מחקר שפורסם בכתב העת PNAS חשף דפוס מרתק באופן שבו יונקים ימיים, ציפורים וזוחלים ממטבים את תנועתם בים. מדענים מאוניברסיטת סואנְזי בבריטניה ואוניברסיטת דיקין באוסטרליה גילו כי בעלי חיים אלה שוחים בעומק של בערך פי שלושה מעומק גופם מתחת לפני המים, כדי לחסוך באנרגיה בזמן תנועה כשאינם מחפשים מזון.
ד"ר קימברלי סטוקס מאוניברסיטת סוואנזי, המחברת הראשית של המחקר, ציינה: "ישנם, כמובן, מקרים בהם עומק השחייה של בעלי החיים מונע מגורמים אחרים, כמו חיפוש טרף – אך היה מסעיר לגלות שכל הדוגמאות המוכרוות של בעלי חיים ימיים נושמי אוויר שאינם מחפשים מזון עקבו אחר הדפוס הצפוי". היא הוסיפה: "זה תועד לעתים נדירות, בשל הקושי בהשגת נתוני עומק מבעלי חיים הנודדים למרחקים גדולים – אז היה נהדר למצוא מספיק דוגמאות שמראות קשר משותף בין עומק השחייה וגודל הגוף מבעלי חיים בכל ספקטרום הגדלים מ-30 ס"מ עד כ-20 מטר אורך".
צוות המחקר שילב נתונים ממעקב תנועה וצילומי וידאו ממצלמות המורכבות על בעלי החיים עם מעקב לווייני אחר נדידות ארוכות טווח של צבי ים ירוקים. הם מדדו במדויק את עומקי השחייה של פינגווינים קטנים וצבי ים ירוקים, וניתחו נתונים על נדידות של צבי ים ירוקים, פינגווינים ולווייתנים.
התנהגות זו מסייעת לבעלי חיים ימיים לשמר אנרגיה על ידי הפחתת התנגדות המים, במיוחד כאשר הם שוחים בעומק של מעט יותר מפי שלושה מעובי גופם – מה שמכונה "הנקודה האידיאלית". שחייה בעומק זה מפחיתה את יצירת הגלים על פני השטח ואת המרחק האנכי שעליהם לעבור במים. שחייה קרוב מדי לפני השטח יוצרת גלים מבזבזי אנרגיה – בעיה המוכרת לכל מי שצפה בסילון של סירה. מאידך, שחייה עמוקה מדי דורשת אנרגיה נוספת לנשימה סדירה מעל פני המים.
מזה זמן רב ידוע שהגרר הנוסף מיצירת גלים מתמזער ברגע שעצם נע נמצא בעומקים גדולים מפי שלושה מקוטרו. קרוב לפני המים, גופים נעים יוצרים גלי שטח, בגלל דחיקת המים על ידי הגוף השוחה, מה שמגדיל את ההתנגדות שבעל החיים נתקל בה בזמן השחייה. כוח התנגדות זה נקרא גרר גלים.
עבור ציפורים ימיות, יונקים וזוחלים העורכים נדידות למרחקים ארוכים, שחייה בעומקים חסכוניים באנרגיה היא קריטית להפחתת ‘עלות’ הנסיעה לאורך חייהם. אוכלוסיות מסוימות של לווייתני גבנון נודדות יותר מ-8,000 ק"מ בכל שנה. פינגווינים מגלניים נודדים לאורך חופי ארגנטינה וצ'ילה בחיפוש אחר מזון. החוקרים גילו שחלק מהפינגווינים, הצבים והלווייתנים שחו בעומק של פי שלושה מקוטר גופם מתחת לפני השטח, בנקודה האופטימלית להפחתת התנגדות. בעלי החיים שחו בעומק זה בין אם נעו לכיוון אזור שיחור מזון או שחו למרחקים ארוכים לצרכים אחרים.
ההתנהגות שנצפתה בקבוצות מגוונות של בעלי חיים ימיים כמו צבים, לווייתנים ועופות ים כמו פינגווינים, חושפת הסתגלות מדהימה שיצורים אלה פיתחו במשך מיליוני שנים. הסתגלות זו מייצגת תגובה אופטימלית לאתגרים שמציבה הסביבה הימית. דפוס זה, שלא הוערך מספיק בעבר, חושף התכנסות מרתקת של פיזיקה וביולוגיה בניווט באוקיינוס, ומדגיש כיצד בעלי חיים ימיים מסתגלים לסביבתם כדי להפחית צריכת אנרגיה. מפתיע שבעלי החיים מוצאים באופן לא מודע את העומק האופטימלי לשחייה, ללא קשר לגודלם, כדי לחסוך באנרגיה ולנוע ביעילות המרבית מנקודה א' לנקודה ב'.
החוקרים ציינו קשר משותף בין עומק השחייה וגודל הגוף בקרב בעלי חיים שאורכם נע בין 30 ס"מ לכ-20 מטר, מה שמרמז על עיקרון יסודי בתנועה ימית. גם יונקים ימיים וגם זוחלים, כשאינם משחרים למזון, נוטים לשחות באותו עומק יחסי. הבנת דפוסים אלה עשויה להשפיע על אסטרטגיות שימור ימיות, במיוחד בהגנה על נתיבי נדידה בהם סביר למצוא בעלי חיים בעומקים צפויים אלה. הבנה זו תורמת לשיפור אסטרטגיות השימור של מינים אלה הנמצאים בסכנת הכחדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו