הייתם אוכלים ירקות שגודלו בעזרת "דשן" אנושי?

אומרים שלא כדאי לראות איך מכינים נקניקיות אם רוצים לאכול אותן – וזה נכון לא פחות לגבי ירקות, שמגודלים בשדות שמדושנים בד"כ בהפרשות של בעלי חיים. ואם זה לא מספיק, כעת שוקלים מדענים את הרעיון לדשן שדות גם בהפרשות שלנו. ביקשנו מ-Claude לספר לנו על הרעיון הזה.

משבר האקלים גורם לנו לחשוב מחדש על דברים רבים – החל מכמה אנחנו נוסעים או טסים בכלי רכב מבוססי דלקים פחמניים ועד הדרך בה אנו מגדלים את המזון שלנו ומתחזקים את הפארקים שלנו. לדשנים מסורתיים, הן מבוססי צואת בעלי חיים והן סינתטיים, יש עלויות סביבתיות גבוהות:

1. זיהום ניטרטים מזבל בעלי חיים יכול לגרום לצמיחה מופרזת של אצות ולתסמונת "תינוק כחול" (שנראית בדיוק כפי ששמה נשמע).
2. ייצור דשנים סינתטיים צורך עד 2% מצריכת האנרגיה העולמית ואחראי לכ-1.4% מפליטות הפחמן הדו-חמצני הגלובליות.
3. דשנים אלה הופכים ליקרים יותר ויותר, מה שמגביר את התמריץ למצוא חלופות.

הרעיון של שימוש בצואה אנושית כדשן אינו חדש. במשך מאות שנים, חברות ברחבי העולם הסתמכו על פסולת אנושית, שכונתה לעתים קרובות "אדמת לילה", כדי לדשן את יבוליהן. עם הופעת מערכות התברואה המודרניות, רעיון זה נשטף – באופן הכי מילולי שיש. אך כעת, עם העיור המקל על איסוף פסולת ועם טכנולוגיה המתמודדת עם בעיות היסטוריות בבריאות הציבור, דשן מבוסס הפרשות אדם עשוי לחזור.

סקר שנערך על ידי צוות מאוניברסיטת אמסטרדם על משתתפים באנגליה וביפן – שתי מדינות עם היסטוריה שונה בתכלית בנוגע לשימוש ב"אדמת לילה" – חשף כמה ניגודים תרבותיים מרתקים: היפנים, בעלי היסטוריה מאוחרת יותר של שימוש ב"אדמת לילה", פתוחים יותר לרעיון של דשן אנושי לייצור מזון, בעוד האנגלים מהססים יותר כשמדובר במזון שלהם; כשמדובר בפארקים ציבוריים, לעומת זאת, האנגלים מקבלים את רעיון הדשן האנושי יותר מאשר היפנים; בנוסף, גברים פתוחים יותר לרעיון של שימוש בדשן אנושי מאשר נשים, בשתי המדינות.

התמודדות עם משבר האקלים דורשת חדשנות בת-קיימא – כולל שימוש בפסולת שלנו עצמנו. דשן מצואה אנושית מציע חלופה בעלת השפעה סביבתית נמוכה לדשנים מסורתיים ואף עלות נמוכה יותר – אך הצלחתו תלויה בקבלה ציבורית. בנוסף, עדיין צריך לבחון היטב סיכונים בריאותיים אפשריים, כמו הפצת חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.