לפעמים החיים מכים בנו בעוצמה. מלחמה הרסנית מתלקחת בן רגע, אדם אהוב מת, מחלה מתגלה או מערכת יחסים קרובה מתפוררת. בעיצומו של קושי אישי עמוק, העולם לא עוצר. האחריות לעבודה, ליעדים ולפגישות נמשכת גם כאשר העולם הפנימי שלנו התערער עד היסוד. איך אפשר לבצע את מה שמצופה מאיתנו כשהמצברים שלנו ריקים ודעתנו מוסחת בשל אבל, טראומה או משבר? זהו אתגר אדיר הדורש חמלה עצמית, אסטרטגיות קונקרטיות והבנה מהסובבים אותנו.
תהיו כנים עם עצמכם
הכירו באופן עמוק במצב הרגשי שלכם. עצב, כעס, פחד, לכל רגש מגיע מקום. אל תנסו להדחיק או להאיץ את תהליך האבל כדי להיראות חזקים.
בקשו עזרה
רבים מאיתנו חוששים לחשוף פגיעות, אך מחקרים מראים שכנות לגבי הקושי שאנו חווים ובקשת תמיכה מפעילה את מערכת התגמול במוחם של אחרים. כשאנחנו מאפשרים לקולגות להקל על העומס שלנו בתקופה קשה אנו מפגינים בכך פגיעות, אך גם נדיבות.
תתייחסו אחרת לזמן
התאימו את לוח הזמנים למצב, הציגו מועדים גמישים יותר או תנו לאחרים לטפל במשימות שגרתיות. ריווח המטלות יכול לתת אוויר לנשימה ולאפשר לעבוד בתפוקה נמוכה יותר כאשר יש צורך בכך.
פנו מקום לרגש
אפשרו לעצמכם לחוש בדידות או כל רגש אחר שצף בכם - בין אם זה במהלך טיול שקט בטבע או ברחובות העיר שלכם. בין אם דרך מדיטציה או צפייה בפרק של סדרה אהובה. לפעמים, לצחוק או לבכות מול הדמויות המוכרות על המרקע עוזר לנו להביע את הרגש שכלאנו בפנים.
אין צריך, יש מה שנכון בשבילכם
אל תתנו לאחרים ללחוץ עליכם עם ציפיות לגבי מתי "צריך" או "כדאי" להתאושש ולהתגבר. גם לא לעצמכם. חשוב לכבד את ציר הזמן הריפוי הייחודי שלכם, ייקח כמה שייקח.
והכי חשוב, היו טובים לעצמכם
לאורך התקופה הקשה, התייחסו לעצמכם כפי שהייתם נוהגים כלפי חבר טוב ואהוב. קבלו את העובדה שהיכולות שלכם מוגבלות כעת. חלק מכם מוקדש לעיבוד הטראומה והאבל, אתם לא נוכחים לגמרי וגם לא יכולים להיות.
בסופו של דבר, העבודה תצא לפועל, גם אם לא בצורה המיטבית. וזה בסדר. יום אחד תסתכלו אחורה על התקופה המייסרת הזו כזמן שאילץ אתכם לגדול ולהשתנות, בפגיעות, בחוכמה ובהערכה למה שיש. לעת עתה, פשוט התמקדו בניווט עדין, יום אחר יום, עם חמלה עצמית ובעזרתם של האנשים שאוהבים אתכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו