ישראל 2050: איך ייראה העתיד האנרגטי שלנו?

ישראל מפסיקה להתעלם מההתחממות הגלובלית, או לפחות שואפת לכך: מעבר לרכבים חשמליים ופאנלים סולאריים בכל מבנה ציבורי חדש הם רק קצה הקרחון. האם תצליח המדינה לעמוד ביעד שהציבה לעצמה – אפס פליטות עד 2050?

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

בפרק זה אירחה דנה רון את רון אָייפר, ראש החטיבה לאנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות. השניים דיברו על כיצד יכול הנהג הממוצע לחסוך אלפי שקלים בשנה לנהגי הרכבים החשמליים, האתגרים שמציב משרד האוצר וההקלות שמשרד האנרגיה מנסה לספק בשביל מטרת העל – אפס פליטות נטו עד שנת 2050.

סוגיית ההתחממות הגלובלית היא כבר מזמן לא עניין שאפשר פשוט להתעלם ממנו ולקוות שייפתר, ונראה שמדינת ישראל הפנימה זאת.

אז מה הולך לקרות ב-25 השנים הקרובות על מנת שנצליח לעמוד ביעד הזה? במדינת ישראל קיימים שלושה פקטורים מרכזיים שאחראיים על פליטות פחמניות – השניים המרכזיים הם סקטור החשמל וסקטור התחבורה והשלישי הוא סקטור התעשייה. בכדי להגיע אל היעד, נדרשת עבודה רבה בכל אחד מהם.

כשמדברים על צמצום פליטות בסקטור החשמל, מדברים על מעבר לאנרגיה מתחדשת, לכאורה דבר פשוט. ישראל היא מדינה שבורכה בשמש רבה, אבל זה רחוק מלהספיק. בכדי לנצל את השמש באופן מיטבי צריך שטחים עצומים עליהם נמצאים פאנלים סולאריים ובישראל פשוט אין מספיק שטח.

בכדי להתמודד עם בעיית המחסור בשטחים להקמת פאנלים סולאריים, עברה לאחרונה החלטה, לא פחות מהיסטורית, במועצה הארצית לתכנון ובנייה –ההחלטה שהתקבלה מחייבת כל בניין חדש שאיננו מיועד למגורים, בנוסף לבתים צמודי קרקע, להקים פאנלים סולאריים בעת בנייתם. המשמעות היא שלא נראה יותר בתים ללא פאנלים סולאריים על הגגות.

ומה לגבי הסקטור החשמלי? כאשר ברוב העולם המערבי הממשלה מספקת תמריצים לאזרחיה בכדי לעודד מעבר לרכב חשמלי, מדינת ישראל מדדה מאחור. משרד האוצר מבקש להטיל "מס נסועה" שידרוש מנהג של רכב חשמלי לשלם 15 אגורות על כל קילומטר של נסיעה. הרציונל מאחורי המס הזה נובע מההפסד שהמדינה סופגת כתוצאה מהפחתת השימוש בדלק, העומד מול האינטרס של המדינה לעודד את המעבר לרכב חשמלי.

משרד האנרגיה מצדו, ממשיך לעודד ולדחוף למעבר לרכבים חשמליים בהיקף רחב ככל הניתן. האדם הממוצע יכול לחסוך אלפי שקלים בשנה בהוצאות הדלק והתחזוקה במעבר לרכב חשמלי.

כשעוסקים באנרגיות מתחדשות, מחויבים לדון גם בנושא האגירה. חוות אגירה הן אלמנט משמעותי, ובאופן מפתיע אינן דורשות שטח רב. אך כמו בכל החלטה שצריכה להתקבל במדינת ישראל, גם כאן נדרשת רגולציה רחבה – יש צורך באמצעי בטיחות והגנה שיאפשרו הקמה של נקודות אגירה. היבט נוסף של אנרגיות מתחדשות שפחות מדובר במדינת ישראל, בין היתר בגלל ההיבט הביטחוני, הוא מעבר לאנרגיה גרעינית.

בשל הרגישות הנושא הזה עדיין לא נכנס באופן מלא לתכניות של משרד האנרגיה, אבל הוא בהחלט בוחן את השטח ומחכה לתנאים הנכונים בהם יוכל להיכנס גם לתחום הזה.

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

כדאי להכיר