בין הקרבות הגדולים של מלחמת יום הכיפורים נמצא גם קרב אחד, שכמו בסיפור מימי התנ"ך או המיתולוגיה היוונית הציב אלו מול אלו, על גבעה חסרת ייחוד ברמת הגולן, את הלוחמים המובחרים ביותר משני הצדדים היריבים: לוחמי סיירת מטכ"ל הישראלים מול אנשי הקומנדו הסורי. וכמו באותם ימים רחוקים של העת העתיקה, היה זה קרב אישי. קרב שהתנהל ממרחק של מטרים בודדים, מרחק בו פוחתת משמעות הטכנולוגיה, הציוד והתיאוריות הצבאיות ועולים חשיבות אומץ הלב, הדבקות במשימה ורעות הלוחמים.
"אני טענתי יחד עם אנשים כמו עוזי דיין, אמיתי נחמני, אליק רון ואחרים שאסור לנו 'לשבת על המסלולים' ולחכות שיקראו לנו או שיכינו לנו מבצע מיוחד. מכיוון שחשבתי על מלחמת ששת הימים, הערכתי שהמלחמה תימשך רק ימים אחדים ושעלינו ליזום את השתתפותנו בה. אמרתי שאנחנו צריכים לעלות לרמת הגולן, אותה אנו מכירים היטב", מספר בצר. "לעומת זאת, היו אחרים ביחידה שטענו כי בשל היותנו כוח מיוחד, אל לנו ליזום השתתפות ויש להמתין למשימה מתוכננת".