הכאוס שב אתמול לרחובות מצרים, באחד הימים האלימים ביותר שידעה קהיר. אחרי שביצע הפיכה צבאית ב־3 ביולי, כשהדיח את הנשיא הנבחר מוחמד מורסי, הסיר אתמול הצבא סופית את הכפפות, והחל בשעות הבוקר במבצע אלים ואגרסיבי לפינוי תומכי האחים המוסלמים מרחובות הבירה, גם במחיר של לפחות 150 הרוגים ו־1,500 פצועים (המספרים הרשמיים), אבל בעיקר במחיר שבירת מיתוס נוסף של מהפכת תחריר: מי עוד מסוגל להצהיר היום כי הצבא המצרי, "צבא העם", לא יורה על האזרחים?
במצב עניינים שכזה לא פלא כי הנציג העליון של הליברלים במצרים, סגן הנשיא מוחמד אל־בראדעי, התפטר אתמול מתפקידו. מה עוד הוא מסוגל לתרום במדינה שהפכה לזירת התגוששות אלימה בין מדים לזקָנים? והסיפור הטרגי הזה רחוק מלהסתיים. האחים המוסלמים ודאי שלא אמרו את המילה האחרונה. לא ברחוב, וגם לא פוליטית.
מצרים ממשיכה להתרסק, והעתיד רחוק מלהיראות מבטיח. אחרי שהתאדה חלום הדמוקרטיה של מהפכת תחריר, גם הצבא המצרי בוחר להראות פרצוף אחר, דומה אפילו, במקרה של אתמול, לזה של הצבא הסורי. לא לזה פיללו ההמונים שהתכנסו ב־30 ביוני כדי להדיח את הנשיא מורסי.
קשה להגיד שהופתענו, אבל מדהים לראות כיצד פעמיים בתוך שנתיים וחצי בסך הכל הצליחו ליפול בפח מיליונים רבים במצרים וגם בעולם, שבאמת האמינו כי מכל המהומה הגדולה הזו יקום דבר חיובי. רומנטיקה תמיד היתה באופנה, גם אם לעיתים, כמו במצרים, ההתפכחות הפחות מלהיבה אך המציאותית נאלצה לרשת את החלום.
בחודש שעבר היו שהתפעלו פעם נוספת מההמון המצרי, שסירב אחרי מובארק לקבל הפעם את שלטון האחים, ומחאו כפיים בהתלהבות רבה לנפילתו של מורסי. קשה להגיד שבצד הזה של המפה מישהו הזיל דמעה אחרי הדחתו, אך קשה להגיד שההדחה היתה דמוקרטית. הטרגדיה של מצרים היא כפולה: ניצחונו של מורסי היה בלם לחלום הדמוקרטי, אבל גם הדחתו.
וכעת נותרנו עם השאלה האם המיליונים, שירדו לרחובות לפני כמה שבועות בלבד כדי להפיל את מורסי בחסות (או ליתר דיוק בעידוד) הצבא, באמת פיללו לילד הזה שנולד היום במצרים? האם באמת הם רצו את החזרת מצב החירום במצרים (כמו בעידן מובארק)? האם הם באמת רצו לראות את הממשל החדש מטיל עוצר על האזרחים ברחובות קהיר? והאם קיים עדיין אותו קונצנזוס סביב הצבא מצד אותם ליברלים חילונים? התפטרותו של אל־בראדעי מרמזת שגם הקואליציה הזו התנפצה לה אתמול. קשה להגיד שהליברלים לא קיבלו כבר רמז או שניים לגבי הצפוי. תוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, שהעניקו להם יכולת לבחור בין מוחמד מורסי, איש תנועת האחים, לבין אחמד שאפיק, איש המשטר הישן - לזה הם פיללו? כבר אז היה אפשר לראות שמצרים בשלב זה או אחר תחזור לנקודת ההתחלה - רק בלי מובארק.
