאיש לא נראה הדבר מוזר.
אבי בללי "גילה" את שיריו של משה אבן עזרא בזכות אביו, משה בללי ז"ל. כשהאב הלך לעולמו בשנה שעברה, החליט בללי להוציא אלבום משיריו ולהקדיש אותו לאביו.
נקמת הטרקטור מציינת בימים אלה חצי יובל לפעילותה, שתמיד היתה שונה ומיוחדת. להיטי הרדיו ומכירות התקליטים וההופעות קרו כמעט שלא במתכוון. אבי בללי - הזמר, נגן הבס והכותב הראשי של הלהקה - ושאר החברים, ותיקים וחדשים, הם מהפכנים אמיתיים, שלא עושים חשבון לשום אופנה או טעם קהל. הם בשלהם, יוצרים כל הזמן סוגי מוסיקה שונים, לעיתים קרובות "אמנותיים" ולאו דווקא פופולריים.
ההתחלה היתה בשנת 1986. כשאבי בללי ואופיר לייבוביץ', בני 23, חברי להקת הרוק המתקדם "מודוס וויוונדי" התחילו לעבוד עם הקלידן אילן גרין ועם מתופפים שונים שהאחרון בהם, דני מקוב, השלים את ההרכב. ניצן זעירא החתים אותם לחברת התקליטים החדשה שהקים, "נענע דיסק", ברי סחרוף מונה למפיק מוסיקלי, ורמי פורטיס הציע להם להשתמש בשם שיר שגנז: "נקמת הטרקטור".
תוך כדי העבודה על אלבום הבכורה הציע להם אוהד נהרין להלחין ולהשתתף ביצירת המחול שלו "קיר" ללהקת בת שבע. מאותו רגע ראשוני היה ברור שבללי וחבריו לא מוכנים להסתפק בקריירה רגילה של להקת רוק אלא חייבים, כמעט באובססיה, ליצור כל הזמן עוד ועוד סוגי מוסיקה שונים. לצד האלבומים "הרגילים" הם מעורבים בהמון פרויקטים נוספים - מוסיקה לסדרות טלוויזיה, לסרטי קולנוע, להצגות תיאטרון ולמופעי מחול, כל זאת נוסף על השתתפות והפקה באלבומים של מוסיקאים אחרים, ובהם יהודית רביץ וכנסיית השכל.
נקמת הטרקטור המקורית, בללי־לייבוביץ'־גרין־מקוב החזיקה מעמד עד 1995, אז פרש מקוב והצטרף המתופף (שהיה אז בן 17) אביב ברק. בהמשך הוחלף גרין על ידי אייל "פרסון" שחר שהוחלף על ידי רועי ירקוני שהוחלף על ידי עידו זלזניק ושוב על ידי ירקוני. לפני שמונה שנים השלימה את ההרכב הנוכחי נגנית הוויולה והזמרת גליה חי, שהוסיפה צבע נוסף לפלטה רבת הגוונים של הלהקה. אחרי 25 שנה, הם עדיין טריים ורעננים ומוכנים לצאת לדרך חדשה.
yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו