לא אוכלים כלום? זו לא אשמתכם!

יש לכם ילד שלא מוכן לאכול ירקות, או אוכל רק שניצל ואורז? או אולי אתם כאלה? מחקר חדש מגלה: אין לכם סיבה להאשים את עצמכם – הבררנות באוכל היא בעיקר עניין גנטי. Claude מאכילה אותנו במידע החדש והטעים הזה.

מחקר שפורסם לפני כחודשיים בכתב העת Journal of Child Psychology & Psychiatry מצא שבררנות באוכל אינה "שלב חולף", כפי שחשבו בעבר. החוקרים גילו שהגנים אחראים ל-60% מההבדלים בבררנות אצל פעוטות בני 16 חודשים, ול-74% מהמקרים בקרב ילדים בגילי 3 עד 13.

החוקרים בדקו 2,402 זוגות תאומים – חלקם זהים, החולקים 100% מהגנים, וחלקם לא זהים, החולקים 50% מהגנים. ההבדלים בהרגלי האכילה בין סוגי התאומים אפשרו לחוקרים לקבוע את מידת ההשפעה של גנים לעומת סביבה. ההורים דיווחו על הרגלי האכילה של התאומים בגילי 16 חודשים, 3, 5, 7 ו-13. הממצאים הצביעו על כך ש-60%-84% מהבררנות מוסברת על ידי גורמים גנטיים, ורק כ-25% מהבררנות מושפעת מגורמים סביבתיים.

ד"ר זיינפ נאס, החוקרת הראשית במחקר, מדגישה: "המחקר שלנו מראה שבררנות באוכל אינה בהכרח 'רק שלב', אלא יכולה להיות תכונה מתמשכת".

מה זה אומר להורים?

1. זה לא באשמתכם – בררנות באוכל היא תכונה מולדת במידה רבה. הרגלי האכילה המשפחתיים משפיעים בעיקר בגיל צעיר מאוד.
2. יש מה לעשות - התערבות כגון חשיפה חוזרת למזונות שונים והצעת מגוון פירות וירקות באופן עקבי מועילה, במיוחד בגיל צעיר.
3. השפעות משתנות עם הגיל – בגיל הרך קיימת השפעה משפחתית חזקה, בגיל ההתבגרות השפעת החברים גוברת, וחוויות אישיות משפיעות גם הן יותר עם הגיל.

טיפים מעשיים להתמודדות

• בגיל הרך (עד גיל 3): הציעו מגוון מזונות באופן עקבי, אכלו יחד כמשפחה, אל תכפו אכילה ושמרו על אווירה רגועה בארוחות.
• בגיל הגן והיסודי: שתפו את הילדים בהכנת האוכל, תנו דוגמה אישית, הציבו גבולות ברורים אך גמישים והתמקדו באווירה חיובית סביב האוכל.
• בגיל ההתבגרות: כבדו את העדפות המתבגר, עודדו עצמאות בבחירות תזונתיות, שמרו על דיאלוג פתוח והימנעו מביקורת.