לא מובן ו/או לא הכרחי: למה מחוקקים ועורכי דין כותבים ככה?

הקדמה
בהתאם לממצאי מחקר חדש שנערך על ידי מדעני קוגניציה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), אוניברסיטת שיקגו ואוניברסיטת מלבורן, ובכפוף לכל דין ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מתברר כי השפה המשפטית המסורבלת, המכונה "לשון משפטית", משמשת למטרה ספציפית ובלתי צפויה, והכל כמפורט להלן בסיוע Claude ובכפוף לתנאים המצטברים הבאים:

1.1 והיה ומסמכים משפטיים, החל מחוקים שמחוקקת הכנסת ועד חוזה השכירות שאתם חתומים עליו, ידועים לשמצה בשפה המסורבלת שלהם, שאפילו עורכי דין מוסמכים ומחוקקים ותיקים מתקשים לעקוב אחריה, נשאלת השאלה, ומבלי שיהיה בכך כדי להוות הודאה בטענה כלשהי: מדוע מסמכים אלה נכתבים בסגנון ההופך אותם לבלתי ניתנים להבנה?

1.2 השאלה אף מתגברת לנוכח שני מחקריהם הקודמים של החתומים על המחקר הנוכחי, מ-2022 ו-2023, שהראו כי חוקים וחוזים נוטים לכלול תיאורים ארוכים באמצע משפטים, מעבר לעצם הסגנון הלשוני המאוד ייחודי שלהם, וכי הדבר הופך אותם קשים להבנה לא רק עבור פשוטי העם, אלא אפילו עבור עורכי הדין המתורגלים היטב בכתיבתם.

2.1 בכפוף לכל הסתייגות ומבלי לפגוע בזכויות ו/או בטענות כלשהן, ביצעו החוקרים שני ניסויים, שבהם נתבקשו כ-200 אנשים שאינם משפטנים לכתוב שני סוגי טקסטים: חוקים האוסרים על פשעים כגון נהיגה בשכרות, פריצה, הצתה וסחר בסמים, וסיפורים על פשעים אלה.

2.2 התוצאות, שהוצגו אתמול בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, הראו כי כל המשתתפים ניסחו את החוקים תוך הטמעה של מבנים מורכבים בלב משפטים, ללא קשר לאופן בו התבקשו לכתוב אותם. לעומת זאת, כאשר כתבו סיפורים הקשורים לחוקים אלה, הם השתמשו בשפה פשוטה בהרבה.

2.3 פרופ’ אדוארד גיבסון, אחד מכותבי המחקר, מציין כי "נראה כי אנשים מבינים שיש כלל מרומז לפיו כך צריכים להישמע חוקים, והם כותבים אותם בצורה הזאת". לדבריו ולדברי עמיתיו המכובדים, אריק מרטינז ופרנסיס מוליקה, סגנון השפה הייחודי של השפה המשפטית זכה למעמד של לחש קסם, המקנה לו רמה מיוחדת של תרבותיות וסמכותיות. זאת למרות שהיא אינה משרתת צורך כלשהו מלבד עצם השמירה על יוקרתו וסגולתו של עולם החוק והמשפט.

3.1 לדאבוננו ולחרדתנו, החוקרים מקווים כי עבודתם תתמרץ מחוקקים ומשפטנים לנסות להפוך חוקים ושאר מסמכים משפטיים לברורים יותר עבור הציבור הבלתי מצוי בנבכי השפה המשפטית, ולהוציא אותה ממגדל השן הבלתי פרקטי בעליל שבו הוחזקה עד כה על ידי דורות של מומחים ומתמחים מתיימרים שעסקו בעבודת הקודש של שימור הכלל העתיק שלפיו אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, אך כן פוטרת את בית המשפט מהצורך לדבוק בו כאשר אפשר לפרש אותו אחרת בכל יום בשבוע על ידי התמקדות בהיבט אחר של מהותו הקמאית של החוק, ואידך זיל גמור.