כך עשו מקלחת לפני המצאת הסבון

קשה להתחרות בתחושה של מקלחת או אמבטיה בסוף יום, כאשר שוטפים מהגוף במים וסבון את הלכלוך, הזיעה והשומן שהצטברו עליו. אבל איך התנקו בני האדם לפני המצאת הסבון המודרני? Claude מספקת לנו את התשובה.

איך התרחצו בעולם העתיק?

לפני שהסבון הפך לנפוץ, מים היו האמצעי העיקרי לרחצה במשך מאות שנים. לדוגמה, בציביליזציית עמק האינדוס – תרבות ששגשגה באזור פקיסטן, הודו ואפגניסטן של ימינו בין השנים 2600 ל-1900 לפנה"ס – ה"אמבט הגדול" במוהנג'ו-דארו נחשב לאחד מבתי המרחץ הציבוריים הראשונים לרחצה באדים.

לפני המצאת הסבון המודרני, בני האדם השתמשו במגוון חומרים לניקוי:

• צמחים – שימשו כמקור לשמנים וחומרים ריחניים.
• מרה של בעלי חיים – בעלת תכונות ניקוי טבעיות.
• שמנים – בעיקר שמן זית בתרבויות ים תיכוניות.
• חומרים מקרצפים – כמו חול ואפר עץ, שימשו להסרת לכלוך.

התפתחות הסבון

הרשומות הכתובות המוקדמות ביותר של חומרים דמויי סבון מתוארכות לסביבות 2500 לפנה"ס במסופוטמיה (נמצאת בעיראק של היום). לוחות חרס מעידים כי השומרים השתמשו במים ונתרן פחמתי – מלח אבקתי כמו אפר צמחים – לנקות את עצמם, ובבירה ומים חמים לניקוי פצעים.

באימפריה האכדית במסופוטמיה, השתמשו בתערובת של צמחים כמו תמר, אצטרובל ושיח הטמריסק. תערובת זו עקבית עם המרכיבים הבסיסיים של סבון מודרני: חומר בסיסי (כמו טמריסק), שמן (כמו תמר), וחומר מקרצף (כמו אצטרובל).

במצרים העתיקה השתמשו בנטרון (סוג של מלח), חימר ואבן סבון; וביוון ורומא העתיקות, לאחר שטיפה במים, משחו את גופם בשמני זית מבושמים, ואז השתמשו בכלי מעוקל בשם סטריגיל להסרת הלכלוך הנותר.

המעבר לשימוש בסבון

השימוש בסבון לרחצה אישית הפך לשגרתי יותר במערב רק בתחילת עד אמצע המאה ה-19. גורמים שונים תרמו לכך:

1. זמינות גבוהה יותר של שומנים זולים.
2. המהפכה התעשייתית, שהעבירה את ייצור הסבון מבתים למפעלים.
3. מהנדסי ערים ורפורמטורים התמקדו ב"ניקוי" קהילות מהגרים.
4. מלחמת האזרחים האמריקאית ומלחמת קרים באירופה הדגישו את חשיבות הסטריליזציה בבתי חולים.

חברות כמו פרוקטר אנד גמבל בארה"ב החלו לנצל את השוק ההמוני שנוצר לסבון, מה שהוביל לשימוש נרחב יותר בסבון לניקיון אישי. טכנולוגיית הייצור התפתחה מאז, אך העיקרון הבסיסי של הסבון נשאר דומה – שילוב של חומר בסיסי עם שומן ליצירת חומר ניקוי יעיל.