יש המון אקשן בחקלאות

בשיתוף לקט ישראל

מי אני

"שמי ירון ממן, רווק בן ,40 מתגורר באשדות יעקב. כאן נולדתי, התחנכתי והתחברתי לאנשים.  ב-20 השנים האחרונות אני מתעסק בחקלאות ומאוד נהנה מהעבודה. אני מנהל כבר עשר שנים עסק שנקרא גד"ש – גידולי שדה, שהוא חיבור בין שלושה קיבוצים, וכל הזמן חושב איך להתרחב".

גידולים

"אני מגדל הכל: אבטיחים, מלונים, תירס, ברוקולי, שעועית, בצל ושום. בעבר גידלנו פלפלים במשך שש שנים, אבל הפסקנו כי הפסדנו כסף רב. צריך לזכור שאנחנו נמצאים ליד הכינרת, והקרקע כאן פחות מתאימה לגידול פלפלים כמו בערבה. כשאני חושב על זה, אין עוד הרבה גידולים שלא התנסינו בהם. אנחנו כל הזמן חושבים על הדבר הבא".

סדר יום

"אנחנו נפגשים בעבודה ב-5:00 בבוקר, אז לרוב אני מתעורר שעה קודם. אצלנו לא אוכלים ארוחת בוקר, כי חבל על הזמן, אנחנו מדלגים ישר לצהריים. לישון בצהריים? מה פתאום, מי ישן היום בצהריים? בלילה אני נרדם בדרך כלל בסביבות 23:00".

אם לא הייתי חקלאי...

"אני לא אוהב את השאלה הזו. מאז שאני ילד אני אוהב את החקלאות, אז אני לא יודע אם הייתי משהו אחר. גם אם הייתי עוסק במשהו אחר, לא בטוח שהייתי נהנה כמו שאני נהנה ממה שאני עושה היום".

עונה אהובה

"אני איש של חורף. איך מסתדרים עם הגשם? כשיורד גשם אף אחד לא עובד, אז שלא יספרו סיפורים. אני אוהב את הקור, כי אין לנו הרבה ימים קרים בשנה. הקיץ אצלנו זה מדבר אחד גדול, וזה פחות כיף".

קורונה

"השנה האחרונה הייתה מאתגרת, בהרבה מאוד מובנים. בחקלאות אתה לא כל כך מרגיש את זה, כי אתה כל הזמן עובד. משק חיוני כמו החקלאות, אי אפשר להשבית. כמו שבן אדם צריך לאכול כדי לגדול, כך גם הפירות והירקות. הבעיה היא שבשנה האחרונה הרבה מאוד עסקים היו סגורים. בתי המלון והמסעדות שבתו מפעילות, ולכן היה קשה לשווק את התוצרת שלנו. מצד שני, עכשיו השמים סגורים ואנשים לא טסים כמו שהיו רגילים בשנה רגילה בעונה הזו, אז כל מה שהפסדנו בקורונה אנחנו משתדלים להשלים בתקופה הזו".

פועלים

"בצוות של גד"ש אנחנו 12 אנשים, יש לנו חמישה פועלים זרים מתאילנד. הם אלופי עולם, העובדים הכי טובים במדינה. יש לי רק בעיה אחת איתם, וזה שהם מגיעים לתקופה קצרה של חמש שנים. בשנה הראשונה הוא מתמקצע ואז הוא ממשיך לעבוד במרץ מבלי לעצור לרגע. אחרי חמש שנים הוא הולך, ואתה צריך להכשיר פועל חדש. הם אנשים מאוד נחמדים, מאוד מקצועיים. רובם מגיעים מהכפרים בתאילנד והם מכירים מצוין את המקצוע. כשהם מגיעים לארץ הם אוכלים רק אורז, זה כמו לחם בשבילם. ברגע שהם מכירים את הלחם שלנו, הם מתמכרים לזה. מה שאני לא אוהב זה את כל הסיפורים שממציאים עליהם. 20 שנה אני שומע סיפורים מוזרים על האוכל שלהם. זה ממש לא נכון, ואם ייצא משהו טוב מהכתבה הזו, זה שיפסיקו להתייחס אליהם כך".

הכי אוהב בלהיות חקלאי

"אני הכי אוהב את האקשן. בתקופת הקציר יש המון התעסקות סביב העבודה, וזה ממלא אותי באנרגיה. יש המון אקשן בחקלאות".

הכי פחות אוהב בלהיות חקלאי

"לא חשוב כמה זמן אקדיש לשאלה הזו, אני לא אמצא משהו שלילי בעבודה הזו. באמת שאין דבר שאני לא אוהב בחקלאות".

לקט ישראל

"זה גוף שאני מאוד אוהב ומעריך את פעולתו. בכל שנה אני מעביר להם תוצרת שמסיבות כאלה ואחרות לא משתלם לי לקטוף בעצמי. לא רק אני, הרבה מגדלים באזור עובדים איתם ומאוד מרוצים. לקט ישראל זה ארגון שעושה רק טוב, ואנחנו שמחים לעזור לו, כשם שהוא עוזר לנו. איך זה עובד? ברגע שאנחנו נתקעים עם מחיר לבצל שלא שווה את כל הטרחה, אנחנו מתקשרים ללקט ישראל ואומרים להם: "בואו, הכל שלכם. תביאו את הפועלים שלכם וקחו הכל. אם אתם צריכים עזרה, נעזור לכם לקטוף". אני מאוד בעד תרומות, ואם כבר לתרום אז לארגון חברתי חשוב וטוב כמו לקט ישראל".

טיפ.

"אם אתה רוצה לגדל עגבניית שרי בבית זה בסדר, אבל אל תצפה שהיא תגדל ותיראה כמו מה שאתה רגיל לראות בסופרמרקט. אלה תנאים אחרים, בין גידול שדה לגידול ביתי. מה שמשותף לשני המקומות זה שצריך לגדל ירקות עם הרבה אהבה. לפנק את הצמח, לשים לו דשן ומים בזמן. ולא, בניגוד למה שמספרים לכם, לא יעזור לשיר לצמח. אם אתם אוהבים לשיר – תשירו, אבל זה לא ישפיע על אופן הגידול".

חקלאי, עודפי התוצרת שלך יכולים להגיע לאלו שאין להם. להצטרפות ללקט ישראל >>

בשיתוף לקט ישראל