מאת : אלינור לוגאסי
רוני הילה טלאור, נשואה, אמא לשלושה וסבתא לחמישה כתבה רומן רוחני נפלא ומרתק כאחד. היא מכניסה לתוכו את כל כולה, את העבר, ההווה, החוויות המיסטיות, את הכאב שנגרם מאבדן אדם יקר אבל ההבנה שאולי הוא עדיין נמצא פה, מעבר לחיים. בראיון אישי הכרתי אישה מרתקת שמשאירה טעם לעוד.
רוני הילה לאור. רומן נפלא ומרתק // צילום: יח"צ
אשמח שתספרי לי על עצמך
"נולדתי בשנות ה50 במושב בני ציון בשרון, כבת יחידה להוריי. הם התגרשו בהיותי בת שש ונותרתי לחיות עם אימי בבתינו הקטן בכפר. אימא עבדה מאוד קשה לפרנסתה, נעדרה הרבה מהבית ואני ביליתי שעות רבות לבד.חוויתי לא מעט טלטלות בילדותי, הרבה חוויות של נטישה וחוסר ביטחון בסיסי. כל השנים סבלתי מחסך אב, למרות שהייתי בקשר עם אבי, אבל הוא לא היה כמעט מעורב בחיי.
"למזלי היו לי סבתא וסבא שגרו קרוב ואצלם מצאתי את החום והפינוק ותשומת הלב שילד זקוק לו. הרגשתי הרבה יותר נוח בחברת אנשים מבוגרים מאשר בחברת ילדים.
"התחברתי בעיקר לבעלי חיים. גידלתי הרבה חתולים, וכלבים וציפורים. כל גור נטוש שמצאו במושב הביאו אליי. אהבתי את הטבע, עצים ופרחים והרגשתי שאני מדברת בשפתם.
"לא הייתי ילדה שמחה, הייתי ילדה רצינית שחושבת מחשבות פילוסופיות. לא ידעתי להתלהב, לא אהבתי להתרחק מהבית. חסרת ביטחון עצמי, מאוד רגישה וביישנית. ילדה מנומסת וצייתנית והמורים אהבו אותי כי הייתי תלמידה טובה, למעט במתמטיקה.
"כבר מגיל צעיר הרגשתי שיש משהו מעבר לעולם החיצוני הנוכחי ומעבר לרדיפה אחר תענוגות החומר. שיש סיבה עמוקה יותר ותכלית לעצם קיומנו בעולם. אבל לא היה לי את מי לשאול. אהבתי לבלות עם עצמי. ציירתי הרבה, ניגנתי על כמה כלי נגינה, קראתי ספרים וגם כתבתי סיפורים ושירים. מעולם לא היה לי משעמם. ניסיתי הרבה, אבל למרות זאת לא הייתי מאושרת. משהו מהותי היה חסר, אבל לא ידעתי מהו. לא מצאתי מה הדבר שיספק וימלא אותי".
איך הגעת לרוחניות? מה משך אותך לעולם הזה?
"בתחילת שנות ה-40 לחיי, לאחר שנה שלמה שלא מצאתי עבודה והייתי מובטלת ומיואשת, פגשתי אדם יקר ששינה את חיי– "רון".
"הגעתי אליו לאיזו התייעצות מקצועית, וכששמע שאני מחפשת עבודה, הציע לי לעבוד במשרדו במשרה שבדיוק התפנתה והבטיח ללמד אותי את כל העבודה מא' עד ת', למרות שלא הכרתי כלל את תחום עיסוקו.לאחר כמה חודשים מתוך שיחותינו הרבות, שנינו הבנו שיש בינינו קשר מיוחד ויוצא דופן וחיבור נשמתי חזק שלא ניתן להסבירו במילים ולא בהגיון.
"הרגשנו שאנחנו משלימים אנרגטיים. מה שנהוג לכנות "נשמות תאומות" כאילו שאנו מכירים כבר עשרות שנים, כמו גדלנו ביחד. הסתבר לנו גם שבמהלך חיינו חווינו הרבה חוויות דומות לחיוב ולשלילה, מבלי שנפגשנו בכלל.
