מחקר חדש מאוניברסיטת וירג'יניה מציע תובנה מפתיעה: ייתכן שהמפתח להבנה עמוקה יותר של העולם ושל הזולת טמון בחוויות חוץ-גופיות. איך האירועים הלא פשוטים הללו משפיעים עלינו? את זאת נפרט בעזרת Claude.
חוויות חוץ-גופיות מתרחשות לכ-15% מהאוכלוסייה. הן יכולות להתרחש באופן ספונטני, במצבים של סכנת חיים או באופן יזום על ידי חסך חושי, היפנוזה או חומרים פסיכדליים. במהלך חוויה כזו, האדם מרגיש כאילו הוא עוזב את גופו הפיזי וצופה בעצמו ובסביבתו מנקודת מבט חיצונית.
המחקר, בהובלתה של ד"ר מרינה ויילר וצוותה מהמחלקה ללימודי תפישה במערכת הבריאות של האוניברסיטה, מציע שהמפתח להשפעות מגבירות האמפתיה של חוויות חוץ-גופיות טמון בתופעה הנקראת "התמוססות האגו". כאשר אנו חווים חוויה חוץ-גופית, תחושת העצמי שלנו מתנתקת זמנית מהגוף הפיזי. הפרעה זו במודעות הגופנית הרגילה שלנו עשויה להוביל לשבירת הגבולות שאנו תופסים בדרך כלל בין עצמנו לאחרים.
התוצאות של שינוי זה יכולות להיות משמעותיות: רבים מדווחים על תחושת קשר והתאחדות עם אחרים שנמשכת זמן רב לאחר החוויה עצמה; יותר ממחצית מהאנשים שחוו חוויות חוץ-גופיות מתארים את יחסיהם עם אחרים כשלווים והרמוניים יותר לאחר מכן; רבים מדווחים שהפכו לסבלניים, חומלים ומבינים יותר כלפי אחרים; ורבים הופכים לרוחניים יותר ומשוכנעים יותר באפשרות של חיים לאחר המוות.
למרות שהמנגנונים המוחיים המדויקים מאחורי שינויים אלה עדיין אינם ברורים לחלוטין, החוקרים מציעים כמה השערות:
1. צומת רקתי-קודקודי: אזור זה במוח מעורב הן במודעות העצמית הגופנית והן בתהליכים אמפתיים, ועשוי להיות מפתח להשפעות של חוויות חוץ-גופיות על אמפתיה.
2. דמיון לחוויות פסיכדליות: החוקרים מצאו קווי דמיון בין חוויות חוץ-גופיות לבין השפעות של חומרים משני תודעה אחרים.
החוקרים טוענים כי הבנת המנגנונים מאחורי חוויות חוץ-גופיות עשויה להוביל לגישות חדשות לטיפוח אמפתיה וחמלה. ד"ר ויילר מדגישה כי "חקירה, עידון ויישום של שיטות להגברת אמפתיה באנשים – בין אם באמצעות התמוססות אגו הקשורה לחוויות חוץ-גופיות או בגישות אחרות – היא כיוון מרגש, עם השלכות פוטנציאליות עמוקות עבור יחידים והחברה בכללותה".
עם זאת, המחקר לא מושלם: הוא התבסס בעיקר על סקירת ספרות קיימת, ולא על ניסויים חדשים. רבות מהראיות להשפעות מגבירות האמפתיה של חוויות חוץ-גופיות הן אנקדוטליות ומבוססות על דיווחים עצמיים, שיכולים להיות מוטים. יש צורך במחקרים נוספים כדי לבסס קשרים סיבתיים ולהבהיר את התהליכים הנוירוביולוגיים המדויקים המעורבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו