כמה אתם חושבים שמרוויח האחוזון העליון? אתם טועים!

אחד הנושאים הנפיצים ביותר של השנים האחרונות הוא התרחבות הפערים החברתיים והכלכליים. אך למרות הדיבור הרב על הנושא, אנשים נוטים להעריך בחסר את עושרם של העשירים ביותר, כך לפי מחקר בינלאומי שפורסם בגיליון הנוכחי של PNAS Nexus. נעזרנו ב-Claude כדי לסכם את התוצאות.

פערי ההכנסות בין שכבות החברה נמצאים בהתרחבות מאז שנות ה-70. בארה”ב, לדוגמה, כמעט הוכפל אחוז ההכנסה שהולך למאיון העליון כמעט הוכפל, מ-10% ל-19%. למרות העלייה החדה הזו, מדיניות חלוקת העושר ברחבי העולם נשארה דומה.

באמצעות סדרה של ארבעה מחקרים, החוקרים ממוסדות בארה"ב ואירופה בדקו עד כמה אנשים תופסים במדויק את חלוקת העושר בחברה, עם דגש מיוחד על בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר.

במחקר אחד, שכלל 990 תושבי ארה"ב, המשתתפים התבקשו להעריך את סף ההכנסה השנתית המינימלית למשק בית עבור אחוזונים שונים של בעלי הכנסות במדינה. התוצאות היו מפתיעות: בעוד שהמשתתפים היו מדויקים יחסית בהערכת סף ההכנסה לאחוזונים הנמוכים יותר, הם המעיטו מאוד בהערכת ההכנסה של האחוזון העליון.

ממצא זה שוחזר במחקר שני עם 834 אזרחים אמריקאים, אפילו כאשר המשתתפים קיבלו תמריץ בדמות פרסים כספיים עבור ניחושים מדויקים. העקביות של תוצאות אלה מצביעה על תפיסה מוטעית נרחבת ועקבית של עושר קיצוני.

החוקרים טוענים כי הערכת החסר של ההכנסות הגבוהות ביותר עשויה להיות מוסברת חלקית על ידי תופעה פסיכולוגית הידועה כ"חוסר רגישות להיקף". מושג זה מציע כי ככל שהמספרים נעשים גדולים מאוד, אנשים נעשים פחות קשובים לסכומים ספציפיים, ובמקום זאת מסווגים אותם באופן רחב כפשוט "עשירים". לדוגמה, ההבדל בין מיליונר למיליארדר עשוי שלא להירשם באופן משמעותי בתודעתם של כמו ההבדל בין מישהו שמרוויח 50,000 דולר ומיליון דולר בשנה. הטיה קוגניטיבית זו עלולה להוביל להשטחה של תפיסות בקצה העליון של סולם ההכנסות, וגורמת לאנשים להעריך בחסר עד כמה עשירים באמת בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר.

ההשלכות של תפיסה מוטעית זו הן משמעותיות; אם אנשים מעריכים בחסר באופן עקבי את עושרם של בני המאיון העליון, הם עשויים גם להעריך בחסר את מידת אי-השוויון בהכנסות בחברה. זה יכול להסביר חלקית מדוע התמיכה במדיניות של חלוקה מחדש של העושר לא עלתה יחד עם הריכוז הגובר של העושר בקצה העליון. יתר על כן, תפיסה מוטעית זו עלולה להשפיע על הדיון הציבורי בנושאי מדיניות כלכלית, מיסוי ותוכניות חברתיות. אם הציבור אינו תופס במלואו את היקף ריכוז העושר, הוא עשוי ליטות פחות לתמוך באמצעים שנועדו להתמודד עם אי-שוויון בהכנסות.

החוקרים אומרים שחינוך ודיווח שקוף על חלוקת העושר יכולים לעזור במאבק בתפיסה מוטעית זו. על ידי מתן מידע ברור ונגיש על ספי הכנסה וריכוז עושר, ייתכן שניצור הבנה מדויקת יותר של אי-שוויון כלכלי בחברה ויחד איתה נכונות גדולה יותר לחפש דרכים לאזן את חלוקת העושר בין השכבות השונות.