"הוא היה מבוגר ממני בשנים רבות, אבל שנינו חשנו כל השנים את אותו החסר, עוד מילדות. חסר של החלק המשלים של הנשמה, שלא ידענו להגדיר אותו. אני חוויתי את זה כחסך אב גדול, הוא כחסך אם. כמו חלק משמעותי בפאזל שאם הוא חסר, לא ניתן להשלים את התמונה הגדולה.
זוהי כמיהה שליוותה אותנו הרבה שנים ולא נתנה לנו מנוח.
הייתה בינינו ממש טלפתיה והבנה מושלמת גם ללא מילים. יכולנו לתקשר רק במבט עיניים.
הוא מתוך ניסיון חייו הרב, היווה עבורי את האב המייעץ והתומך שחסר לי כל השנים, את האח הבוגר שמעולם לא היה לי ואת המדריך והפסיכולוג שחיפשתי".
"השיחות שלנו היו ארוכות ועמוקות והצלחתי לפתוח בפניו מגרות שמעולם לא העזתי לפתוח בפני עצמי, ובוודאי שלא בפני אחרים, גם לא הקרובים ביותר. וזה היה הדדי. גם הוא פתח בפניי את צפונות לבו. דברים שהיו חבויים במעמקי הנפש שלנו, בהבנה בהכלה וללא שיפוטיות כלל.
"הוא עודד אותי המון, דחף אותי לנסות, לא לוותר על חלומות. פתח בפניי עולם תרבותי שלא הכרתי ובעיקר לימד אותי להאמין בעצמי. כשקרא דברים שכתבתי לא הפסיק להחמיא לאופן כתיבתי וביקש שלא אפסיק לכתוב. אמר שזו מתנה שניחנתי בה וקיבלתי בלידתי ועליי להשתמש בה, כמו גם בכישרון הציור. הוא הצליח לחזק בי את עמוד השדרה הפנימי, להגדיל את הביטחון העצמי, ללמד אותי להתלהב ולשמוח גם מהדברים הפשוטים, ובעיקר לא להתייאש גם כשנכשלים!
"נהניתי מעבודתי מאוד ומהשעות שבילינו יחד במשרד, וכך עברו עליי שבע שנים של תחושה שסוף סוף חיי פנו לכיוון חיובי ואולי אפילו התחלתי להרגיש מאושרת. הייתי מתעוררת עם חיוך כל בוקר, למרות שהחיים הביאו קשיים משלהם.
"ואז ברגע אחד התהפך הכל. האיש שהיה תמיד בריא, חלה במחלה הארורה ותוך מספר חודשים הלך ונמוג בסבל לנגד עיניי. ואני סבלתי ביחד איתו. כשנפטר התרסקתי. הכל התמוטט בעולמי ונשבר לרסיסים. פתאום אין לי יותר עבודה, אין פרנסה, אין לי אח, חבר טוב, אין לי יועץ ולא פסיכולוג, אין יותר תקווה. לא יכולתי לקבל שאדם חכם כל כך וטוב לב כל כך מת, מתכלה ולא נותר ממנו זכר, כל שהשקיע ולמד בחייו נעלם? אין תכלית? האם בשביל זה אנו חיים?
"ברגע אחד נשאבתי לתוך בור שחור, כמו אין לי יותר בשביל מה לחיות. ממש הרגשתי שחלק גדול מנשמתי כמו נתלש ממני. רציתי למות.
"באופן מיסטי לחלוטין בדיוק ביום השלושים למותו הוא החל להגיע אליי בדרכים מופלאות שאין להן הסבר לוגי. הופיע בחלומותיי ומסר לי מסרים. המשיך להדריך ולתמוך בי ולעודד אותי גם מהעולם שמעבר, לא נתן לי ליפול.
