בשיתוף אימפקט שירותי הפקה
"אם אתה רוצה שאכין צוואה לחתימה היום, שלח לי מה אמור להיות בה", כך כתב עורך דין של עורכת צוואה לבנה בטרם החתים אותה. לאחר מותה של האישה, טענו בעלה ובתה שנושלו מהצוואה כי הבן היה מעורב בעריכתה ועל כן יש לפסול אותה. אולם, פסק הדין של השופטת שירלי שי, דחה את ההתנגדות, אף שצוין כי ההתכתבות בין עורך הדין לבן היא "בעייתית".
האם במצב שבו עוה"ד פונה לבן, ושואל אותו מה צריך להיות תוכן הצוואה לא מדובר בהתערבות ובעילה לפסילתה? הלא ברור שבדיוק על מצב כזה מדבר סעיף 35 לחוק הירושה תוך שהוא אוסר אותו בצורה ברורה וחד משמעית.
מהו בכלל סעיף 35 לחוק הירושה? סעיף זה קובע כי מעורבות בעריכת צוואה, פוסלת את מי שהיה מעורב, מלרשת. אך מהי אותה "מעורבות"? על כך עונה הסעיף: מי שערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או לקח חלק ב'אופן אחר' בעריכה.
למעשה, מדובר בהוראה חד משמעית שבצידה השלכות קשות מאוד, שכן, ככל שהוכחה מעורבות, הנהנה לא יוכל לרשת, גם אם יוכח כי הצוואה משקפת את רצונו של המצווה.
בגלל אותן השלכות משמעותיות, פסיקות בית המשפט בשנים האחרונות צמצמו את פירוש סעיף החוק. זאת, על מנת למנוע מצב שלא כל "התערבות" תוביל לפסילת הצוואה. הכוונה שהיא שאם, למשל, בן מסיע את אמו לצורך עריכת צוואה למשרד עורכי דין, הדבר לא יוביל בהמשך לפסילת הצוואה עליה חתמה. בתי המשפט קבעו לא אחת, כי גם אם הנהנה יצר את הקשר הראשוני עם עוה"ד, הסיע את המצווה למשרדו של עוה"ד, או שילם עבור עריכת הצוואה, הוא לא נחשב כמי שהיה מעורב בעריכת הצוואה.
והנה, במקרה שהיה לאחרונה בפני השופטת שי, נראה כי פסק הדין לוקח את מלאכת צמצום הסעיף צעד אחד קדימה, עד שהלכה למעשה הוא בטל לחלוטין. במרכז פסק הדין, כאמור, התנגדות לצוואה שהוגשה לבית המשפט. את הצוואה ערכה האם כשנתיים לפני מותה ובמסגרת צוואה זו היא ביטלה את הצוואה שערכה עם בעלה, וציוותה את כל עיזבונה לשני בניה, תוך שהיא מנשלת את בעלה והבת.
בביהמ"ש העיד הבן, שלא רק שהוא לא היה מעורב בעריכת הצוואה, הוא בכלל לא ידע שאימו ערכה צוואה (!) עוד העיד הבן שכל התקשורת מול עוה"ד, היתה של אימו, ולא שלו. עוה"ד שערך את הצוואה, העיד שמי שהיה איתו בקשר היה דווקא הבן, ממנו קיבל את כל הפרטים שהיה צריך כדי לערוך את הצוואה, ואישר שהבן ידע שאימו פנתה לעוה"ד על מנת לערוך צוואה. יחד עם זאת, עוה"ד הכחיש שהבן היה מעורב בעריכת הצוואה, וכל התקשורת איתו היתה "טכנית" בלבד.
לאור זאת, התבקשו השניים להמציא את התכתבויות הוואטסאפ ביניהם. התכתבות שלא במפתיע השניים התנגדו למסור את לביהמ"ש. הבן טען שאין לו את ההתכתבויות כי הטלפון שלו "נמחק". לאחר מכן נטען, שבעצם הבן היה לקוח של עוה"ד ולכן חל חיסיון עו"ד-לקוח, ואי אפשר להמציא את ההתכתבויות בין השניים, עד שלבסוף הוגשו ההודעות לתיק ביהמ"ש.
וכך רושם עוה"ד לבן יום לפני החתימה על הצוואה: היי אם אתה רוצה שאכין צוואה לחתימה היום שלח לי מה אמור להיות בה". הבן עונה לו: אני נוסע לאמא, נשלח לך עוד שעתיים. ולאחר שעה שולח הבן לעוה"ד: "שלחתי לך עקרוני".
השופטת שי קבעה ש"בהחלט ניתן לראות בהתכתבות בין השניים בעייתית", אבל היא מאמינה לגרסת עוה"ד לפיה הבן לא היה מעורב בעריכת הצוואה. השופטת לא רשמה מה בהתכתבויות בעייתי ומאידך גם לא ציינה מדוע היא מאמינה לגרסת עוה"ד. היא כן ציינה שהדברים שאמרה המנוחה לעוה"ד "עושים שכל". אלא שסעיף 35 לא מבקש מביהמ"ש לבדוק אם הצוואה עושה שכל או לא עושה שכל. סעיף 35 לחוק הירושה נועד להגן על עורכי צוואה מפני השפעה על תוכנה במטרה לקדש את הערך החשוב ביותר בעולם הצוואות והוא רצון המת. נראה, כי במטרה שלא לבטל צוואה ולא להוביל לפסילתה, מחטיאה הפרשנות את כוונת החוק.
בשיתוף אימפקט שירותי הפקה
