הם שורה של רופאים ומכרים שהחליטו שנמאס להם. הם שמעו אתמול על התקפה חדשה על שרה נתניהו והחליטו שהגיע הזמן לדבר. "יותר מדי זמן שתקנו", אומר אחד מהם, רופא שטיפל במשפחה. כשנה וחצי לאחר שאביה של שרה נתניהו, שמואל בן ארצי, סופר, משורר ואיש חינוך מוערך נפטר בגיל 97, כעשור לאחר שאימה חווה הוכרעה ממחלת סרטן ממושכת - האנשים שהיו שם החליטו שהגיע הזמן לספר את האמת.
אחד מהם הוא ד"ר אלכס גורל, רופא בכיר במחלקה ההמטולוגית בבית חולים הדסה עין כרם שבירושלים. הוא הכיר את שרה נתניהו ב־2002 באשפוז האחרון של אמה בבית החולים הדסה עין כרם, סמוך לפטירתה.
"כל מי שהיה שם ראה את שרה נתניהו ביחסה להוריה, את האהבה והדאגה שלה. ההורים היו אצלה מעל לכל. היא נתנה את כל כולה להם. היא היתה יורדת לכל פרט במהלך הטיפול. הבחנתי בזה במיוחד כאשר היא טיפלה באמה. מאוחר יותר זה חזר על עצמו כשטיפלה באביה. האינטרקציה שלה מולו היתה מאוד נוגעת ללב. בסופו של דבר, באותה התקופה מצבו מאוד השתפר והוא יצא הביתה. אין לי ספק שיחסה של שרה הוא שתרם לכך".
"ראיתי אותה נלחמת על כל דקה מחייו, להרוויח עוד שנייה איתו. ובסופו של דבר היא צדקה, כי עובדה שהוא חי חצי שנה באיכות חיים מצויינת. בכל פעם כשאני רואה את שרה אני אומר לעצמי, שהיא ללא ספק הצילה לאביה את החיים.
"בפעם האחרונה שקפצתי אליו לביקור הוא הסתובב בבית, אכל. הייתי מאוד מרוצה. הוא ממש הרוויח חיים איכותיים. זה היה בעיקר בזכותה. האהבה של המשפחה היא אלמנט מאוד חשוב בהליך הטיפול וההחלמה, ושרה, באהבה הגדולה שלה, הבינה את זה".
היא הפתיעה אותך?
"בהחלט גיליתי אדם אחר. אני לא מאמין לכל מה שהעיתונים כותבים, אבל קראתי כמו כולם. אלא ששרה שאני מכיר, כשהיא עושה משהו - זה מכל הלב. זו, אגב, הסיבה שאני מדבר". לבסוף ד"ר גורל אומר בחיוך, "בטוח שאחטוף הרבה מהחברים שלי. הם מושפעים ממה שקוראים בעיתון. אבל אני מוכן להסתכן".
* * *
ד"ר צביקה ברקוביץ' הוא טיפוס מלא הומור עם מבטא הונגרי־רומני כבד. הוא רופאו האישי של ראש הממשלה ושל משפחת נתניהו כבר 18 שנה. בימים כתיקונם הוא אינו מתראיין. היה רק מקרה אחד בעבר שחרג ממנהגו כאשר לפני כשנה וחצי הגיע לאחד האולפנים והפריך את ההאשמותיה - חסרות השחר, הוא מדגיש - של המטפלת באביה של שרה שפוטרה.
"הייתי עם אבא של שרה בקשר טוב. ביקרתי אותו כמעט כל יום. זה מעבר לחברות שלי עם משפחת נתניהו. נקשרתי אליו מאוד. כך נהפכתי לידיד קרוב וטיפלתי גם באביו של נתניהו. שניהם היו אבות מרשימים ביותר. לכן הפליא אותי העליהום שעשו על שרה עם ההאשמות המגוחכות על הטיפול שלה בו. אני יכול לומר אחרי כל השנים הללו שמעולם לא ראיתי בת שטיפלה באבא שלה ובאמא שלה כמו שרה. כל מה שעשתה היה מאהבה עצומה.
"היא לא היתה מתפשרת בכלום. היו לילות שהייתי יושב לצידה בבית החולים. מארבעת הילדים של אביה ראיתי רק אותה (לשרה נתניהו יש עוד שלושה אחים) אבל אבא שלה יכול היה לסמוך עליה. היא הייתה כל כך צמודה אליו, עד שכבר היה מאוחר. לא אחת, עד שהיו זורקים אותנו מבית החולים.
"אין לי שום כוונה לספר סיפורים, אני פה כדי לומר את האמת בלבד. כשהייתי מסתכל על שרה ורואה את הדאגה שלה, הייתי אומר בכל פעם מחדש בלב 'הלוואי עלי'. אם היתה בחינה בלהיות בת - שרה היתה מקבלת בקלילות ציון 100. יש סיפורים שאני קורא אותם ונדהם. אבל הייתי שם בתוך הבית. ימים ולילות הייתי שם וראיתי את הכבוד ביניהם".
איך היה הקשר היה בין האב לחתן?
"מאוד חם. ביבי היה נותן לו הרבה מאוד כבוד ואביה של שרה מאוד העריץ את ראש הממשלה. הוא היה מדבר איתו על תנ"ך, על ההיסטוריה, על החיים". הוא אינו מרגיש נוח להזכיר את האחים של שרה. "אי אפשר להשוות, הם היו פחות בתמונה. אבל היא נשמה גדולה. לא התחשבנה, רק דאגה לאביה".
ואז הגיע הסוף.
"ראיתי אותה נשברת. כאב עמוק וקשה שנמשך עד היום. קשה להתאושש אחרי קשר קרוב כזה. ככה זה היה גם עם אימה. אני זוכר איך היתה מגיעה לבקרה גם בימים הקשים בהם היא איבדה את הזיכרון. סרטן קשה. היא היתה יושבת לידה ביום ובלילה. 'אמא, אני שרה, הבת שלך', 'אני אוהבת אותך'. היו ימים רבים בלי הכרה, אבל שרה לא נואשה, הייתה יושבת לידה שעות ארוכות, מלטפת, מדברת".
* * *
ד"ר אינה גפנוביץ', רופאה בכירה בבית החולים שערי צדק. ליוותה את הוריה של שרה מאז 1999, אז עבדה גם בבית חולים הדסה עין כרם: "היחס אל ההורים המבוגרים מצד כולם במשפחה היה בלתי ייאמן. לפעמים, הייתי משאירה מירשם והם היו משיגים אותו גם באמצע הלילה. כשאביה אושפז, הייתי הולכת וחוזרת כמה פעמים ביום - והיא תמיד היתה שם. בקושי היינו מצליחים לשכנע אותה לצאת להפסקה, להתרחץ בבית, ולהחליף בגדים. היינו דואגים לה לאוכל בחמגשית. אחרת, היא לא הייתה אוכלת. היא פשוט לא היתה יוצאת מהחדר. היא ישנה על יד אביה על מיטה מתקפלת. גם הנכדים יאיר ואבנר ישנו שם לא פעם".
ד"ר גפנוביץ' נרגשת, מסבירה שהיא לא מאלה שמתראיינים, ושהכי נוח לה להישאר מאחורי הקלעים. אבל היא מרגישה חובה לספר על שרה הבת. "לשרה תמיד היה חשוב לשמר על כבוד האדם שבהורים שלה, ולתת להם את הכל. האבא ידע ששרה תעשה בשבילו תמיד הכל, ותעמיד את כל המערכת על הרגליים כדי להאריך לו את חייו. נפגעתי באופן אישי ממה שכתבו. זה היה ממש גועל נפש".
ובכל זאת, את מדברת.
"אני רואה מה עושים לשרה, אני יודעת מי הבנאדם - וזה משגע אותי. הרגשתי שאני חייבת לספר את מה שאני יודעת. הייתי שם וראיתי איך שרה והילדים נתנו הכל, עד לרגע האחרון. ואני רואה מה שהתקשורת עושה לה. זה עוול שבא לי לזעוק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו