ב-25 ביוני 1876 התרחש במדינת מונטנה, צפון-מערב ארצות הברית, אחד הקרבות המפורסמים והדרמטיים ביותר בתולדות אמריקה, קרב ליטל ביגהורן. בשדה הקרב הזה נפגשו שני עולמות שונים: חטיבה 7 של הצבא האמריקאי, בראשות הקולונל ג'ורג' ארמסטרונג קסטר, קצין נערץ וגיבור מלחמת האזרחים, ושלושה שבטים אינדיאנים (לקוטה סו, צ'ייני וארפהו), ילידי המישורים הגדולים של צפון אמריקה, אשר חלקו אורח חיים, תרבות ומאבק משותף נגד ההתפשטות האמריקאית, דבר שהוביל לברית צבאית ביניהם. הם הובלו בידי מנהיגים כמו סיטינג בול ("שור יושב") וקרייזי הורס ("סוס משוגע"). הקרב המוחץ הסתיים בניצחון כביר של האינדיאנים, והשאיר חותם נצחי על דפי ההיסטוריה האמריקאית, בסיוע ChatGPT.
קולונל ג'ורג' ארמסטרונג קסטר, קצין נערץ וגיבור מלחמת האזרחים
25 juin 1876 : bataille de Little Big Horn (Etats-Unis – Montana).https://t.co/YZ3ZAo75qa pic.twitter.com/lCo1X0ZLNy
— THEATRUM BELLI (@TheatrumBelli) June 25, 2024
הרקע והכוחות הלוחמים
הקרב שהתקיים על גדות הליטל ביג הורן, יובל של נהר הביג הורן הנשפך מהרי ווינדי בוויומינג אל נהר ילוסטון במונטנה, היה תוצאה של מאבקי שליטה באדמות האזור. הממשל האמריקאי ביקש לפנות את שבטי האינדיאנים לשמורות, לא פעם אדמות צחיחות וללא כל זיקה היסטורית למפונים, כדי לאפשר התיישבות אירופית חדשה וכריית זהב. האינדיאנים, מנגד, נלחמו על זכותם לשמור על אורח חייהם ועל אדמותיהם. המתחים בין הצדדים עלו והתגברו עד שהגיעו לנקודת רתיחה בקרב ליטל ביגהורן.
הכוחות הלוחמים
קסטר יצא לקרב עם כ-700 חיילים מהחטיבה השביעית של הצבא האמריקאי, כולל פרשים וחי"ר. מולם עמדו למעלה מ-2,000 לוחמים אינדיאנים, מצוידים בנשק ירי ובכישורי לחימה מעולים. יתרה מכך, האינדיאנים הונעו מתוך רצון עז לשמור על אורח חייהם ועל משפחותיהם. הם ידעו שהמאבק הזה הוא על כל מהותם וזהותם, דבר שנתן להם כוח נוסף במאבקם.
דמות סמלית במאבק האינדיאני ומנהיג רוחני. סיטינג בול ("שור יושב")
#lehérosordinairedujour
— Paanteon (@Paanteon) June 25, 2024
25 juin 1876, les guerriers sioux du chef Sitting Bull, opposés à la vente de leurs terres ancestrales, écrasent les 285 hommes du détachement de cavalerie du général Custer à Little Big Horn.
Capturé, il finira sa vie dans la réserve de Standing Rock. pic.twitter.com/Ihal6uySBT
הקרב
הלחימה החלה עם ניסיון פתע של קסטר להקיף את המחנה האינדיאני הגדול עם כוחותיו שחולקו לשלוש יחידות נפרדות. אך אך כאשר האינדיאנים הבחינו בהם מוקדם מהצפוי, הם הצליחו להתארגן ולהגיב במהירות, והקרב התפתח לכדי עימות עז ומורכב. הלוחמים האינדיאנים, בהובלת קרייזי הורס, מנהיג צבאי מנוסה ונערץ, וסיטינג בול, דמות סמלית במאבק האינדיאני ומנהיג רוחני, הצליחו להקיף את כוחות קסטר ולבצע תקיפה רב-כיוונית. הם השתמשו בטקטיקות חכמות של לוחמת גרילה, שהקשו על כוחות קסטר ולהתגונן ביעילות.
"העמידה האחרונה"
הכוחות האמריקאים ניסו להחזיק מעמד על גבעה קטנה ונלחמו נואשות, אך נכנעו למספרם העדיף של הלוחמים האינדיאנים. המהלך הזה, הידוע כ"העמידה האחרונה", הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא ובנפילתו של קסטר שזעזעה את הציבוריות האמריקאית והתקבלה בהלם ובאכזבה. כל חייליו נפלו או נפצעו, כולל מספר קרובי משפחה וידידים שהיו לצידו, כמו שני אחיו תומאס ובוסטון, וגיסו ג'יימס קלהון, שנפלו גם הם. מצד האינדיאנים, נהרגו ונפצעו מספר לא מבוטל של לוחמים, אך פרטים מדויקים על זהותם נותרים מעורפלים. הקרב נמשך מספר שעות בלבד, אך אך היו לו השלכות משמעותיות והוא הותיר חותם עמוק בזיכרון ההיסטורי האמריקאי. הניצחון האינדיאני בקרב זה אמנם היה כביר, אך זמן קצר לאחר מכן, בלחץ הצבאי האמריקאי הביא להכנעת השבטים ולהעברתם הכפויה לשמורות.
מורשת
קרב ליטל ביגהורן ממשיך להדהד כסמל לאומץ ולגאווה לקהילות האינדיאניות באמריקה, וכסמל לטרגדיית התושבים הילידים של היבשת. הקרב מלמד על חשיבות הכבוד לאויב והצורך בהבנה עמוקה של המציאות בשטח לפני קבלת החלטות קריטיות בשדה הקרב. הוא נחקר ונדון עד היום במחקרים היסטוריים ובתרבות הפופולרית, מעיד על המתח הגדול שבין התרבות האינדיאנית למדיניות האמריקאית. הקרב נחרת בזיכרון הלאומי כסמל לאומץ ולגאווה של הקהילות האינדיאניות הוא ממשיך להיות מקרה בוחן של כישלון צבאי גדול ולנושא לדיונים במסגרות אקדמיות ובתרבות הפופולרית. מעל הכל, הוא מעיד על המתח העצום שהתקיים בין הממשל האמריקאי לאינדיאנים, המכונים היום באופן פוליטי קורקטי יותר, "אמריקאים ילידים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