ומה הלאה? ההסלמה אתמול במצרים ביוזמת הצבא דווקא יכולה פרדוקסלית לשרת את האחים. לאחר שהודחו מהשלטון, העימות הוא עתה הדרך שלהם לשרוד. מה גם שהצבא נתן להם אפילו את האפשרות להצטייר היום סופית כקורבנות המהפכה ולא כגזלנים שלה, כפי שהיה בעידן נשיאותו של מורסי.
צריך להיות ברור - האחים המוסלמים הם לא בדיוק פציפיסטים, ומאוד קורץ להם היום לאמץ את שיטת האחים בסוריה ולהקים בתורם "צבא חופשי". זה בוודאי לא מבטיח שקט בקהיר, וגם לא קרוב אלינו בחצי האי סיני. תסריט שכזה מבטיח לנו מלחמת אזרחים.
כך או כך, האגרסיביות של הצבא אתמול מרמזת על הרצון שלהם לנגח את האחים מהמפה הפוליטית בדיוק כמו בעידן מובארק, ולא לראות אותם מתמודדים בבחירות הקרובות, מאחר שגם היום הם עדיין הכוח הפוליטי המאורגן היחיד במצרים. בכל מקרה, בחירות לא נראות באופק במצב עניינים שכזה.
ולא פחות עצוב בסיפור הזה, שוושינגטון לא מסוגלת לעשות דבר ואפילו מנוטרלת. וושינגטון איבדה כל אמינות היום במצרים, גם מצד הצבא, גם מצד האחים ואפילו מצד הליברלים. דווקא למדינות המפרץ יש מה למכור במצרים. סעודיה, להבדיל מקטאר, לא רצתה בנפילת מובארק ובעליית האחים, סעודיה שואפת לשמרנות. יש להניח כי בשלב זה או אחר היא תסייע לצבא לבחור את יורשו של מובארק.
כל זה לא כל כך מריח דמוקרטיה, אבל האתגר היום במצרים הוא לא דמוקרטיה, אלא כיצד משיגים יציבות בלי להודות שאחד הפתרונות הוא השבת הגלגל לאחור.
* * *
טבח, עוצר ומצב חירום
אחרי חודש וחצי של מחאה, הצבא מימש את איומו ופינה את תומכי מורסי מכיכרות בקהיר • התוצאה: לפחות 278 בני אדם נהרגו, יותר מ־2,000 נפצעו • סגן הנשיא מוחמד אל־בראדעי התפטר במחאה על האלימות • במצרים הוכרז מצב חירום • ההפיכה הושלמה, מתחילה מלחמת אחים?
הממשלה הזמנית בקהיר הבטיחה שאם האחים המוסלמים לא יפנו להידברות, מתחמי המחאה שלהם יפונו בכוח. ההבטחה קוימה אתמול בבוקר, אבל השאלה היא אם בצמרת השלטונית המצרית העריכו שאלה יהיו גם תוצאות המבצע.
על פי משרד הבריאות המצרי, 278 בני אדם נהרגו ו־2,001 נפצעו בעימותים שהתפתחו בין תומכי הנשיא המודח מורסי לבין כוחות הביטחון, שבאו לפנותם מכיכר נאהדה בדרום־מערב קהיר ומהכיכר מול מסגד רביע אל־עדוויה שבצפון־מזרח הבירה. חלק מההרוגים הם שוטרים וחיילים, שנורו מכלי נשק של המפגינים ומצלפים שהציבו האחים המוסלמים על גגות של בניינים סמוכים.
בהרוגים היה גם צלם של רשת סקיי ניוז הבריטית וכתבת של עיתון מדובאי.
המספרים שהציגו האחים המוסלמים היו גבוהים יותר. על פי התנועה, לפחות 600 איש נהרגו ויותר מ־8,000 נפצעו.
"גרועים מהציונים"
מוחמד אל־בלתגי, מראשי האחים המוסלמים, שבתו אסמא (17) נהרגה בעת הפינוי, זעם על הצבא והשתמש בדימוי שמצית את הדמיון המצרי: "אפילו הציונים לא עשו ב־2008 בעזה את מה שעשו כאן!"
