מאת : אלינור לוגאסי
"לא צריך טובות מאריות" הוא ספרה השני, הראשון היה ספר זיכרונות מתקופתה בשואה. חני קדר-קהת (ז"ל) אהבה לכתוב, היתה אישה יצירתית ואהבה אומנות, ברומן החדש מגלים עוד צדדים על התכונות החזקות שלה, על תקופת הנערות ועל האהבה הראשונה שלא תמיד מצליחה.
בראיון עם בתה, זהבית קהת, גיליתי מה עומד מאחורי הספר, ומי הייתה חני.
האם את זוכרת את אמך תמיד כותבת?
"אמי היתה ניצולת שואה. היא היתה ילדה בתקופת המלחמה, ובעצם כך התחילה כנראה לכתוב. בהיותה בת 12, בסיום מלחמת העולם, היא כתבה את כל הזכרונות שלה מהתקופה בה הסתתרו בזמן המלחמה. היא סיפרה שעוצמת החוויות היתה כה חזקה, והיא ממש לא יכלה לעצור את הכתיבה, היא ישבה לכתוב בלילות. היה מחסור בנייר באותה תקופה, והיא כתבה על כל פיסת נייר שהיא מצאה.
"בסוף היא שרפה את הכל כי התביישה שאולי מישהו ימצא את זה ויקרא. היא כתבה הכל שוב לפני 13 שנים, בספר "ניטרה שלי" שיצא לאור בהוצאת יד ושם. הספר תורגם לאנגלית ולסלובקית.
"בתקופה "שלי" אני זוכרת אותה כותבת יותר שירים מאשר סיפורת. כשפיניתי את הבית שלה אחרי מותה, מצאתי קלסר עם כתב יד שהיא כתבה לפני שנים רבות, אבל עדיין לא קראתי אותו.
מה בעצם גרם לה לכתוב את הספר הנוכחי?
"הספר הזה הוא בעצם "היצירה" הראשונה שלה שיוצאת לאור. הספר הקודם היה ביוגרפי, ופה היא נתנה קצת לדמיון שלה יד חופשית.
"הספר מבוסס על סיפור חייה, אבל לא באופן מדוייק. הוא משלב סיפורים של אנשים אחרים שהיו קרובים אליה, והסיפורים שלהם ושלה שזורים זה בזה תחת החוויות של גיבורת הסיפור. חשוב לי לציין שהספר אינו עוסק בשואה. גיבורת הספר עלתה לארץ אחרי המלחמה, והספר מתרחש בישראל.
"לי באופן אישי היה קשה לקרוא את הספר. ראיתי בסיפור של עופר, הבן של גיבורת הספר, בעצם את סיפור החיים שלי, חוויות הילדות הלא פשוטות, המעמד הזה של להקרע בין הורים שעוברים גירושין לא הכי נחמדים. בספר מופיעות כל מיני סצינות שלכאורה יכולות להשמע לא הגיוניות, אבל לצערי הן די מוכרות לי מהילדות שלי.
"יש גם פרטים שאולי נלקחו מהילדות שלה ולא רק שלי, למשל ההתעניינות של הילד בבוטניקה, זה משהו שהיא יכלה ללמוד מאביה כילדה.
"רק לאחר מותה הצטערתי שלא התעמקתי יותר בחוויות של גיבורת הסיפור. חלק מהסיפורים אני יודעת שהם של אמא שלי, אבל חלק מהם אינני בטוחה, ואני מצטערת שלא שאלתי אותה אף פעם מי זו כל דמות בסיפור ומה מהדברים קרו לה ומה לאחרים.
"בפועל אמי היתה נשואה פעמיים, ואני מאמינה שהדמות של אריה, הבעל של גיבורת הספר, מבוססת על שני הגברים בחייה. אם יש תכונות שאני לא מזהה אצל אבא שלי, אז אני מניחה שהיו אצל הבעל הראשון. למשל, הקמצנות הכרונית זה לא משהו שמוכר לי מאבא שלי.
"אמי הייתה אישה ישרה וחכמה עם הרבה תחומי עניין. היא אהבה בעלי חיים וחמלה על כל יצור חי, עד כדי לא לגרום סבל לאף נמלה או ג'וק. היא הגיעה ממשפחה של אינטלקטואלים, שני הוריה היו רופאים מוכשרים, ואחיה פרופ' ב"ז קדר קיבל פרס ישראל בהיסטוריה השנה. אז חיפוש אחר ידע ולמידה היה דבר שגרתי בבית. התכונות האלה והרקע המשפחתי באים לידי ביטוי אצל גיבורת הסיפור טובה ובדרך שהיא מחנכת את בנה עופר".
"לא צריך טובות מאריות" // צילום : באדיבות המשפחה
האם זה היה חלום שהתגשם מבחינתה?
"כן בהחלט, הספר הראשון והתגובות עליו נתנו לה מוטיבציה להמשיך. היא גם אמרה שהיו לה כבר עוד כמה רעיונות לספרים חדשים, אבל לא הספיקה לכתוב אותם, וגם לצערי כבר לא היתה בחיים בעת הוצאת הספר הזה לאור".
מה היתה הכתיבה בשבילה?
"אמי היתה אישה יצירתית בכל מיני תחומים והכתיבה היא אחד מהם".
איזה חלק הכי אהבת בכתיבה שלה? מה החלק שהכי נגע בך?
"אהבתי לקרוא את הזכרונות שהיא מעלה מתקופת עליית הנוער וההיכרות שלה עם מי שיהיה בעלה. אני מניחה שחלק ניכר מהרגשות שמתוארים שם אכן היו שלה, וזה מעניין לקרוא איך היא היתה כנערה מתבגרת וכאישה צעירה.אני לא הכרתי אותה כאישה צעירה, נולדתי כשהיא היתה בת 40 ובסביבה שלנו היא תמיד היתה מבוגרת משאר האימהות.
"לגבי הניכור החברתי בפנימייה, ככל הידוע לי, זו לא היתה חוויה אישית שלה, אלא תיאור של מצב של מישהי או מישהו אחר שהיא הכירה. ככל הידוע לי היא עלתה לארץ עם חברים וחברות מהעיר שלה והיה לה נעים איתם, ואף שמרו על קשר לאורך כל השנים. אבל כמו דברים אחרים, גם את זה לא יצא לי לבדוק איתה לפני מותה.
"החלקים שהכי נגעו בי היו החלקים של "הצד שלה" בכל פעם שהילד עוזב לזמן ממושך, כמה היתה קשה לה הפרידה, וכמה היה קשה לה להישאר לבד בבית. הרי "בזמן אמת" כשהייתי הולכת לכל מיני מקומות ולבסוף עזבתי את הבית, אז ראיתי את הצד שלי ופחות את הכאב שלה.
"מעבר לחוויה האישית שלי, מתוך הסיפורים והחוויות של גיבורת הסיפור והדמויות האחרות, ניתן לקבל תחושה של איך היו החיים כאן בתקופה ההיא. למשל, שאלתי את אמי האם זה הגיוני שאישה עם משכורת של קופאית קנתה לעצמה דירה בכסף שלה ובזמן כה קצר, והיא אמרה שכן. ובאמת בצעירותה, אחרי גירושיה מבעלה הראשון, אמי קנתה דירה בכסף שלה, לא הייתה לה עזרה מההורים".
"מסמך רגיש, שמבוסס על סיפור חיים" // צילום: באדיבות המשפחה
מה הספר בשבילכם (המשפחה)?
"אמי השאירה כאן מסמך מרגש ומעניין שמבוסס על סיפור חייה, על הרגשות שלה כאישה צעירה, אהבה ראשונה, נישואין שהתחילו עם הרבה תקווה ואיך התפוררו לבסוף. זו גם היצירה הכתובה האחרונה שהיא השאירה אחריה.
מה המסר של הספר?
"בעיניי יש בספר הרבה אופטימיות. הגיבורה עברה ועוברת חוויות קשות בחייה, ובכל זאת תמיד שומרת על תקווה, אופטימיות וחיפוש פתרונות לכל מצב. יש לגיבורה גם אמונה חזקה באלוקים. ככל הידוע לי, היא רצתה לספר את הסיפור שלה ושל אנשים אחרים בני אותה התקופה, להשמיע את קולם.
"שאלתי כמה חברים שקראו את הספר מה לדעתם המסר. חברה כתבה לי, שאל לנו להישאר במערכות יחסים מנמיכות. אצורים בנו כישורים ויכולות להגשמה עצמית שרק מחכים לפרוץ. חבר אחר כתב שמבחינתו המסר היה דווקא שאפשר להתפשר ובכל זאת להגיע להישגים יפים.".
מאת: אלינור לוגאסי
"לא צריך טובות מאריות" – חני קדר-קהת, הוצאת צמרת, 2020
