מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", הצפון הפסטורלי, הירוק והשלו איננו אותו הדבר: יום לאחר 7 באוקטובר, קיבלו תושבי הגליל העליון הוראה לפנות את בתיהם בלי לדעת מתי ישובו. באחת, כמו רבים מאזרחי ישראל, הפכו תושבי הגליל לפליטים בארצם.
בבוקר 8 באוקטובר, על לוח משרד מרכז האקלום לחיות בר באגמון החולה היו רשומות, כמדי יום, רשימת מטלות לעבודה עם המטופלים במרפאה: אנפה אפורה הייתה צריכה לקבל תרופות ומעקב אחר הכנף המחלימה שלה; עיט גמדי התעתד לעבור לכלוב גדול יותר לתרגול התעופה; בז עצים עמד בפתח מבחן תעופה שלפני שחרור לאחר שהוחזק בשבי; וגורת ארנבת שדה הייתה צריכה להישקל כדי לוודא שהליך הגמילה שלה מחלב הושלם, ושהיא אכן אוכלת ועולה במשקל, והרשימה עוד ארוכה.
המרכז, הכולל מרפאה קדמית, גוזלייה וכלובי אקלום מתקדמים, הוקם בדצמבר 2019 בהובלת ירון צ'רקה, הצפר הראשי בקק"ל, וד"ר רונה נדלר-ולנסי, וטרינרית ומנהלת מרכז האקלום. המטרה הראשית של המקום היא לשקם חיות בר פצועות ויתומות, ולספק להן סביבה מיטבית לשחרור מוצלח לטבע. הוא מקבל לטיפול חיות בר ישראליות מוגנות בלבד מאזור אצבע הגליל, רמת הגולן וסובב כנרת.
באותו יום ראשון שוחחה מאי אברהמי, המטפלת הראשית במרכז, עם נדלר-ולנסי, בזמן שכל אחת התארגנה לעזיבה של הבית. "זו היתה אחת השיחות הקשות שניהלתי בקריירה שלי", מספרת ד"ר ולנסי. "החלטנו יחד שהאפשרות הטובה ביותר עבור בעלי החיים היא לשחרר אותם באותו היום לטבע, גם אם הם עדיין לא מוכנים כפי שהיינו רוצות".
ההבנה באותו הבוקר היא שכל צוות מרכז האקלום, כולם תושבי האזור, מתפנה, ושלא יהיה מי שיוכל להמשיך לטפל ולהאכיל את החיות, ולכן האפשרות הטובה ביותר עבורן היא להשתחרר לשטח האגמון, שבאותו היום נסגר למבקרים, ולהמשיך את השיקום שלהן בטבע באופן עצמאי. מרכז האקלום נסגר, וחלק מהעובדים יצאו לחל"ת.
הצימר שהפך למרפאה מאולתרת
לאחר שחרור החיות, צוות המרכז התפזר בכל הארץ. בשבועות הראשונים למלחמה, אברהמי קיבלה אליה חיות פצועות למושב חוסן שבו התארחה במתחם צימרים: "למזלי, בעלת המתחם היא אמו המדהימה של בן זוגי, שמייד הסכימה להפוך את אחד מחדרי הצימרים למרפאה מאולתרת ונעימה. למרות הציוד הרפואי שתמיד יש עליי, לטפל באותן חיות היה מאתגר ודרש יצירתיות, אבל המשימה הייתה ברורה – לאבחן, לייצב ולמצוא בדחיפות שינוע של החיות לבית החולים לחיות בר ברמת גן, שהיה במרחק כשעתיים נסיעה ממני".
בהמשך, כאשר התבססה ההבנה שהמלחמה הזו עלולה להימשך זמן רב, נפגשה נדלר-ולנסי עם קב"ט המועצה כדי לבדוק אם ניתן לחזור ולפתוח את המקום באופן מוגבל. "האגמון נחשב שטח פתוח וכגבול הצפוני ביותר שניתן להתנהל בו בסוג של שגרה. עם זאת, הוא נחשב שטח צהוב ואינו באמת מוגן אם מתרחש בו משהו. זהו סיכון מחושב שביקשתי מכל אחת מנשות הצוות לקבל על עצמה כאשר היא מגיעה למקום", סיפרה.
יולי ונדרמיר, מנהלת האדמיניסטרציה של מרכז האקלום, שבה לקיבוץ שלה, שלא נמנה עם היישובים שפונו באופן רשמי. לצד הפיצוצים, האזעקות וחסימות הכבישים, הגיעה יחד עם נדלר-ולנסי ואברהמי, שהגיעו ממקומות הפינוי, לעבוד באגמון ולתת מענה. לדבריה, במהלך תקופת הלחימה הגיעו למקום 17 חיות בלבד, בעוד בתקופות מקבילות בשנים קודמות הגיעו אליו יותר מ-60, ירידה של 72% במספר המטופלים.
"חיות הבר ממשיכות להיפגע בזמן מלחמה כמו בזמן שגרה, אך הפעם האנשים שמוצאים את החיות הפגועות הם בדרך כלל חיילים", סיפרה נדלר-ולנסי. "כך היה עם שועל בוגר שנמצא מיובש מאוד בחבית סימון גבול גזרה על ידי חטיבת אלכסנדרוני ברמת הגולן. החיילים יצרו קשר עם הפקח האזורי, שהביא את השועל המיובש לטיפול מציל חיים במרפאת האגמון".
השועל לא הצליח לעמוד על רגליו. לאחר שנלקחו ממנו מדדים, התברר כי הוא סובל ממכת חום, ולכן היה צורך לקרר אותו בהדרגתיות תוך כדי שניסו לפתוח לו וריד כדי שיוכלו להעניק לו נוזלים. "לשמחתי המדדים השתפרו כבר מהשעה הראשונה, ואנחת רווחה ארוכה נשפה ממני החוצה מעצם המחשבה שאילולא ערנות החיילים, האירוע היה יכול להיגמר אחרת לגמרי", הוסיפה, וציינה גם כי בשבוע האחרון הגיעו לטיפול במקום גם דיה שחורה, אדום חזה ושחף ארמני.
טיפול בדיה שחורה פצועה במרכז האקלום // צילום: מרכז האקלום לחיות בר באגמון החולה