בעקבות האירועים הוכרז במצרים מצב חירום למשך חודש ימים וסגן הנשיא הזמני, מוחמד אל־בראדעי, התפטר מתפקידו במחאה על שפיכות הדמים. "איני יכול לשאת באחריות להחלטות שאיני מסכים איתן", אמר לנשיא הזמני עדלי מנסור.
המבצע לפינוי החל בשעות הבוקר המוקדמות. "הם באו בשעה שבע", סיפר סאלח עבד אל־עזיז, אחד המפגינים, שניסה לעצור דימום מראשו, "מסוקים מלמעלה ובולדוזרים על הקרקע. הם פרצו דרך הביצורים שלנו. שוטרים וחיילים ירו גז מדמיע על הילדים. הם המשיכו לירות גם כשהמפגינים התחננו שיפסיקו".
"אנחנו לא חמושים, אללה יעזור לנו", זעקה אחת המפגינות, אבל זה היה שקר לפחות בחלק מהמקרים. ערוצי הטלוויזיה במצרים הציגו תיעוד של הנשק הקל שנתפס בכיכרות, וכנראה הוברח אליהן מבעוד מועד.
בתוך שעות בודדות הושלם פינוי נאהדה, ובערב הודיעה המשטרה שגם המתחם הגדול יותר פונה. בתי החולים התמלאו גופות של הרוגים, כ־200 מהמפגינים נעצרו, אחרים התפזרו בעצמם, אבל האלימות גלשה לרחבי מצרים כולה. 17 נהרגו בפיום שמדרום לקהיר, חמישה בסואץ. עימותים אלימים היו באלכסנדריה, באסיוט ובמיניא. כנסיות קופטיות בדרום המדינה הוצתו, שכן האחים המוסלמים מאשימים את הנוצרים בתמיכה בהפיכה הצבאית, ותקיפות אלה הוסיפו לחשש שהאלימות במצרים תתפתח לכדי מלחמת אחים ממש. כבר אתמול נרשמו קרבות רחוב בין תומכי מורסי למתנגדיו בשכונות קהיר. באחד המקרים עצרו תומכי הצבא רכב שפינה פעילים של האחים ואסר עליו לעבור דרך השכונה. האחים המוסלמים מצידם הוסיפו שמן למדורה, כששרפו כמה תחנות משטרה.
הבית הלבן גינה בחריפות
אל־בלתגי, שנעצר אתמול, קרא לשוטרים ולחיילים לערוק. "אני נשבע לכם באללה, שאם תישארו בבתים, עבד אל־פתאח א־סיסי יגרור את המדינה הזאת למצב של סוריה", קרא לציבור המצרי, "א־סיסי יגרור את המדינה הזאת למלחמת אחים כדי לחמוק מעונש". הנשיא מנסור וראש הממשלה אל־בבלאווי דחו את טענות המוסלמים לטבח ושיבחו את כוחות הביטחון.
במערב מיהרו לגנות את הפינוי האלים. "ארה"ב מגנה בחריפות את האלימות ואת שפיכות הדמים", אמר מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, "זוהי מכה רצינית לתקוותו של העם המצרי למעבר לדמוקרטיה". מזכ"ל האו"ם באן קי־מון גינה את השימוש בכוח. בריטניה קראה לאזרחיה הנמצאים במצרים להתרחק מהתקהלויות.
גם ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, גינה את המשטר המצרי וקרא למועצת הביטחון של האו"ם ולליגה הערבית לנקוט צעדים מיידיים כדי "לעצור את הטבח במצרים".
מול שגרירות מצרים בתל אביב ערכו עשרות מאנשי התנועה האיסלאמית בישראל הפגנת מחאה נגד הטבח.
דניאל סיריוטי, דוד ברון, אלי לאון ואבי כהןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו