האיש ש"גילה את אירופה" מת בביתו מדלקת ריאות

ארתור פְרוֹמֶר, כותב מדריכי הטיולים החלוצי שחולל מהפכה בתיירות החסכונית עם ספרו "אירופה ב-5 דולר ליום", מת בביתו בניו יורק מדלקת ריאות שהסתבכה. הוא היה בן 95. מותו אושר על ידי בתו, פולין פרומר.

ארתור ברנרד פרומר נולד ב-17 ביולי 1929 בלינצ'בורג, וירג'יניה, להורים יהודים שהיגרו ממזרח אירופה. הוא גדל בתקופת השפל הגדול בג'פרסון סיטי, מיזורי. אביו, נתן, עבד כרואה חשבון במפעל בגדים. בהתייחסות לחייו המוקדמים, אמר פרומר שחלק מחבריו לכיתה לא יכלו להרשות לעצמם נעליים, והליכה למסעדה עם משפחתו נחשבה לפינוק נדיר.

כשהיה בן 14 עברה משפחתו לניו-יורק. הוא למד בתיכון ארסמוס הול בברוקלין, שם ערך את עיתון בית הספר. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת ניו-יורק ב-1950, הוא קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת ייל ב-1953, שם ערך את כתב העת המשפטי וסיים בהצטיינות.

לאחר סיום לימודי המשפטים בייל גויס פרומר לענף המודיעין של צבא ארה"ב בגרמניה, בזכות שליטתו בצרפתית ורוסית. בזמן שהותו באירופה בשנות ה-50, הוא החל לכתוב על טיולים, וחיבר מדריך לחיילים אמריקאים בחו"ל. הספר שכתב, "מדריך החייל לטיולים באירופה", הציג מציאות משתלמות לחיילים, והפך למקור להשראה לכל סדרות מדריכי הטיולים באנגלית שבאו בעקבותיו.

לאחר שירותו הצבאי חזר פרומר לניו-יורק לעסוק בעריכת דין במשרד פול, וייס, ריפקינד, וורטון וגריסון. הצלחת מדריך הטיולים שלו הובילה אותו להוציא לאור באופן עצמאי את "אירופה ב-5 דולר ליום" ב-1957. הספר הפך לפופולרי עד כדי כך שהמהדורה הראשונה של 5,000 עותקים נמכרה כמעט בן-לילה. הצלחה זו סימנה את תחילת הקריירה פורצת הדרך שלו, ושינתה את עולם התיירות לנצח.

היו זמנים שבהם לא ניתן היה לבקר במקום כמו מגדל אייפל מבלי לראות את מדריכי הטיולים של פרומר בידיו של כל תייר אמריקאי שני באזור. "אבי פתח את העולם בפני כל כך הרבה אנשים”, אמרה הבת. "הוא האמין בכל ליבו שטיולים יכולים להיות פעילות מאירת עיניים שאינה דורשת תקציב גדול".

מדריכי הטיולים של פרומר חוללו מהפכה בתיירות הפנאי. הם שכנעו אמריקאים ממוצעים לצאת לחופשות חסכוניות. לפני המדריכים שלו, תיירות אמריקאית לאירופה הייתה בעיקר נחלתם של עשירים. הוא ערער על התפיסה שלא ניתן ליהנות מאירופה בתקציב מוגבל ובבטחה. "תעשיית התיירות כולה אמרה לך שהדרך היחידה לנסוע לאירופה היא במחלקה ראשונה, שזו יבשת הרוסה ממלחמת העולם השנייה, ושפשוט לא בטוח לשהות בכל מקום מלבד מלונות יוקרה".

בהאמינו שתיירות חסכונית עדיפה על תיירות יוקרה, "כי היא מובילה לחוויה אותנטית יותר", הציע פרומר למטיילים לא לנסוע במחלקה ראשונה, לטייל עם מעט מטען, להתארח בבתי הארחה, לאכול במסעדות שמומלצות על ידי מקומיים, לדבר עם אנשים, ולנסוע בתחבורה ציבורית. הוא אמר, "ברגע שאתה שם את עצמך במלון יוקרה – אתה מתנתק מהחיים, בעולם המוקדש לנוחות גשמית".

"טיולים הם הטובה שבפעילויות הלמידה", אמר פעם. "עליך לטייל בענווה, לשאול יותר שאלות מאשר להביע דעות". הוא עודד מטיילים לסייר באופן עצמאי תוך שימוש בתחבורה ציבורית, ולבקר בערים באופן עצמאי. הוא הדגיש את חשיבות האוכל מעבר לקיום גרידא.

במהלך השנים התפתחו מדריכי הטיולים שלו מ"אירופה ב-5 דולר ליום" ל"אירופה מ-95 דולר ליום", בשל האינפלציה והשינוי בעלויות. ב-2013 הוא קנה חזרה את הזכויות למדריכי הטיולים שלו, לאחר עשורים של שירות כיועץ למו"לים שונים, כולל גוגל. המותג פרומר, המנוהל כיום ע"י בתו פולין, נשאר אחד השמות המוכרים ביותר בתעשיית התיירות האמריקאית, וממשיך את מורשת המשפחה עם ספרי הטיולים וניהול העסקים שלה.

עד סוף חייו נמנע פרומר מלטוס במחלקה ראשונה, והאמין שהרעיון שרק טיסה במחלקה ראשונה בטוחה הוא שקרי ועושה עוול לציבור. "אני טס במחלקת תיירים ומנסה לחוות את אותה צורת נסיעה, את אותה חוויה שהאמריקאי הממוצע והאזרח הממוצע בעולם חווים", אמר. לאורך הקריירה שלו, הוא נשאר מבקר קולני של תעשיית התיירות כשחשב שהיא פוגעת בלקוחות. הוא יצא נגד אתרי תיירות בהם צרכנים מעלים את הביקורות שלהם, באומרו שהם מניפולטיביים מדי עם פרסומים מזויפים. הוא גם ביקר ספינות תענוגות ענקיות, בטענה שהן חסרות אותנטיות.

"הוא היה אדם ששם את האתיקה במרכז חייו ושזר אותה בכל מה שעשה", אמרה פולין בתארה את אביה כמי שערכיו עיצבו את עבודתו.

"טיולים גורמים לכך שהתעלמות מסבלם של אחרים ‘כי הם פשוט רחוקים’ נהיית בלתי אפשרית", כתב פרומר במאמר בשם "איך טיולים שינו את חיי". הטיולים, הוא קבע, "מוחקים מרחקים והופכים אותך לאזרח רגיש יותר של העולם, הכמה לשלום בכל מקום".

ארתור פרומר הותיר אחריו את אשתו, רוברטה ברודפלד; בתו, פולין פרומר; שתי נכדות; ובנות חורגות – טרייסי וג'יל הולדר, שהמשיכו לעבוד בעסק המשפחתי.

מקורות: CNN, CBS, AP, ABC News, האינדפנדנט, הוושינגטון פוסט, פוקס, והגרדיאן.