"'רון'הוכיח לי ללא לאות שוב ושוב במשך שבע שנים תמימות לאחר מותו, כמעט יום יום שהנשמה היא נצחית. עד שהייתה בי ידיעה ברורה שאין באמת מוות! רק הגוף הוא שמתכלה ונעלם, אבל הרוח והתודעה קיימות לעד. האשליה הגדולה ביותר בעולמנו היא אשליית החומר.
משם החלה להשתנות כל תפיסת עולמי, כל מערך האמונות שלי.
לפני 20 שנה לא ידעתי את מי לשאול ואל מי לפנות ואת מי לשתף בניסים שחוויתי.
"בכדי להבין יותר לעומק פניתי ללימודים רוחניים. למדתי במשך ארבע עשרה שנים את תורת הקבלה אצל שלושה מורים שונים. למדתי את מקצועות הנומרולוגיה הקארמתית, נומרולוגיה קבלית, כירולוגיה ההוליסטית (קריאה בכף יד) רייקי, תטא הילינג, ביו אורגונומי, ועוד שיטות רבות ושונות. סקרנותי לא ידעה גבול.
הקדשתי לכך את רוב ימיי".
האם את מרגישה שחייך השתנו מתוך האבל?
"לגמרי, דווקא מתוך הבור השחור הזה, מתוך ההלם, האובדן הקשה והכאב הנורא, מצאתי את דרכי, את הייעוד שלי וחיי השתנו!
במהלך השנים הללו חוויתי חוויות מיסטיות מדהימות שלא ידעתי שניתן לחוות כבן אנוש. קרו לי צירופי מקרים יוצאי דופן שלא הייתי יכולה להעלות גם בדמיוני. התחלתי להבין שלא כל מה שאנחנו רואים בעיניים הפיזיות שלנו הוא העולם האמיתי. יש הרבה מעבר שאיננו רואים ואיננו יודעים, ושאנו בעצם חיים בעולם של אשליה".
מהי תודעה בעיניך ואיך זה מחובר לכל?
"תודעה היא מחשבת הבריאה האלוהית והאינסופית וקיימים בה כל הפוטנציאלים האפשריים. האדם שיש בו ניצוץ אלוקי, הנשמה, מתחבר לשדה הזה של מחשבת הבריאה, ומשם הוא מקבל את הדעת והידע.
"ככל שאדם מתפתח מבחינה נשמתית, הוא מסוגל להגיע לרמות גבוהות יותר של תודעה. אלה הן התנסויות ושעורי החיים, על מנת להתפתח ולגדול מבחינה רוחנית. שדה התודעה אינו לינארי ואין בו זמן של עבר הווה ועתיד. הכל קיים בו זמנית.
"לאחר מות הגוף הפיזי, אותו הניצוץ האלוקי, הנשמה, חוזרים אל המקור ונשארים לנצח בשדה התודעה האינסופי, ולכן כולנו מחוברים בינינו באותו מרחב תודעתי ואין נפרדות כלל, כי כל אחד מאיתנו הינו חלק מאותו שדה של חכמת הבריאה".
איך הגיע הרעיון לספר, ועל מה הוא בעצם מספר?
"רון" עדיין מלווה אותי ברוחו לאורך כל הדרך ושולח לי מסרים וסימנים שלמדתי לקרוא. בעזרתו אני מרגישה שאני מוגנת. שמצאתי את מקומי בעולם, את הכיוון והייעוד שלי ואת הטעם בחיים.
מתוך חוויותיי הבנתי שלא במקרה עברתי את כל הטלטלות הללו בחיי ונפתחו עבורי ממדים חדשים, כי יש לי שליחות להעביר את זה הלאה.
על כל אלה כתבתי בספרי "משני עברי רציף החיים". שם שקיבלתי ממנו בוקר אחד, הרבה שנים לפני שנכתב הספר, כשרק התעוררתי, כשלחש באזני: "שנינו נמצאים משני עברי רציף החיים".
ואז ידעתי בתוכי, שאם יש שם לספר אז יהיה ספר.
זהו ספרי השני ומוגדר על ידי כרומן רוחני המבוסס על סיפור חיי.
"כל התיאורים המיסטיים המתוארים בספר הם אמת לאמיתה, ואת חלקם אף הצלחתי לצלם ולהנציח בתמונות. הספר הזה פותח את תודעתו של הקורא, משנה תפיסת עולם, מאמן לראייה רחבה יותר ומביא מזור ונחמה לאנשים שאיבדו את יקיריהם ומרגישים אבודים.
"כבר בשנה הראשונה למותו ידעתי שאכתוב את הספר, אך לא ידעתי מתי. הוא העביר לי את המסר הזה פעמים רבות. הבנתי שיש לי שליחות חשובה בשיתוף חוויותיי למען אנשים שאיבדו את היקר להם מכל. לא ייתכן שאשמור את התובנות הללו רק לעצמי.
לכן גם תיעדתי במדויק כל חוויה מיסטית שעברתי וכל מסר שקיבלתי.
אך לקח לי שלוש עשרה שנה לגשת לכתיבת הספר, כיוון שידעתי שזה יכאב לי מאוד לחזור לעבר ולהעלות הכל בכתב.
אך כשכבר אזרתי אומץ להתחיל בתהליך הכתיבה, ישבתי בלילות כשהבית היה שקט והקלדתי והמילים זרמו בקלות והרגשתי בכל רגע שהוא נמצא איתי.
אמנם בכיתי המון וכתבתי בעיניים מצועפות, תוך שאני מעלעלת במחברות התיעוד שלי ומביטה בתמונות. אך הופתעתי מאוד שתוך שלושה חודשים בלבד הספר הושלם.
הספר תורגם גם לאנגלית ונקרא: Bridge to another dimension ונמכר באתר אמזון.
בשנת 2010 יצא לאור ספרי הראשון: "ניצן צחור- חרוזי הגיגים תהליכי צמיחה", שמספר בחרוזים על ההתפתחות והדרך הרוחנית שעשיתי מילדות ועד עתה".
אז על מה את עובדת בימים אלו?
"כיום אני עוסקת בהכנת מפות נומרולוגיות בעיקר לתינוקות וילדים, כייעוץ והכוונה להורים לדרך גידולם האופטימאלית. מטפחת גינה גדולה ופורחת, כי דרכה מתחברת לטבע שאני כל כך זקוקה לו בכדי להיטען.
וכותבת את ספרי השלישי שגם הוא עוסק בתהליכים עמוקים של התפתחות ולמידה שעוברת נשמת האדם במהלך חייה כאן בגוף בממד השלישי. ובעזרת ספריי אלה אני מרגישה שמצאתי את דרכי ואני תורמת את תרומתי לעולם".
האם נתקלת באתגרים במהלך הכתיבה?
"הכתיבה זרמה לי בקלות הרבה יותר משציפיתי, כי הייתה לי הדרכה צמודה, אבל לפני שניגשתי לכתוב היו לי שתי התלבטויות. הראשונה לגבי החשיפה. זה סיפור מאוד אישי ורגיש ולא ידעתי כיצד יתקבל בסביבה הקרובה שלי. אמנם חששתי אבל קיבלתי מ"רון" מסר מאוד ברור שאני מוגנת, והשנייה, כיצד אצליח להעביר לקוראים בצורה אמינה את עוצמת האהבה הנשמתית בקשר הנדיר הזה שזכיתי לו בחיי אלה. זהו תדר כל כך גבוה שקשה מאוד להעבירו דרך המילה הכתובה".
האם יש לך מסר לקוראים?
"שום דבר שקורה לנו בחיים אינו מקרי ואינו סתם! מהדברים הקטנים ביותר ועד הגדולים. לכל דבר יש סיבה ותכלית, מקרה = ה' רקם
כשמבינים זאת זה מאוד מקל עלינו לקבל בהשלמה את אירועי החיים.
לשם כך יש ללמוד את שפת היקום, ובספר שלי יש הדרכה".
"משני עברי רציף החיים" – רוני הילה טלאור, הוצאת צמרת, 2020
לרכישה בחנויות הספרים ובאתר netbook
