6 מיתוסים על אימהות מודרנית ואיך לשבור אותם אחת ולתמיד

מושג ה"אימהות" מוקף באינספור מיתוסים המשפיעים על הדרך בה אנו חווים את האימהות וכן על האופן בו אנו שופטים אימהות. הדגש האינסטינקטיבי על "אמא טובה" הוא ככל הנראה המיתוס המתמשך ביותר, והוא מושרש תרבותית, חברתית וכלכלית. מיתוס זה מהווה חלק מפנטזיה קולקטיבית שלנו ואינו מודל שניתן או חובה לקיים. 

בספרה החדש, "רעש: מניפסט למודרניזציה של האימהות", דנוסיה מלינה-דרבן, אם לעשרה, מפרקת 6 נרטיבים על אימהות שהפכו ל"אמיתות" מיתולוגיות שהיא מפריכה. בעשותה כן, היא מציעה ליצור שיח אימהות חדש הממקם אימהות כסוכנות שינוי חברתיות שהעולם שלנו זקוק להן נואשות. להלן, בסיוע ChatGPT, ששת המיתוסים ואיך לשבור אותם:

מיתוס ראשון: אימהות היא הייעוד של כל הנשים 

האימהות מוצגת כל הזמן כפסגת קיומן של נשים. מטרה עליונה לכל אישה 'טובה'. אותו מיתוס עצמו אומר לנו שנוכל להיות אימהות, קרייריסטיות, שיהיה לנו הכל, אבל ילדינו חייבים לבוא קודם.

איך לשבור את המיתוס:

כל הנשים אחראיות למיתוס זה, אבל כאשר בוחנים אותו בעדשות של גזע, השכלה ומעמד, הדברים מתבהרים. מחקרים מראים שנשים לבנות ממעמד הפועלים רואות לעיתים את האימהות כייעוד משום שאין להן אפשרויות אחרות. נשים לבנות ממעמד הביניים עם אמצעים כלכליים עשויות לראות גם הן את האימהות כייעוד שכן משאביהן הפיננסיים מאפשרים זאת. השאלה האם הנסיבות המבניות שלנו מציעות את ההזדמנות למקם את האימהות כפסגה היא חיונית. כאשר מסירים את הנרטיבים של המעמד העליון המערבי הלבן שמכסים את המיתוס הזה, הוא מתפרק.

מיתוס שני: אימהות חייבות לעשות את הילדים מאושרים

 האחריות לעצב את ילדינו לאנשים פונקציונליים, תורמים, יציבים ומאושרים מוטלת באופן בלעדי לאימהות. המשימה הזו של עשיית ילדים מאושרים היא מקור לדאגה עמוקה עבור רבות מהאימהות. חשוב לזכור שיש הבדל משמעותי בין הצבת התנאים הטובים ביותר לילדינו להיות מאושרים לבין לקיחת אחריות על האושר שלהם בדרכים שאנו לא באמת יכולים לשלוט בהן.

איך לשבור את המיתוס:

עדיף ללמד את ילדינו להבין את בריאותם הנפשית מאשר לחנך אותם שהאמא שלהם אחראית לאושר שלהם. המציאות השקרית הזו לא עוזרת להם ללמוד ויסות רגשי או להתנהל בעולם עם הכישורים הפנימיים שהם צריכים בעצמם. להיות שומרי האושר שלהם זה לא לטובתם ולא לטובתנו, אבל להיות המדריכים שלהם בחקר האושר עוזר להם להצטייד בכלים לנהל את מסע האושר האישי שלהם.

מיתוס שלישי: אימהות חייבות להעדיף את טובת ילדיהן על פני טובתן האישית 

כאשר נשים הופכות לאימהות, הן כבר לא נחשבות לאנשים בזכות עצמן. הן שומעות שוב ושוב מכל פינה שעליהן לוותר על כל הרצונות והחלומות שלהן. אפילו הרעיון של טיפול עצמי קשור בכך שאימהות חייבות להיות אלטרואיסטיות בהקשר הילדים. טיפול עצמי מותר כל עוד הוא שומר על היכולת שלהן להיות אמהות. להיות חסרות אנוכיות דורש מאימהות מאיתנו להיות פחות עצמן. 

איך לשבור את המיתוס:

המיתוס הזה אומר לנו שכאשר אנו בוחרות להפוך לאימהות, אנו נוטשות את "האנוכיות" של המיקוד בעצמנו כי זה מה ש"אימהות טובות" עושות. האמת היא שעלינו לשאוף למה שאנו צריכות כיצורים אנושיים שלמים. אם לא, אנו משאירות את ילדינו עם נטל נורא, שלא חיינו את חיינו כי ויתרנו על הכל עבורם. ואולי יותר גרוע, אנו משאירות את בנותינו עם המורשת שהן צריכות לעשות את אותו הדבר.

מיתוס רביעי: אימהות חייבות להרגיש אשמה

אשמה ואימהות קשורות זו בזו בנרטיבים חברתיים על "אימהות טובות" ו"רעות". אימהות טובות מקריבות את עצמן עבור ילדיהן; הן לא זקוקות לזמן לעצמן או לדרכים להרגיש מסופקות מחוץ להיותן אמא. כל מי שסוטה או אפילו חושבת מחוץ לנרטיבים הללו מרגישה אשמה על כך שאינה נשארת בדרך הנכונה של "אימהות טובה".

איך לשבור את המיתוס:

ישנם טיפים בכל מקום להתמודדות עם אשמת אמהות, אבל ההנחה שהאשמה הזו היא חלק בלתי נפרד מהאימהות ממשיכה להתקיים. אבל אם נביט לאשמה בעיניים ונפרק אותה, נגלה מאין היא באה - מהשקפות ותפיסות של אחרים.

מיתוס חמישי: יש לצמצם שאיפות אישיות

להיות דמות מרכזית בחיינו שלנו אינו מתקבל עבור "אימהות טובות". איפה ששאיפות מותרות, הן חייבות להיות קשורות למטרות פרודוקטיביות בתוך קריירה או פעילויות יצירתיות שמסייעות לניהול הבית או מועילות לבני הזוג והילדים. הרעיון שאימהות עשויות להיות שאפתניות ולשאוף לצמוח בזכות עצמן עדיין נחשב למיותר ואנוכי.

איך לשבור את המיתוס:

לא נכון לטעון שאימהות בוחרות לוותר על שאיפות; הקשר בין הפחתת השאיפות לאימהות אינו מוכח. רמת השאיפות של נשים משתנה, אבל זה לא קשור לאימהות אלא קשור לתרבויות חברה לא תומכות, עלות גבוהה של טיפול בילדים ותמיכה בלתי מספקת. שאיפה היא לא תכונה קבועה אלא מתפתחת (או נפגעת) על ידי אינטראקציות יומיומיות, שיחות והזדמנויות שנשים פוגשות במסגרת מבנים ארגוניים, תרבותיים וחברתיים.

מיתוס שישי: אימהות חייבות להיות סקסיות וחסרות מיניות בו זמנית

"אימהות, סקס ומיניות" הם לא מילים שמחברים לעיתים קרובות. חוויות מיניות של אם הן לא רק אישיות אלא מוסדיות; מנוהלות בעיקר על ידי חברה פטריארכלית. שילוב של העצמי המיני והאימהי שלנו גורם לקונפליקט עבור נשים רבות. בסופו של דבר, אימהות אינן אמורות להיות מיניות, לפחות חלקן, בעוד שאחרות אמורות לאמץ זהות של "אמא סקסית".

איך לשבור את המיתוס:

בין אם שוללים מאימהות מיניות או מחצינים אותה יתר על המידה, אימהות מוגבלות על ידי התנהגות מינית "מתאימה". רעיון המיתוס הקלאסי של אישה שמחזיקה בתכונות מנוגדות של טוהר וקדושה מצד אחד, ושל מיניות ושחרור מיני מצד שני, הוא מקור השיפוטים והציפיות הסותרים מאימהות שונות. שבירת המיתוס הזה בחברה היפר-מינית ומיניות היא הכרחית כדי לטעון מחדש את זכותנו על חיינו. 

ומשפט אחד על אבות. כאשר אימהות מחוללות שינוי במערכת היחסים שלהן עם ששת המיתוסים הללו, זה יכול להשפיע על מערכת היחסים של גברים עם עצמם כאבות. אחרי הכל, רבות מהאימהות לא חיות בנפרד מהדמות המרכזית האחרת בחיי ילדינו: האבות שלהם. אז, בעיצוב מחדש של השיחות סביב האימהות, המקום של האבות בתוך השיחה הזו יכול להשתנות. זו שיחה שרק מתחילה.