לא "עד שהמוות יפריד": זה מה שלא אמרו לכם על הגלדיאטורים

הסרט "גלדיאטור" (2000), לצד גרסאות מודרניות רבות של סיפורי הגלדיאטורים הרומיים, מנציחים את ההנחה שקרבות הגלדיאטורים ברומא העתיקה היו תמיד עד המוות – אך מחקרים עדכניים וראיות היסטוריות מציגים תמונה מורכבת יותר של מופעים עתיקים אלה. נעזרנו ב-Claude כדי להרוג את המיתוס הקטלני.

בניגוד לאמונה הרווחת, גלדיאטורים לא תמיד נלחמו עד המוות. למעשה, שיעור התמותה של הגלדיאטורים השתנה משמעותית לאורך הזמן:

ראיות מציורי קברים בעיר פאסטום מרמזות על שיעורי תמותה גבוהים בגרסאות המקוריות של הקרבות הללו, החל מהמאה הרביעית לפני הספירה. התיאורים מראים גלדיאטורים עם חרבות נעוצות במקומות שלא מותירים שום סיכוי לחיות, מה שמעיד על כך שקרבות רבים באותו עידן הסתיימו במוות;

עם זאת, בשנת 27 לפני הספירה הנהיגו הקיסרים אוגוסטוס וטיבריוס רפורמות שהפחיתו משמעותית את שיעור התמותה. בין היתר, גלדיאטורים יכלו להיכנע על ידי הורדת המגן והרמת אצבע, שופט ("סומה רודיס") יכול היה לעצור קרבות אם גלדיאטור היה קרוב למוות, מארגן המשחקים יכול היה להעניק חנינה לגלדיאטור מפסיד והריגת גלדיאטור גררה קנס כספי משמעותי על מארגן האירוע. כך, במאה הראשונה לספירה, מחקרים על תוצאות קרבות מפומפיי מראים שרק 1 מתוך 5 קרבות הסתיים במוות. שיעור התמותה הנמוך הזה נמשך לאורך המאה השנייה לספירה;

במאה השלישית לספירה התרחשה התחדשות של מופעים קטלניים יותר, כאשר מקורות מציעים שכמחצית מהקרבות הסתיימו במותו של המפסיד;

במאות הרביעית והחמישית לספירה משחקי הגלדיאטורים דעכו, וקרבות המאוחרים יותר היו פחות קטלניים.

הגורמים לשינויים
הישרדותם של הגלדיאטורים הייתה לעתים קרובות באינטרס הכלכלי של בעליהם. גלדיאטורים היו נכסים יקרי ערך, שלעתים קרובות הושכרו למשחקים. חוזים מראים שאם גלדיאטור מושכר נפצע קשות או נהרג, המחיר יכול היה לעלות עד פי 50 מהעלות המקורית.

בעוד שלגלדיאטורים מאומנים היה סיכוי טוב יותר לשרוד, הזירה עדיין הייתה מקום קטלני. אסירים לא מאומנים, שנידונו למוות, הועמדו לעתים קרובות מול חיות טרף. הוצאות להורג אלו שימשו כ"מופעי חימום" לפני קרבות הגלדיאטורים העיקריים. מופעים כאלה נתפסו הן כבידור והן כהרתעה נגד פשע.