מעוג מלך הבשן והרפאים, דרך גלית הפלשתי ועד ג’ק והאפונים – סיפורי ענקים זוכים למקום של כבוד במיתולוגיה האנושית, ורבים תוהים מדוע בעצם כיום כולנו בטווח גודל די אחיד יחסית לימים שבהם, לפי הסיפורים, באסיה הגובה הממוצע היה מטר וחצי וכאן בארץ ישבו ענקים בגובה של כמה וכמה מטרים.
מחקר חדש מציע שהסיבה לכך היא שגודלם הנוכחי של בני אדם קרוב מאוד לאופטימלי מבחינת יכולת התנועה והמהירות. התגלית הזו, שפורסמה לפני חודשיים ב-Nature Communications, מספקת תובנות מרתקות על האבולוציה האנושית ועל המגבלות הפיזיקליות של גוף האדם. נעזרנו ב-Claude כדי להבין למה התקווה הנפוצה באופן מוזר להיות גבוהים וגדולים יותר לא בהכרח היתה עוזרת לנו לו היתה מתגשמת.
הקשר המפתיע בין גודל למהירות
בעולם החי, בעלי החיים המהירים ביותר אינם הגדולים או הקטנים ביותר. כך, למשל, בעל החיים היבשתי המהיר ביותר הוא הברדלס (צ'יטה), שמגיע למהירות של 104 קמ"ש; במים, החיה המהירה ביותר אינה לווייתן או כריש ענק, אלא דווקא טונה צהובת סנפיר וואהו, שמגיעה למהירות של 75-77 קמ"ש; ובאוויר, הסיס לבן-הגרון (ציפור בגודל קטן יחסית אך לא זעיר, בעלת מבנה שנראה כאילו אין לה צוואר כלל) מגיע למהירות של 112 קמ"ש – יותר מנשרים ועיטים. כל אלה בעלי גודל בינוני יחסית לקבוצתם – תופעה שעד כה נותרה בגדר תעלומה.
החוקרים השתמשו במודל וירטואלי של גוף האדם (OpenSim), שכולל עצמות, שרירים וגידים, ויצרו גרסאות בגדלים שונים של המודל, החל מ-100 גרם (גודל עכבר) ועד 2,000 ק"ג (גודל פיל). הם גילו שגרסאות של גוף האדם שמשקלן מעל 900 ק"ג לא יכולות כלל לנוע. מעל גודל זה נדרש שינוי צורה מהותי כדי לשמור על ניידות. דגם האדם שנמצא כמסוגל להגיע למהירות מרבית שקל 47 ק"ג – משקל דומה לצ'יטה ממוצעת.
החסרונות של גרסאות גדולות יותר היו שפרופורציות השרירים הופכות אותם לחלשים מדי ביחס למסה, ושטח החתך של השריר גדל לאט יותר מהמסה, מה שמוביל בהכרח להאטה. לעומת זאת, בדגמים קטנים יותר השרירים חזקים יחסית, אך הם קלים מדי וחייבים להתכופף כדי להישאר על הקרקע (במלים אחרות, בגודל כזה חייבים לרוץ על 4) ומאבדים מהירות בגלל תנועה איטית יותר.
החוקרים ציינו כי לפי הערכות, האבולוציה האנושית הראתה ניסיונות להתקרב לקצוות לפני ש’התבייתה’ על האמצע:P * Australopithecus afarensis, שחי לפני כ-3.5 מיליון שנה, שקל 30 ק"ג, ואילו הומו ארקטוס (“האדם הזקוף"), שחי לפני כ-2 מיליון שנה, שקל בממוצע 80 ק"ג. בני אדם מודרניים בעלי מבנה גוף תקין שוקלים בממוצע 62 ק"ג – נקודה טובה באמצע.
החוקרים ציינו נקודה מעניינת: למרות המשקל הממוצע המעט גבוה יותר מזה שנמצא במחקר, רצי מרתון מובילים, כמו אליוד קיפצ'וגה, שוקלים כ-50 ק"ג בלבד – קרוב מאוד למשקל האופטימלי שנמצא במודל. הדבר מייצג את העובדה שמדובר במשקל האופטימלי להולכים על שתיים שמסוגלים לצוד במשך שעות.
מכל זה הסיקו החוקרים שהגודל הנוכחי של בני אדם קרוב למיטבי מבחינת יכולת תנועה. שיפור משמעותי במהירות ידרוש שינויים מבניים בצורת השרירים, ולכן שינוי בצורת הגוף כולו. נראה שהאבולוציה כיוונה אותנו לגודל שמאזן בין כוח דחיפה מספק, משקל מתאים ויעילות שרירים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו